אור ברסלב
שפתי דעת פרשת חיי שרה

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת חיי שרה

פרשת וירא

ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו', קשה למה נקט ויהיו בחיי שרה יותר מבשאר אבות, ושני חיי שרה דקאמר מאי משמע דכולן שוין לטובה, ואולי הכוונה בזה על דרך שאמרו רז"ל על פסוק ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וכי יש שנים שאינן של חיים אלא שנות השלוה נקראו שנות חיים כו' ולפי זה שפיר משמע שני חיי שרה שוין לטובה:

וכפי הפשט יתכן לפרש לשון ויהיו שמשמעתו עכשיו נתהוו הימים ר"ל לפי שרוב ימיה היתה עקרה שאינה ראוי' להוליד ומי שאינו ראוי להוליד בנים חשוב כמת בחייו על כן אמר שבסוף ימיה שפסק ממנה העקרות מאז יהיו חיי שרה קכ"ז שנה ר"ל נעשה הויה בכל ימיה כדבר שיש לו מציאות:.

מאמר לג

ג' מדרשים על פסוק ויהיו חיי שרה

וברבתי מסיק וז"ל ויהיו חיי שרה וגומר הה"ד יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים, בת עשרים כבת ז' לנוי ובת ק' כבת כ' לחטא, ד"א יודע ד' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה א"ר יוחנן כהדין עגלתא תמימתא, ונחלתם לעולם תהיה ויהיו חיי שרה מה ת"ל שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעה"ז ובעה"ב ע"כ, ואחר כך דרש פסוק וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה כו', ואחר כך מסיק ר' עקיבא היה יושב ודורש והיה הציבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינה עכ"ל, וכפי הנראה שג' מדרשים אלו כוונה אחת להם, ובאו לתרץ לשון ויהיו ויתור שני חיי שרה ועוד קשה למאי נפקא מינה סיפר לנו הכתוב חיי שרה יותר משני שאר אמהות, כי מה שאמר כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים יש לפרשו בשני פנים, א' שבא לתרץ בפרשה למה לא האריכה ימים כמו אברהם, והיישוב על זה שכל ימי האדם הקצובים לו אינן קצובים לו אלא לכדי שבהם יקנה שלמותו ושיערה התורה לכל אדם בינוני ע' שנה כי בהם יוכל סתם אדם לקנות כל שלמותו ויש לך אדם שאינו קונה שלימות אף אם אלף שנים יחיה וטובה לא עשה מה יתרון לו והיה כלא היה, ויש לך אדם שקונה עולמו בימים מועטים וכשכבר קנה כל שלמותו למה זה לו עוד חיי צער של העולם הזה על כן מלתא דפסיקא בצדיקים כשהם תמימים במעשיהן ואינן חסירין לנפשם מאומה מכל מיני שלמיות שראוין לקנות בעולם המעשה אז גם שנותיהן תמימים ובא קיצם כי אין להם עוד צורך בהם הקדוש ברוך הוא יודע ימי תמימים כי כשגלוי לפניו ית' שקנו כל שלימותם אז שלמו ימיהם לכך נאמר באברהם זקן ושבע רצה לומר היה שבע מן קניית כל שלימותו הנרמז בזקן וכ ביצחק זקן ושבע ימים וא"ת מכל מקום למה אין הקב"ה מוסיף על ימיהם כדי שתתענגו בדשן נפשם בעה"ז לחזות בנועם ה', על זה אמר ונחלתם לעולם תהיה כי העולם הזהו אין בו קבלת שכר לפי שיש לו קץ וגבול ועיקר נחלתם היא להנחיל אוהבי יש נחלה שלעולם תהיה ונצחית, ושרה קנתה כל שלימותה באותן קכ"ז שנים שהרי בת ק' היתה כבת כ' לחטא וזה מופת שתוך זמן זה קנתה כל שלימותה, ויש גורסין בת א כבת כ' לנוי בת כ' כבת שבע לחטא ואחר כך כללם שני חיי שרה כולן שוין לטובה אם כן כולם היו בלא חטא וזה מיפת שכבר קנתה שלימותה יותר מאברהם שהרי לא לחנם היה אברהם טפל לשרה בנבואה כמו שיתבאר בענין מדות גמילות חסדים שהיתה שרה עיקר וכתיב אני בצדק אחזה פניך. הדרך השני הוא שכל הימים אשר האדם חי שלא קנה בהם שום שלימות נקראו ימים חולפים ועוברים והיו כלא היו כי שני חיי האדם וכן קבלת כל טובות העה"ז שוין בצד אחד, כי כמו שהאדם שיש לו אלפי דינרי זהב וודאי אינו יכול לאכול כולם בפעם אחת אלא בזה אחר זה ונמצא קמא קמא בטל כי זה יבא בסור זה ולעולם אינן מתחברין כי בבוא השני אז הראשון כבר איננו, אבל כשהוציא כל ממונו לשם מצוה או אכל על הכוונה האלהית כדי שיעמוד חי לפני ה' לשרתו אז כל הראשונות שהוציא אינן נעדרין ונשארו קנין קיים בו ושמור לו לעולם הנצחי כמ"ש וילבש צדקה כשריון כי כל מה שהוציא על הצדק מעט מעט אינו כדבר שחלף והלך לו ראשון ראשון אלא הכל מתקיי' וכל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול כ"כ הטובות שקבל הצדיק בעה"ז לשם שמים כולם מצטרפים ושמורים לו גם לעתיד כי אז יקבל כל שכרם בבת אחת, וההיקש על זה בשנות חייו כי כל השנים אשר עברו עליו ולא קנה בהם שום שלימו' השנים שעברו שוב אין להם מציאות אלא חלפו הלכו למו ונחסרו ממנו בזו אחרי זו אבל אם לא הוציא זמנו לבטלה וקנה בהם השלימות האמיתי אז אינו נקרא חסר מן הימים שחלפו אלא נקרא בא בימים כי עשה מן ההעדר קנין ושמורים לו כל השנים שעברו ליתן לו חיים לעה"ב כי לכך נאמ' ואברהם זקן בא בימים ר"ל לא הלך מן הימים שעברו כי לא נחסרו ממנו אלא זקן לשון זה קנה עשה מן ההעדר קנין וכאילו כל הימים שעברו נשארו במציאות ובא בימים נקרא וכן ואברהם ושרה זקנים באים בימים הולכין וקונין שלימותם, ואמר שכמו שהשנים שעברו עליו נשארו קיימים במציאות כך כל הטובות שקבל שנאמר וה' ברך את אברהם בכל שכל הטובות שקבל מן ברכת ה' נשארו קיימים במציאות, לכך נאמר ויהיו חיי שרה לשון ויהיו מורה לומר שנשארו בהווייתן ולא נחסרו ממנה הן מספר שנותיה הן שנות חיים המורה שנות שלוה כי הימים הקצובים שעברו וכן כל קבלת הטובות שעברו הכל נשאר קיים במציאות ולא סר הראשון בבוא השני על כן אמר ויהיו לשון הויה וכללם בסוף ואמר שני חיי שרה כי גם אחר כלות זמן מציאותם עדיין נשארו בהווייתן כל שני חיי שרה, שני היינו מספר השנים, חיי הם ימי השלוה, ורמזם במספר פרטי זה שהזכיר בת ק' כבת כ' לחטא אם כן וודאי קנתה שלימות בכל שנה ושנה, בת כ' כבת ז' ליופי אם כן קבלה נם טובות העה"ז וכולן נשארו קיימים במציאות, זה"ש כשם שהם תמימים כך שנותיהן תמימים ואינן חסירים מהם אלא נשארו קיימים כולם בבת אחת ועל זה אמר ונחלתם לעולם תהיה להורות שנחלת שנותם קיים לעולם, וסיוע לדברי אלה ממה שדרש ברבתי פ' כ"א על אברהם ושרה פסוק כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע, התוספת מרוב' על העיקר ר"ל שאחר הקציר דהיינו יום המות יעשה ג"כ פרי כמו נטע דומה לנטיע' ראשונה והכל מבואר מעצמו, וכן תחילת הפסוק יודע ה' ימי תמימי' הימים של התמימים הקב"ה יודע אותן כי אינן דבר האבוד אלא כדבר שמכניסין לאוצר, וד"א שמסיק אינו משנה מן פי' ראשון זולת מה שאומר שאין תמימים קאי על השנים דא"כ למה חזר וכפל דבריו באמרו ונחלתם לעולם תהי', הרי כבר קראן תמימים אלא וודאי תמימים זו שרה כו' ר"ל אינו קאי כי אם על הצדקת שרה לבד ולא על תמימות השנים ע"כ הוצרך לומר ונחלתם לעולם תהיה ועל זה אמר ויהיו חיי שרה בהווייתן יהיו כי זה פירוש על ונחלתם לעולם תהיה ולא על יודע ה' ימי תמימים המדבר בעבר שהקדוש ב"ה יודע תמימות מעשיהם וע"י כן נחלתם לעולם תהיה, וזה"ש שני חיי שרם שחביב חייהם של צדיקים לפני הקדוש ב"ה בעה"ז ובעה"ב, ר"ל מאחר שכבר אמר ויהיו חיי שרה לומר לך שיהיו בהווייתן אם כן מה ת"ל שני חיי שרה להורות על קיומם פעם שנית אלא חד בעה"ז וחד בעה"ב, והנה על העה"ב לא הוצרך לעשות פירוש כי הדבר מובן מעצמו שבא להורות שכל השנים הללו קיימות במציאות ליתן לו חיי העה"ב, אבל בעה"ז מה ת"ל וכי סלקא דעתך לומר שיחזור ויחיה בעה"ז אחרי מותו, ע"כ עשה הקדמה מן וזרח השמש ובא השמש כו' כדי להקיש ממנו על שרה ואסתר להורות שעד שלא שקעה במשה של שרה זרחה לפניו ית' שמשה של אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה וע"כ כתבה לנו התורה שחיתה קכ"ז לומר לך שמספר שני שנותיה נשארו קיימים במציאות בן לשרה עצמה לחיי העה"ב הן לזרעה אחריה בעה"ז כי כל שנותיה נשארו קיימים במציאות עד שאסתר בת בתה זכתה שתמלוך על קכ"ז מדינה בזכות כל המנות שעשתה שרה תוך קכ"ז שנים ובדרש זה ראה רבי עקיבא להקיץ משינת תרדימת כזמן את אנשי דורו שאבדו זמנם בדברי הבאי והיו ישינים תרדימת הזמן או בשעת הדרשה כפשוטו על כן גילה אזנם לאמור שלא יפה הם עושין כי הזמן דבר חשוב מאד כי השלמים שאינן מאבדים מן הזמן אפילו רגע אחת לבטלה לסוף שיקבלו שכר כנגדו על כל זמן וזמן כאסתר שזכתה למלכות קכ"ז מדינה בזכות שרה אמה שחיתה קכ"ז שנה דאל"כ מה ענין קכ"ז מדינה אל מה שחיתה קכ"ז שנה אלא ודאי לפי שכל קכ"ז שנה הללו לא הוציאה שום זמן לבטלה ועל כן היה מן הראוי שתקבל שכר כנגדם בעה"ז וזה היה ע"י בת בתה אסתר לכך נאמר ונחלתם לעולם תהיה בין בעולם כזה בין בעה"ב, לכך אמר ר' יוחנן כהדין עגלתא כו' רצה לומר כעגל היונק מן הפרה אמה כך הניקה בנים שרה כי אסתר בת בתה ינקה מן זכות שרה אמה כאמור, וזה הדבר שאמרנו שהיה אברהם טפל בנבואה כי היא קנתה שלימות הצדקה יותר מאברהם והצדקה גורמת ראיית פני השכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך היינו לפי שהצדקה שהנשים עושות גדולה מן הצדקה שהאיש עושה כי וודאי גמילות חסדים שהאדם עושה בגופו גדולה מן הצדקה שאדם עושה בממונו וסתם בעל עושה בממונו שברשותו וסתם נשים שאין ממון בעלם ברשותם עושין בגופם כדרך שעשאו למלאכים אברהם בממונו ושרה בגופה ורז"ל אמרו שצדקת הנשים גדולה דמקרבא הנייתא, ואם תדקדק בפרשה זו מראשה עד סופה כולה בנויה על יסוד מעלות הגמ"ח ובזה יתישבו סמיכות כל הפרשיות כי בתחלת הפרשה הזכיר מיתת הצדקת שרה.

מאמר לד

פי' על כף קטנה ב'ולבכותה', ופי' הנה עב קטנה ככף איש עולה

ונאמר בה ולבכותה כ"ף קטנה, כי בזה נרמז כל הדרוש שהזכרנו כי כ"ף במלואו עולה מאה, ואם תכתוב כ' שלא במלואו עולה עשרים לומר לך בת ק' כבת כ', ונכתבה כ' קטנה לומר לך בת כ' כבת ז' שאז הית' קטנה, ולהנחתינו ירמוז על צדקת הנשי' כי סמך אברהם על זכות צדקה שלה לומר שוודאי לא תראה פני גיהנם על כן לא בכה בכיה גדולה אלא בכיה קטנה בזכות כף שלה שנאמר כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון וכף קטנה רמז לכל שאינו מסתפק כמלא כף נחת ואסף רוח בחפניו כל מה שבחללא דעלמא וודאי אינו בעל צדקה ורעה עינו באחיו האביון, אבל מי שיש לו כף קטנה ומסתפק במועט ושמח בחלקו הוא האיש אשר כפיו פרושות לעני, ומדה זו היתה בשרה ואברהם שלא היה להם נפש רחבה כבלעם, ולפי שאין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין על כן נאמר הנה עב קטנה ככף איש עולה רוצה לומר אם כף איש קטנה ואינה מבקשת לאסוף ולכנוס ואז הכף בעלת צדקה ואז עב עולה להשקות פני האדמה, ועיין לקמן בפרשת האזינו, ועל כן אמרו אצל שרה שהיתה בעלת צדקה שהיה ענן קשור על, אהל שלה, ועיין לקמן פירוש כף קטנה בדרך אחר וזהו שמסיק בבבא בתרא:

מאמר לה

ארז"ל אברהם גאני בכנפא דשרה

ר' בנאה היה מציין מערתא כו' אשכחיה לאלעזר דקאי אבבא כו' ומסיק שמצא את אברהם גאני בכנפא דשרה ומעיינת ליה ברישי' כו', ורבים תמהו על מאמר זה ואומר אני שהוא כפשוטו שכך היו קבורים שאברהם גאני בכנפה ר"ל היה שוכב על זרועותיה ר"ל לכך נקברו כך בזה האופן לומר לך שהוא סמך על זכות צדקתה דמקרבא הנייתא והיתה עושה גמילות חסדים בידיה ממש,. כי גמילות חסדים בגופו ולכך כינה הזרוע בלשון כנף כי סתם כנף בעוף לעוף בו למעלה כך הולך צדקות הוא מרומים ישכון ושם אבר לעוף למעלה ובענין הצדקה סמך אברהם על צדקת כרה שבזכות צדקתה יבואו שלום ינוחו על משכבותם זה"ש גאני בכנפא דשר', אבל אברהם היה יותר שלם בתלמוד תורה התלויה בראש מקום המחשבה והעיון על כן הונחה יד שרה בראשו של אברהם ונראה כאילו מעיינות ליה ברישא ר"ל מחוי כלפי זכות תורתו שבזה סמכה היא על זכותו דאברהם ומבין שניהם מקויים אשריכם זורעי על כל מים אין זריעה אלא צדקה ואין מים אלא תורה כו', וכן יצחק ורבקה כי ליצחק נעשה נס בזריעה שנאמר ויזרע בשנה ההיא וגומר ולרבקה במים שעלו לקראתה כמו שיתבאר בסמוך, ואלעזר קאי אפתחא דמערתא כי הוא היה דמשק אליעזר דולה ומשקה מתורת רבו כו' גם בג"ח היה דולה וטרח בגופו ומשקה בממונו כמו שיתבאר בסמוך ואחר שרמז בכף קטנה זכות צדקה שלה המצויה בכל מי שהוא בעל עין טובה הזכיר ענין אברהם עם עפרן החיתי שהיה רע עין כמספר עפרן חסר עולה ת' כנגד ד' מאות שקל ככף, ולפי שכל רע עין לא יקום חילו וכל היקום אשר ברגליו אין לו תקומה לכך נאמר ויקם שדה עפרון תקומה היתה לו שיצאתה מידו כו' ולפי פשוטו נ"ל ליישב מה שנאמר השדה נתתי לך הקדים נתתי לתיבת לך ואחר כך הפך הסדר ואמר והמערה אשר בו לך נתתיה, וכן נתתי לשון עבר צריך יישוב וכן לשון נתתיה, אלא כך פירושו כי מערה זו כבר היו קבורים בה אדם וחוה כי לכך נקרא קרית ארבע וחברון ארבע על שם ארבע אנשים אדם אברהם יצחק יעקב וחברון על שם חיבור ד' זוגתם הרי ח' ואולי נקראו אנשי המקום ההוא בני חת כי חת היינו שמונה צדיקים הקבורים במקומם, והנה קבורת אדם וחוה שם היה כבר ידוע לכל העולם ועל שאדם וחוה היו אב ואם לכל חי על כן מעולם היה שדה זו מקום דריסה לרבים שהלכו על קבר אבותם ולא יכלו אנשי הארץ למחו' בם ועל כן לא היה תקומה לשדה זו כי כל מה שזרעו בו לא צמחה מפני דריסת רבים ולא היתה שוה כלום להמכר אך המערה לבדה לא היתה רשות לשום אדם להקבר בה בלתי רשות עפרון על כן לא בקש לקנות כי אם המערה, ועפרון אמר לו השדה נתתי כבר היא נתונה לרבים וגם אתה היית לשעבר כאחד מהם, ועכשיו תהיה לך לבדך כי מסתמא מאחר שנשיא אלהים אתה לא ידרסו גם בשדה בלתי רשותך, אבל המערה אשר בו שהיתה מתחילה שלי עכשיו תהיה לך, ומ"ש נתתיה לשון עבר ר"ל אחר שכבר נתתי לך השדה דומה כאילו כבר נתתי לך גם המערה כי מערה בלי שדה למה לי אחרי שאין לי דריסת רגל אל המערה מאחר שכבר נתתי לך השדה לכך אמר ויקם שדה עפרן תקומה היתה לו שלא היה עוד מקום דריסת רבים מאחר שיצא מיד הדיוט ליד מלך כי לא יבעטו בך כמו שבעטו בי ונתן טעם לדבר כי השדה והמערה אשר בו לאברהם למקנה כי קנין כספו הוא, אבל ויקם שני כפשוטו כי אין שם כפל כלל ולכך נאמר וכל העץ אשר בו ר"ל שלא נתקלקלו מחמת דריסת רבים, ולהנחתנו תקומה היתה לו שיצא מיד עפרון רע עין ליד איש טוב עין, ומאחר שהונח שנתברר לאברהם שבני חת היו צרי עין טל כן התחיל לדאוג על נשואי יצחק בנו כי מדתו של אברהם חסד וכן של שרה כי על כן באו כולם לגמול חסד עם שרה ע"ד דקבר יקברוניה כו' כי עם איש חסיד הכל יתחסרו, והיה דואג אברהם שלא יתקלקל מדת החסד ביוצאי יריכו ע"י שישא יצחק מן בני חת, ותדע שעיקר הקפידה היתה על צרת העין שבהם שכן אמרה רבקה אם לוקח יעקב מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים למה נקטה דווקא בנות חת אלא לפי שדווקא בהם ראתה מדת צרת העין המקלקלת מדת החסד מזרעו של אברהם וחשב' שכל הכנענים כמות' שהרי אמרה כאלה מבנות הארץ, ולפי שהצדקה מצלת ממיתה ונותנת חיים לעושיה על כן אמרה למה לי חיים מה אני ומה הי אם אני מחזקת במידת החסד וזרעי לא יחזיקו בה, כי על כן מסיק ברבתי ואברהם זקן בא בימים בזכות הצדקה שנא' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כו' ומנין שזקן האמור כאן בזכות הצדקה הלא גם התורה נותנת חיים לעושיה אלא ליישב סמיכות כל הפרשיות לומר אחר שראה אברהם צרת העין של עפרון החיתי וגם ראה שהוא זקן בא בימים בזכות הצדקה אמר גם הוא אם לוקח בני יצחק אשה מבנות חת למה לי חיים הלא עלי להשתדל שתהיה הזקנה דבוקה גם בבני כדי שיהיה גם הוא כמוני ולא יתקלקל ע"י אשתו כשתהיה מבנות חת והוא הדין לכל זרע כנען אשר בידו מאזני מרמה, כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך כי אז יזדווג הדומה בדומה לו, ואשביעך ביי' אלהי שמים והארץ לפי שעולם חסד יבנה על כן אני משביעך שלא תקלקל מדת החסד בזרעי ע"י זיווגו:

מאמר לו

ביאור פרשת אליעזר

ואליעזר אמר בתפלתו הקרה נא לפני ועשה חסד עם אדוני ר"ל הקרה לפני אשה בעלת חסד כדי שתתקיים מדת החסד באדוני אברהם ובזרעו ועל כן לקח לו לסימן גמלים מגמלי אדוניו כדי שעל ידיהם יבוא אשה גומלת חסד, ועשה לו סימן והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת וגו' פשיטו שלכך עשה לו סימן זה לומר אני לא אבקש כי אם שתתן לי לשתות ולא אבקש על הגמלים, ואם היא תשיב אמריה לאמור גם לגמלך אשקה אז וודאי רוח הקודש נצנצה בה שלעתיד יהיו הגמלים שלה ועל כן היא חסה על הגמלים יותר ממני וזה יהיה מופת חותך שאותה הוכחת לעבדך ליצחק כי אז יהיו הגמלים שלה, ולהנחתינו רצה לבודקה אם היא גומלת חסדים אז היא ראויה ליצחק וע"כ תשיב וגם גמליך אשקה דרך גמילות חסדים והוא פשוטו של פרשה שלא בדק אותה כי אם במדות גמילות חסדים לפי שמטעם זה מאס אברהם בבנות חת כאמור, ולכך נזדמנה לו על העין כי גלגל העין דומה למים והוא לא בדקה כי אם במדת עין טובה כי כל כלה שעיניה יפות כל גופה אין צריך בדיקה, ובזה מתורץ שינוי גדול שנראה בפרשה בדברי אליעזר כי מתחלה אמר בינו לבין עצמו והיה הנערה וגומר ואמרה שתה וגם גמליך אשקה לא הזכיר לשון שאיבה בגמלים כי אם לשון השקאה, ובשעת מעשה אמרה רבקה גם לגמליך אשאב ואליעזר החליף הענין ממש כי בספורו אל לבן ובתואל אמר להם איך שבינו לבין עצמו אמר וגם לגמליך אשאב ובשעת מעשה אמרה היא לשון השקאה לבד, אלא לפי שיש שני מיני גמילות חסדים אחד בממונו כאברהם שהיה וותרן בממונו ואחד בגופו כשרה כמבואר למעלה, ושרה כבר מתה על כן אמר אליעזר די בזה אם תאמר לי גם גמליך אשקה ליתן מן מימה לגמליו והיינו חסד בממונו כי המים שלה המה, אבל טורח השאיבה בגופה לזה אין צריך כל כך כי אל בית אברהם הוא מביאה עושה חסד בממונו ותהיה דוגמתו לכך אמר ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, ובשעת מעשה אמרה שתה וגם לגמליך אשאב כי היתה שלימה בג"ח בממונה ובגופה, ואליעזר סיפר בפני לבן ובתואל שלא בפני רבקה איך שבינו לבין עצמו עשה סימן על שניהם לומר דווקא אם תהיה שלימה בהשקאה ובשאיבה אז ראויה היא ליצחק, ולא מצאתי בה כי אם אחת משניהם השקאה לבד ושינוי זה עשה לומר שאם לא יתרצו לשלחה עמו אז אלי יבא כי אול"י חסר כתיב לומר אלי יבא ויקח את בתי לפי שבי נמצאו שתיהם שעל כן אני נקרא דמשק אליעזר על ק שאני דולה ומשקה כאחד, ושינה כל זה כדי לאי ם עליהם ושיקפצו ליתן אותה ליצחק ולשלחה עמו וכשראה בה אליעזר סימנים אלו שהיא דול"ה ומשק"ה על כן נתן לה שנ"י צמידים על ידיה ויפוזו זרועי ידיה אשר בהם היא עשתה חסד כי השאיבה בידיה כיוסף שהיה גומל חסדים וכתיב בו ויפוזו זרועי ידיו וכן כל גמילות חסד שבגופו כנרמז בכ"ף קטנה של ולבכתה וכמו שפירשנו למעלה על גאני בכנפא דשרה כו'. ומ"ש עשרה זהב משקלם ע"ד שמסיק ברבתי כל המברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות שכן נזכר בני חת עשרה פעמים בתורה וכל המאכיל פרוסה לצדיק כאילו קיים ה' חומשי תורה שכן נזכר ה' פעמים ברזילי הגלעדי על שהקדים את דוד המלך בלחם ויין, ונראה לפרש שהמאכילו לחם ויין הוא בעה"ז שנברא בה"א על כן דומה כאילו קיים ה' חומשי תורה וזה שבירר מקחו אל מקום קבורה היינו אל העה"ב שנברא ביו"ד על כן דומה כאילו קיים עשרת הדברות ולשון מקחו מדבר בקנין עולמי דהיינו לעה"ב כי בו שייך קנין נצחי וענין זה בכללו הוא גמילות חסד על כן הזכיר מספר עשרה בשני צמידי' שנתן לה על ידיה, ונזם זהב שדרכם לינתן על האזן כד"א איטם אזנו מזעקת דל וגומר וכל בעל חסד אזנו פתוחה לשמוע אנקת אסיר על כן נתן לה נזם בקע משקלו לרמוז לשקלי ישראל המכפרים על עין הרע וראויה כפרה זו לבעלי עין יפה שלא יוזקו בעין. ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב והנה גמלים באים למה לא הזכיר הרוכבים על הגמלים כי המה עיקר אלא שראה ברוח הקודש שכולם גמלים הנרכב כפשוטו והרוכבים ג"כ גומלי חסדים ג"כ ע"כ ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא שרה אמו שהיתה גומלת חסדים בגופה לא כאברהם כי אין מדרך האיש לעשות עיסה ולא פת לחם כאשר עשתה שרה למלאכים והיינו דמקרבי הניית' המצוי יותר בנשים בשרה וכן ברבקה שהיתה דולה ומשקה כאמור לכך דמתה לשרה והרי היא שרה אמו שחזרה למקומה הברכה שהיתה מצויה בעיסה כי בה עסקה שרה לצורך אורחים, וחזר למקומו הענן שהי' קשור באהל ע"ד הפסוק שהזכרנו הנה עב קטנה עולה ככף איש, ונר דלוק באהל כמו שנאמר בשכר נותני צדקה אז יבקע כשחר אורך, וברבתי מסיק עוד ענין רביעי שכל זמן ששרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה וכו' והטעם משום דמקרבת הנייתה לענים, ונרמזו כל הארבע בכ"ף קטנה של ולבכותה שבכה על חסרון של דלתותיה פתוחות לעניים וכפה פרשה לעני, ועל חסרון הענן שנאמר עב קטנה ככ"ף איש עולה, ועל חסרון העיסה מעשי ידי כפה שגרם הברכה, וחסרון נר שהוא כנגד נשמת אדם ב' נונין אלו עולין למספר כ"ף, וע"י רבקה חזרו כולם. ולדעת המדרש בת ק' כבת כ' לחטא הוא לפי שקודם מתן תורה לא היו בני עונשין כי אם עד ק' שנה ואחר מתן תורה בן כ' שנה, ונראה ליתן טעם לדבר כדמסיק ברבתי פר' ח' על פסוק אחור וקדם צרתני אם זכה כו' ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפך ולמד מן פסוק כפך מעלי הרחק שמדבר בעונשין והם רמוזים בכף ואם הכתוב כ"ף במלואו עולה ק' והיינו כננד מה שקודם מתן תורה היו בני עונשין בני ק' ואם תכתוב כ' שלא במלואו עולה עשרים והיינו כנגד מה שאחר מתן תורה נעשו בני עונשין בני עשרים לפי שאז נחלקה כל התורה לחמשה ספרים ואם תחלק לכל ספר עשרים יהיה מאה לכל התורה ה' פעמים עשרים, ושרה לא חטאה כלל לא בת כ' ולא בת ק' על כן מיעט אברהם בבכיה ורמז בכ"ף קטנה של ולבכתה, אך להנתחינו עיקר רמז הכ"ף אל זכות צדקתה שכפה פרשה לעני ק ידי רבקה גומלת חסדים עד שיפוזו זרועי ידיה כיוסף שזכה לזה על שכלכל ופרנס כל בית אביו.

ויתכן לפרש כף קטנה ב'ולבכותה' בדרך אחר והוא שאברהם לא ידע בצדקת זו שום חטא בעולם שראוי לבכות שמא עון זה יקלקל מנוחתה כבוד ולא היה ראוי לבכות עליה כלל אך מצא בה דבר אחד שעיניה היו צרות באורחים כי הוא אמר סלת והיא אמרה קמח כדאיתא בבבא מציעא ולפי זה היה לה כף קטנה ליתן לאורחים, על זה לבד בכה כי לא מצא בה חטא אחר זולת זה, וזה"ש הנה עב קטנה ככף איש עולה, כי אם נותנין צדקה בכף גדולה מלאה ורחבה אזי גם לעומת זה ישלח ה' את הברכה ברבוי שפע לתת מטר ארצם ברבוי בעב גדולה ובדורו של אחאב היו צרי עין על כן הראה לו עב קטנה דומה לכף איש קטנה כי הכל מדה כנגד מדה, וזהו טעם שני כפי"ן איש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' כ"ף ראשון כמתנת ר"ל כפי מתנת ידו כן יהיה ברכת ה' לרב תרבה ולמעט ימעיט, כ"ף שניה כברכת רוצה לומר שיתן כפי הברכה אשר ברכו ה' שאם נתן לו ד' רוב עושר ונכסים לפיהן ירבה ליתן צדקה ונמצא שלעולם כ"ף שלו וכ"ף של הקב"ה שוין:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה