אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וישלח › מאמר מט

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וישלח · מאמר מט

מאמר מח

מדרש הרבתי על פסוק קומה ה' קדמה פניו

וישלח יעקב מלאכים ר' פינחס בשם ר' ראובן פתח קומה יי' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך ר' פינחס אמר חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים קומה ה' הושיעני אלהי וגומר קומה ה' באפך, קומה ה' אל נשא ידך קומה ה' אל יעוז אנוש, קומה ה' קדמה פניו, אמר לו הקב"ה דוד אפילו אתה מקימני כמה פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדרים אביונים נאנקים הס"ר משוד ענים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וכו', ומסיק קדמה פנו קדמה לרשיעא עד דלא יקדמונך, הכריעהו לכף חובה, שובריהו כד"א המה כרעו ונפלו פלטה נפשי מרשע חרבך, פלטה נפשי מאותו רשע הבא מכחו של אותו חרב שנאמר ועל חרבך תחיה, ד"א פלטה נפשי מאותו רשע שהוא חרבך שבו אתה רודה את עולמך רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי פלטה נפשי מיד אותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך הה"ד כי רותה בשמים חרבי אמר סקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב עכ"ל, ובסמוך דרש על זה פסוק מחזיק באזני כלב מתעבר על ריב לא לו, וק' מה נשתנה שוד עניים ואנקת אביונים מכל החמסים והגזילות אשר עליהם אמר דוד קומה ה', וע"ק מה ענין מתעבר על ריב לא לו לכאן, ונראה שכל עיקר מוראו של יעקב היתה שלא יכשל בחטא וכל מה שהיה מתירא מן עשו ולבן היינו שלא ילמד מדרכיהם והיה מתירא מאוד מחברתם שלא ילמד ממעשיהם כי מצד לבן היה מתירא שלא ילמד ממנו דרכי הרמאות והאונאות כאשר עשה לבן ליעקב שהחליף משכורתו ואילו היה למד ממנו דרכי הגזילה היה לוקה בממונו כי לא יחרוך רמיה צידו, ומצד עשו היה מתירא שלא ילמד ממנו דרכי הרציחה כי אז היה לוקה בגופו כמשפט כל רוצח שנלקה בגופו מן גואלי הדם, ומן שרו של עשו סמאל אשר רצה לסמא עיניו באלהיות היה מתירא פן ילקה בתורתו כמו שיתבאר בסמוך, ואחר שניצול מן כולם כתיב ויבא יעקב שלם בגופו ובממונו ובתורתו, ולא שהיה יעקב חושש כל כך לנזקי ממון או גופו כי אין זה ממדת השלימים עם ה' אלא היה חושש לדרכי עשו ולבן המקולקלים המסבבים נזיקין אילו, ותדע שכן הוא דאל"כ למאי נ"מ שלח יעקב לעשו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, אלא לפי שאחר שראה יעקב שעשו הולך לקראתו ידע נאמנה כי לא לטובתו הוא הולך ועברתו ושמרה נצח כי יש אומרים שלכך נאמר ארצה שעיר שדה אדום כי קרא לארצו שעיר שלא ישכח מה שעשה לו יעקב בלקיחת הברכות ע"י שעירות ידיו בגדיי עזים, ולשדהו קרא שדה אדום שלא ישכח מה שעשה לו יעקב בלקיחת הבכורה ע"י עדשים אדומות ובזה הרגיש כי עברתו שמרה נצח ועינו רעה באחיו על כן לקח עמו ארבע מאות איש כמספר רע עין, אך היה יעקב מסופק באיזו אופן הוא יוצא לקראתו אם לעשות עמו מלחמה בנגלה ולעשות לו מעשה עשו לרצחו נפש או אדרבא יוצא לקראתו להתקרב אליו כדי שילמוד ממעשיו ואז כשיחטיאו אז יתבטלו ברכותיו ויוכל לו על כן התפלל יעקב על שתיהן ואמר הצילני נא מיד אחי מיד אהבה ואחוה שלו אם ירצה לקרבני בעל כרחי, מיד עשו אם ירצה להרגני ממש כמעשה עשו, ולפי שהראשון מסוכן יותר מן השני כי המחטיאו קשה מן ההורגו על כן הקדים כאן מיד אחי לא כראשונה שנאמר אל עשו אחיו ועוד שמן הראשון אי אפשר להשמר ע"ד ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כי מן המראה עצמו כאח ועוזר ותוכו מלא מרמה קשה להשמר, וכך היה לבסוף שעשו לא בקש להרע לו בנגלה אלא רצה להמשיך את יעקב אל חברתו ואמר אליו נסעה ונלכה לנגדך בשוה לך וק' וכי משמעות נגדך בשוה לך איפכא מסתברא אלא ר"ל שבזמן שתתחבר אלי, דבר זה סופו להיות כנגדך ומאבד כל שלימתך, ולא שאמר לו כן בפירוש אלא אמר כך דרך רמז, ויעקב השיב לו יעבור נא אדוני לפני עבדו כדי שלא להתחבר לרשע כלל ואמר לו יעקב ברמז שלא יוכל לו בדרך תחבולה זו כדרך שלא יכול לו לבן שהרי עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי לא למדתי מכל דרכיו כדי שיבין עשו שלא תועיל לו חברתו להזיקו בנשמתו כי עיניו היו תמיד על כל דרכיו לפרוש מן דרכי לבן ועשו וזהו פרשת דרכים שנזכר בגמרא כמו שנאמר וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ר"ל שהגיע יעקב למדריגת פרשת דרכים אלו שפירש מדרכי לבן עד שלבן שב למקומו הראשון ויעקב הלך לדרכו דרך ה', ולפי שהיה נוכח ה' דרכו על כן ויפגעו בו מלאכי אלהים, וכמו שפירש מן דרכי לבן כך פירש מן דרכי עשו שנאמר וילך עשו ביום ההוא לדרכו שעירה אל מקום אשר שעירים ירקדו שם ויעקב נסע סכותה לחסות בצל שדי.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה