אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וישלח › מאמר מח

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וישלח · מאמר מח

פרשת וישלח

טעם שליחות מלאכים ולא אנשים

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, לפי שידע בעשיו אחיו כי ציד בפיו ואם ישלח סתם שלוחים בני אדם אין בידם לעמוד על מצפוני לבו על כן שלח מלאכים ממש כי המה יכירו וידעו אם פיו ולבו שוין שהרי אמרו לו באנו אל אחיך אל עשיו אע"פ שבנגלה הוא מראה עניני אחוה מ"מ לבו לא נכון עמו אלא עשו הוא ועומד ברשעו, ומה שהקדים יעקב עשו לאחיו כי האחרון סותר הראשון כי אמר יעקב אע"פ שעשיו הוא מ"מ אחי הוא ויכמרו רחמיו עלי, והמלאכים אמרו להפך אע"פ שאחיו הוא ומראה אחוה מ"מ עדיין עשו הוא ועומד ברשעו ומה שתמהו רבים על יעקב בחור שבאבות אחרי שכבר הבטיחו ה' שני פעמים לשומרו איך היה ירא כי ד' אורו וישעו וממי וממה ירא, ורז"ל אמרו שהיה ירא שמא יגרום החטא והנה מקים אתי לומר שעיקר יראתו של יעקב היתה על מיעוט זכיותיו כי כבר נתמעטו על רוב הטובות שכבר קבל ואם ינצל גם עתה בדרך זה ינכו לו מזכיותיו הנותרים וראה יעקב בנסיון שעל ידי כל החסדים אשר קבל נתמעטו זכיותיו כי מטעם זה הזכיר יעקב בתפלתו שני ההבטחות כפרש"י והבטחה ראשונה בלכתו לחרן נאמר בה אני ד' אלהי אברהם אביך וגו' ושניה שהיתה בשובו מפדן ארם לא הוזכרו בה האבות ולא היתה כי אם בשם המיוחד וקשה מה נשתנה זו מזו, ועוד קשה בהבטחה שניה הזכיר ואטיבה עמך הטבה אחת במשמע ובהבטחה ראשונה אמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך ב' הטבות במשמע, ורש"י פירש היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך ומנא ליה לומר כן אלא לפי שכך דרכי ד' שכל זמן שיש לאדם זכותו וזכות אבות הקב"ה עושה עמו בזכותו וכשאכל זכותו גם אל ההרים אבל זכות אבותיו אז הקב"ה עושה חסדים בעבור שמו הגדול יתברך, לפיכך בצאתו מחרן ובידו אין כל היו כל זכיותיו וזכות אבותיו שלמים ולא חסר מהם כלום על כן נגלה עליו שם ד' על ידי זכירת זכות אבות וזכותו והיינו מה שאמר ואתה אמרת היטב אטיב בזכותך וזכות אבותיך גם הרבה שם ביעודים ובשניה קצר מאוד כי לא נאמר לו כי אם שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך והיינו ואטיבה עמך וזה מופת על שנתמעטו זכיותיו וזכות אבותיו כי כבר אבד את הכל ע"י רוב החסדים שקבל כי נעשה לשני מחנות כאלו זכה למחנה אחת בזכותו, ולשניה בזעת אבותיו על כן לא נגלם אליו ד' בשניה כי אם בשם המיוחד לבד על כן אמר שכל זה מופת על שקטנתי מכל החסדים וגו' ועתה הייתי לשני מחנות, ואמר כל זה אחר שבא לפניו ית' בשתי הבטחות וסיפר ההבדל שבין ראשונה לשניה והוציא מכאן תולדה זה לומר קטנתי מכל החסדים וגומר, ומה שחזר והזכיר שנית הבטחה ראשונה ואמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך וגו' לפי שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשיו פן יבא והכני אם על הבנים ר"ל אם אין אני כדאי להנצל מצד עצמי לכל הפחות אנצל אגב אם על הבנים שלא חטאו ואלה הצאן מה עשו וכבר יש להם ג"כ הבטחה כמו שאמרת לי בהבטחה ראשונה היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך ושם נאמרה ההבטחה גם על זרעו שיהיו כחול הים וכפירש"י, ומטעם זה רצה יעקב לנסות תחילה אם יוכל להנצל ע"י דורון כי טוב לו לאבד ממונו מלאבד זכיותיו שנשארו לו ואם לא יוכל להנצל ע"י דורון מן ממונו חשב להנצל ע"י אחד מאבריו מגופו כי התקין עצמו למלחמה ואם כל אלה לא יועיל אז יהיה מוכרח לתפלה להנצל ע"י הנס הגורם ניכוי זכיותיו והיינו ממונו וגופו ותורתו שהזכיר בויבא יעקב שלם, ועל קוטב זה יסובבו כל עניני הפרשה:

ועל דרך המדרש ברבתי וז"ל

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה