שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת חיי שרה · מאמר לד
פי' על כף קטנה ב'ולבכותה', ופי' הנה עב קטנה ככף איש עולה
ונאמר בה ולבכותה כ"ף קטנה, כי בזה נרמז כל הדרוש שהזכרנו כי כ"ף במלואו עולה מאה, ואם תכתוב כ' שלא במלואו עולה עשרים לומר לך בת ק' כבת כ', ונכתבה כ' קטנה לומר לך בת כ' כבת ז' שאז הית' קטנה, ולהנחתינו ירמוז על צדקת הנשי' כי סמך אברהם על זכות צדקה שלה לומר שוודאי לא תראה פני גיהנם על כן לא בכה בכיה גדולה אלא בכיה קטנה בזכות כף שלה שנאמר כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון וכף קטנה רמז לכל שאינו מסתפק כמלא כף נחת ואסף רוח בחפניו כל מה שבחללא דעלמא וודאי אינו בעל צדקה ורעה עינו באחיו האביון, אבל מי שיש לו כף קטנה ומסתפק במועט ושמח בחלקו הוא האיש אשר כפיו פרושות לעני, ומדה זו היתה בשרה ואברהם שלא היה להם נפש רחבה כבלעם, ולפי שאין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין על כן נאמר הנה עב קטנה ככף איש עולה רוצה לומר אם כף איש קטנה ואינה מבקשת לאסוף ולכנוס ואז הכף בעלת צדקה ואז עב עולה להשקות פני האדמה, ועיין לקמן בפרשת האזינו, ועל כן אמרו אצל שרה שהיתה בעלת צדקה שהיה ענן קשור על, אהל שלה, ועיין לקמן פירוש כף קטנה בדרך אחר וזהו שמסיק בבבא בתרא: