שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת יתרו · מאמר קטז
מדרש רז"ל על פסוק שמעו בי נגידים אדבר
וראיה לדברינו ממה שמסיק פרק רבי עקיבא מ"ד שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה לנגיד מה נגיד זה יש בידו להמית ולהחיות כך דברי תורה יש בידם להמית ולהחיות והיינו דאמר רבא דמיימין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא, וזה הדבר שדברנו שלשון נגידים נדרש לתרי אפי מלשון ויגד לשכר ולעונש להמית או להחיות לעוסקים לשמה או שלא לשמה או נגידים דברים קשים כגידין או נגידים דברים המושכים לבו של אדם כאגדה ומ"מ מפתח שפתי משרים לעשות פשרה שלא להמית מיד העוסק בתורה שלא לשמה אלא לעולם יעסוק גם שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה וגם זה תלוי בשיתוף רחמים לדין שהזכרנו למעלה בפסוק זה, ולהנחה זו מתורץ לדברי שניהם איך נרמז כאן השכר והעונש והלא בין בלשון וישב בין בלשון ויגד כתיב את דברי העם אל ה' איפכא הל"ל כי הקב"ה ייעד להם השכר או העונש ודברי העם אלה' מה ענינו לכאן, אלא שקאי על מה שנאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל כי שם ייעד להם השכר והעונש ומשה קרא לזקני העם וישם לפניהם כל הדברים האלה ויענו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ומאז קבלו השכר והעונש עליהם על כן פרט משה בוישב ובויגד שמעתה הם ראויים לשכר ועונש אחר שקבלו עליהם שמירת המצות