שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת חיי שרה · מאמר לג
ג' מדרשים על פסוק ויהיו חיי שרה
וברבתי מסיק וז"ל ויהיו חיי שרה וגומר הה"ד יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים, בת עשרים כבת ז' לנוי ובת ק' כבת כ' לחטא, ד"א יודע ד' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה א"ר יוחנן כהדין עגלתא תמימתא, ונחלתם לעולם תהיה ויהיו חיי שרה מה ת"ל שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעה"ז ובעה"ב ע"כ, ואחר כך דרש פסוק וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה כו', ואחר כך מסיק ר' עקיבא היה יושב ודורש והיה הציבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינה עכ"ל, וכפי הנראה שג' מדרשים אלו כוונה אחת להם, ובאו לתרץ לשון ויהיו ויתור שני חיי שרה ועוד קשה למאי נפקא מינה סיפר לנו הכתוב חיי שרה יותר משני שאר אמהות, כי מה שאמר כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים יש לפרשו בשני פנים, א' שבא לתרץ בפרשה למה לא האריכה ימים כמו אברהם, והיישוב על זה שכל ימי האדם הקצובים לו אינן קצובים לו אלא לכדי שבהם יקנה שלמותו ושיערה התורה לכל אדם בינוני ע' שנה כי בהם יוכל סתם אדם לקנות כל שלמותו ויש לך אדם שאינו קונה שלימות אף אם אלף שנים יחיה וטובה לא עשה מה יתרון לו והיה כלא היה, ויש לך אדם שקונה עולמו בימים מועטים וכשכבר קנה כל שלמותו למה זה לו עוד חיי צער של העולם הזה על כן מלתא דפסיקא בצדיקים כשהם תמימים במעשיהן ואינן חסירין לנפשם מאומה מכל מיני שלמיות שראוין לקנות בעולם המעשה אז גם שנותיהן תמימים ובא קיצם כי אין להם עוד צורך בהם הקדוש ברוך הוא יודע ימי תמימים כי כשגלוי לפניו ית' שקנו כל שלימותם אז שלמו ימיהם לכך נאמר באברהם זקן ושבע רצה לומר היה שבע מן קניית כל שלימותו הנרמז בזקן וכ ביצחק זקן ושבע ימים וא"ת מכל מקום למה אין הקב"ה מוסיף על ימיהם כדי שתתענגו בדשן נפשם בעה"ז לחזות בנועם ה', על זה אמר ונחלתם לעולם תהיה כי העולם הזהו אין בו קבלת שכר לפי שיש לו קץ וגבול ועיקר נחלתם היא להנחיל אוהבי יש נחלה שלעולם תהיה ונצחית, ושרה קנתה כל שלימותה באותן קכ"ז שנים שהרי בת ק' היתה כבת כ' לחטא וזה מופת שתוך זמן זה קנתה כל שלימותה, ויש גורסין בת א כבת כ' לנוי בת כ' כבת שבע לחטא ואחר כך כללם שני חיי שרה כולן שוין לטובה אם כן כולם היו בלא חטא וזה מיפת שכבר קנתה שלימותה יותר מאברהם שהרי לא לחנם היה אברהם טפל לשרה בנבואה כמו שיתבאר בענין מדות גמילות חסדים שהיתה שרה עיקר וכתיב אני בצדק אחזה פניך. הדרך השני הוא שכל הימים אשר האדם חי שלא קנה בהם שום שלימות נקראו ימים חולפים ועוברים והיו כלא היו כי שני חיי האדם וכן קבלת כל טובות העה"ז שוין בצד אחד, כי כמו שהאדם שיש לו אלפי דינרי זהב וודאי אינו יכול לאכול כולם בפעם אחת אלא בזה אחר זה ונמצא קמא קמא בטל כי זה יבא בסור זה ולעולם אינן מתחברין כי בבוא השני אז הראשון כבר איננו, אבל כשהוציא כל ממונו לשם מצוה או אכל על הכוונה האלהית כדי שיעמוד חי לפני ה' לשרתו אז כל הראשונות שהוציא אינן נעדרין ונשארו קנין קיים בו ושמור לו לעולם הנצחי כמ"ש וילבש צדקה כשריון כי כל מה שהוציא על הצדק מעט מעט אינו כדבר שחלף והלך לו ראשון ראשון אלא הכל מתקיי' וכל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול כ"כ הטובות שקבל הצדיק בעה"ז לשם שמים כולם מצטרפים ושמורים לו גם לעתיד כי אז יקבל כל שכרם בבת אחת, וההיקש על זה בשנות חייו כי כל השנים אשר עברו עליו ולא קנה בהם שום שלימו' השנים שעברו שוב אין להם מציאות אלא חלפו הלכו למו ונחסרו ממנו בזו אחרי זו אבל אם לא הוציא זמנו לבטלה וקנה בהם השלימות האמיתי אז אינו נקרא חסר מן הימים שחלפו אלא נקרא בא בימים כי עשה מן ההעדר קנין ושמורים לו כל השנים שעברו ליתן לו חיים לעה"ב כי לכך נאמ' ואברהם זקן בא בימים ר"ל לא הלך מן הימים שעברו כי לא נחסרו ממנו אלא זקן לשון זה קנה עשה מן ההעדר קנין וכאילו כל הימים שעברו נשארו במציאות ובא בימים נקרא וכן ואברהם ושרה זקנים באים בימים הולכין וקונין שלימותם, ואמר שכמו שהשנים שעברו עליו נשארו קיימים במציאות כך כל הטובות שקבל שנאמר וה' ברך את אברהם בכל שכל הטובות שקבל מן ברכת ה' נשארו קיימים במציאות, לכך נאמר ויהיו חיי שרה לשון ויהיו מורה לומר שנשארו בהווייתן ולא נחסרו ממנה הן מספר שנותיה הן שנות חיים המורה שנות שלוה כי הימים הקצובים שעברו וכן כל קבלת הטובות שעברו הכל נשאר קיים במציאות ולא סר הראשון בבוא השני על כן אמר ויהיו לשון הויה וכללם בסוף ואמר שני חיי שרה כי גם אחר כלות זמן מציאותם עדיין נשארו בהווייתן כל שני חיי שרה, שני היינו מספר השנים, חיי הם ימי השלוה, ורמזם במספר פרטי זה שהזכיר בת ק' כבת כ' לחטא אם כן וודאי קנתה שלימות בכל שנה ושנה, בת כ' כבת ז' ליופי אם כן קבלה נם טובות העה"ז וכולן נשארו קיימים במציאות, זה"ש כשם שהם תמימים כך שנותיהן תמימים ואינן חסירים מהם אלא נשארו קיימים כולם בבת אחת ועל זה אמר ונחלתם לעולם תהיה להורות שנחלת שנותם קיים לעולם, וסיוע לדברי אלה ממה שדרש ברבתי פ' כ"א על אברהם ושרה פסוק כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע, התוספת מרוב' על העיקר ר"ל שאחר הקציר דהיינו יום המות יעשה ג"כ פרי כמו נטע דומה לנטיע' ראשונה והכל מבואר מעצמו, וכן תחילת הפסוק יודע ה' ימי תמימי' הימים של התמימים הקב"ה יודע אותן כי אינן דבר האבוד אלא כדבר שמכניסין לאוצר, וד"א שמסיק אינו משנה מן פי' ראשון זולת מה שאומר שאין תמימים קאי על השנים דא"כ למה חזר וכפל דבריו באמרו ונחלתם לעולם תהי', הרי כבר קראן תמימים אלא וודאי תמימים זו שרה כו' ר"ל אינו קאי כי אם על הצדקת שרה לבד ולא על תמימות השנים ע"כ הוצרך לומר ונחלתם לעולם תהיה ועל זה אמר ויהיו חיי שרה בהווייתן יהיו כי זה פירוש על ונחלתם לעולם תהיה ולא על יודע ה' ימי תמימים המדבר בעבר שהקדוש ב"ה יודע תמימות מעשיהם וע"י כן נחלתם לעולם תהיה, וזה"ש שני חיי שרם שחביב חייהם של צדיקים לפני הקדוש ב"ה בעה"ז ובעה"ב, ר"ל מאחר שכבר אמר ויהיו חיי שרה לומר לך שיהיו בהווייתן אם כן מה ת"ל שני חיי שרה להורות על קיומם פעם שנית אלא חד בעה"ז וחד בעה"ב, והנה על העה"ב לא הוצרך לעשות פירוש כי הדבר מובן מעצמו שבא להורות שכל השנים הללו קיימות במציאות ליתן לו חיי העה"ב, אבל בעה"ז מה ת"ל וכי סלקא דעתך לומר שיחזור ויחיה בעה"ז אחרי מותו, ע"כ עשה הקדמה מן וזרח השמש ובא השמש כו' כדי להקיש ממנו על שרה ואסתר להורות שעד שלא שקעה במשה של שרה זרחה לפניו ית' שמשה של אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה וע"כ כתבה לנו התורה שחיתה קכ"ז לומר לך שמספר שני שנותיה נשארו קיימים במציאות בן לשרה עצמה לחיי העה"ב הן לזרעה אחריה בעה"ז כי כל שנותיה נשארו קיימים במציאות עד שאסתר בת בתה זכתה שתמלוך על קכ"ז מדינה בזכות כל המנות שעשתה שרה תוך קכ"ז שנים ובדרש זה ראה רבי עקיבא להקיץ משינת תרדימת כזמן את אנשי דורו שאבדו זמנם בדברי הבאי והיו ישינים תרדימת הזמן או בשעת הדרשה כפשוטו על כן גילה אזנם לאמור שלא יפה הם עושין כי הזמן דבר חשוב מאד כי השלמים שאינן מאבדים מן הזמן אפילו רגע אחת לבטלה לסוף שיקבלו שכר כנגדו על כל זמן וזמן כאסתר שזכתה למלכות קכ"ז מדינה בזכות שרה אמה שחיתה קכ"ז שנה דאל"כ מה ענין קכ"ז מדינה אל מה שחיתה קכ"ז שנה אלא ודאי לפי שכל קכ"ז שנה הללו לא הוציאה שום זמן לבטלה ועל כן היה מן הראוי שתקבל שכר כנגדם בעה"ז וזה היה ע"י בת בתה אסתר לכך נאמר ונחלתם לעולם תהיה בין בעולם כזה בין בעה"ב, לכך אמר ר' יוחנן כהדין עגלתא כו' רצה לומר כעגל היונק מן הפרה אמה כך הניקה בנים שרה כי אסתר בת בתה ינקה מן זכות שרה אמה כאמור, וזה הדבר שאמרנו שהיה אברהם טפל בנבואה כי היא קנתה שלימות הצדקה יותר מאברהם והצדקה גורמת ראיית פני השכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך היינו לפי שהצדקה שהנשים עושות גדולה מן הצדקה שהאיש עושה כי וודאי גמילות חסדים שהאדם עושה בגופו גדולה מן הצדקה שאדם עושה בממונו וסתם בעל עושה בממונו שברשותו וסתם נשים שאין ממון בעלם ברשותם עושין בגופם כדרך שעשאו למלאכים אברהם בממונו ושרה בגופה ורז"ל אמרו שצדקת הנשים גדולה דמקרבא הנייתא, ואם תדקדק בפרשה זו מראשה עד סופה כולה בנויה על יסוד מעלות הגמ"ח ובזה יתישבו סמיכות כל הפרשיות כי בתחלת הפרשה הזכיר מיתת הצדקת שרה.