אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וישלח

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וישלח

פרשת ויצא

מאמר מח

טעם שליחות מלאכים ולא אנשים

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, לפי שידע בעשיו אחיו כי ציד בפיו ואם ישלח סתם שלוחים בני אדם אין בידם לעמוד על מצפוני לבו על כן שלח מלאכים ממש כי המה יכירו וידעו אם פיו ולבו שוין שהרי אמרו לו באנו אל אחיך אל עשיו אע"פ שבנגלה הוא מראה עניני אחוה מ"מ לבו לא נכון עמו אלא עשו הוא ועומד ברשעו, ומה שהקדים יעקב עשו לאחיו כי האחרון סותר הראשון כי אמר יעקב אע"פ שעשיו הוא מ"מ אחי הוא ויכמרו רחמיו עלי, והמלאכים אמרו להפך אע"פ שאחיו הוא ומראה אחוה מ"מ עדיין עשו הוא ועומד ברשעו ומה שתמהו רבים על יעקב בחור שבאבות אחרי שכבר הבטיחו ה' שני פעמים לשומרו איך היה ירא כי ד' אורו וישעו וממי וממה ירא, ורז"ל אמרו שהיה ירא שמא יגרום החטא והנה מקים אתי לומר שעיקר יראתו של יעקב היתה על מיעוט זכיותיו כי כבר נתמעטו על רוב הטובות שכבר קבל ואם ינצל גם עתה בדרך זה ינכו לו מזכיותיו הנותרים וראה יעקב בנסיון שעל ידי כל החסדים אשר קבל נתמעטו זכיותיו כי מטעם זה הזכיר יעקב בתפלתו שני ההבטחות כפרש"י והבטחה ראשונה בלכתו לחרן נאמר בה אני ד' אלהי אברהם אביך וגו' ושניה שהיתה בשובו מפדן ארם לא הוזכרו בה האבות ולא היתה כי אם בשם המיוחד וקשה מה נשתנה זו מזו, ועוד קשה בהבטחה שניה הזכיר ואטיבה עמך הטבה אחת במשמע ובהבטחה ראשונה אמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך ב' הטבות במשמע, ורש"י פירש היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך ומנא ליה לומר כן אלא לפי שכך דרכי ד' שכל זמן שיש לאדם זכותו וזכות אבות הקב"ה עושה עמו בזכותו וכשאכל זכותו גם אל ההרים אבל זכות אבותיו אז הקב"ה עושה חסדים בעבור שמו הגדול יתברך, לפיכך בצאתו מחרן ובידו אין כל היו כל זכיותיו וזכות אבותיו שלמים ולא חסר מהם כלום על כן נגלה עליו שם ד' על ידי זכירת זכות אבות וזכותו והיינו מה שאמר ואתה אמרת היטב אטיב בזכותך וזכות אבותיך גם הרבה שם ביעודים ובשניה קצר מאוד כי לא נאמר לו כי אם שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך והיינו ואטיבה עמך וזה מופת על שנתמעטו זכיותיו וזכות אבותיו כי כבר אבד את הכל ע"י רוב החסדים שקבל כי נעשה לשני מחנות כאלו זכה למחנה אחת בזכותו, ולשניה בזעת אבותיו על כן לא נגלם אליו ד' בשניה כי אם בשם המיוחד לבד על כן אמר שכל זה מופת על שקטנתי מכל החסדים וגו' ועתה הייתי לשני מחנות, ואמר כל זה אחר שבא לפניו ית' בשתי הבטחות וסיפר ההבדל שבין ראשונה לשניה והוציא מכאן תולדה זה לומר קטנתי מכל החסדים וגומר, ומה שחזר והזכיר שנית הבטחה ראשונה ואמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך וגו' לפי שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשיו פן יבא והכני אם על הבנים ר"ל אם אין אני כדאי להנצל מצד עצמי לכל הפחות אנצל אגב אם על הבנים שלא חטאו ואלה הצאן מה עשו וכבר יש להם ג"כ הבטחה כמו שאמרת לי בהבטחה ראשונה היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך ושם נאמרה ההבטחה גם על זרעו שיהיו כחול הים וכפירש"י, ומטעם זה רצה יעקב לנסות תחילה אם יוכל להנצל ע"י דורון כי טוב לו לאבד ממונו מלאבד זכיותיו שנשארו לו ואם לא יוכל להנצל ע"י דורון מן ממונו חשב להנצל ע"י אחד מאבריו מגופו כי התקין עצמו למלחמה ואם כל אלה לא יועיל אז יהיה מוכרח לתפלה להנצל ע"י הנס הגורם ניכוי זכיותיו והיינו ממונו וגופו ותורתו שהזכיר בויבא יעקב שלם, ועל קוטב זה יסובבו כל עניני הפרשה:

ועל דרך המדרש ברבתי וז"ל

מאמר מט

מדרש הרבתי על פסוק קומה ה' קדמה פניו

וישלח יעקב מלאכים ר' פינחס בשם ר' ראובן פתח קומה יי' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך ר' פינחס אמר חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים קומה ה' הושיעני אלהי וגומר קומה ה' באפך, קומה ה' אל נשא ידך קומה ה' אל יעוז אנוש, קומה ה' קדמה פניו, אמר לו הקב"ה דוד אפילו אתה מקימני כמה פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדרים אביונים נאנקים הס"ר משוד ענים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וכו', ומסיק קדמה פנו קדמה לרשיעא עד דלא יקדמונך, הכריעהו לכף חובה, שובריהו כד"א המה כרעו ונפלו פלטה נפשי מרשע חרבך, פלטה נפשי מאותו רשע הבא מכחו של אותו חרב שנאמר ועל חרבך תחיה, ד"א פלטה נפשי מאותו רשע שהוא חרבך שבו אתה רודה את עולמך רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי פלטה נפשי מיד אותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך הה"ד כי רותה בשמים חרבי אמר סקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב עכ"ל, ובסמוך דרש על זה פסוק מחזיק באזני כלב מתעבר על ריב לא לו, וק' מה נשתנה שוד עניים ואנקת אביונים מכל החמסים והגזילות אשר עליהם אמר דוד קומה ה', וע"ק מה ענין מתעבר על ריב לא לו לכאן, ונראה שכל עיקר מוראו של יעקב היתה שלא יכשל בחטא וכל מה שהיה מתירא מן עשו ולבן היינו שלא ילמד מדרכיהם והיה מתירא מאוד מחברתם שלא ילמד ממעשיהם כי מצד לבן היה מתירא שלא ילמד ממנו דרכי הרמאות והאונאות כאשר עשה לבן ליעקב שהחליף משכורתו ואילו היה למד ממנו דרכי הגזילה היה לוקה בממונו כי לא יחרוך רמיה צידו, ומצד עשו היה מתירא שלא ילמד ממנו דרכי הרציחה כי אז היה לוקה בגופו כמשפט כל רוצח שנלקה בגופו מן גואלי הדם, ומן שרו של עשו סמאל אשר רצה לסמא עיניו באלהיות היה מתירא פן ילקה בתורתו כמו שיתבאר בסמוך, ואחר שניצול מן כולם כתיב ויבא יעקב שלם בגופו ובממונו ובתורתו, ולא שהיה יעקב חושש כל כך לנזקי ממון או גופו כי אין זה ממדת השלימים עם ה' אלא היה חושש לדרכי עשו ולבן המקולקלים המסבבים נזיקין אילו, ותדע שכן הוא דאל"כ למאי נ"מ שלח יעקב לעשו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, אלא לפי שאחר שראה יעקב שעשו הולך לקראתו ידע נאמנה כי לא לטובתו הוא הולך ועברתו ושמרה נצח כי יש אומרים שלכך נאמר ארצה שעיר שדה אדום כי קרא לארצו שעיר שלא ישכח מה שעשה לו יעקב בלקיחת הברכות ע"י שעירות ידיו בגדיי עזים, ולשדהו קרא שדה אדום שלא ישכח מה שעשה לו יעקב בלקיחת הבכורה ע"י עדשים אדומות ובזה הרגיש כי עברתו שמרה נצח ועינו רעה באחיו על כן לקח עמו ארבע מאות איש כמספר רע עין, אך היה יעקב מסופק באיזו אופן הוא יוצא לקראתו אם לעשות עמו מלחמה בנגלה ולעשות לו מעשה עשו לרצחו נפש או אדרבא יוצא לקראתו להתקרב אליו כדי שילמוד ממעשיו ואז כשיחטיאו אז יתבטלו ברכותיו ויוכל לו על כן התפלל יעקב על שתיהן ואמר הצילני נא מיד אחי מיד אהבה ואחוה שלו אם ירצה לקרבני בעל כרחי, מיד עשו אם ירצה להרגני ממש כמעשה עשו, ולפי שהראשון מסוכן יותר מן השני כי המחטיאו קשה מן ההורגו על כן הקדים כאן מיד אחי לא כראשונה שנאמר אל עשו אחיו ועוד שמן הראשון אי אפשר להשמר ע"ד ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כי מן המראה עצמו כאח ועוזר ותוכו מלא מרמה קשה להשמר, וכך היה לבסוף שעשו לא בקש להרע לו בנגלה אלא רצה להמשיך את יעקב אל חברתו ואמר אליו נסעה ונלכה לנגדך בשוה לך וק' וכי משמעות נגדך בשוה לך איפכא מסתברא אלא ר"ל שבזמן שתתחבר אלי, דבר זה סופו להיות כנגדך ומאבד כל שלימתך, ולא שאמר לו כן בפירוש אלא אמר כך דרך רמז, ויעקב השיב לו יעבור נא אדוני לפני עבדו כדי שלא להתחבר לרשע כלל ואמר לו יעקב ברמז שלא יוכל לו בדרך תחבולה זו כדרך שלא יכול לו לבן שהרי עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כי לא למדתי מכל דרכיו כדי שיבין עשו שלא תועיל לו חברתו להזיקו בנשמתו כי עיניו היו תמיד על כל דרכיו לפרוש מן דרכי לבן ועשו וזהו פרשת דרכים שנזכר בגמרא כמו שנאמר וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ר"ל שהגיע יעקב למדריגת פרשת דרכים אלו שפירש מדרכי לבן עד שלבן שב למקומו הראשון ויעקב הלך לדרכו דרך ה', ולפי שהיה נוכח ה' דרכו על כן ויפגעו בו מלאכי אלהים, וכמו שפירש מן דרכי לבן כך פירש מן דרכי עשו שנאמר וילך עשו ביום ההוא לדרכו שעירה אל מקום אשר שעירים ירקדו שם ויעקב נסע סכותה לחסות בצל שדי.

מאמר נ

ענין פרשת ויאבק איש עמו

וכמו שרצה עשו להזיקו ע"י חברתו כך שר שלו שנא' ויאבק איש עמו והוא כמו ויחבק דהיינו חיבורו אליו בנשיקת שונא ועל חיבורו אליו רצה לסמא עיניו וכן בעשו כתיב ויחבקהו כי ביני ביני נזדווג לו גם סמאל שרו של עשו לסמא עיניו באלהיות לגמרי וניצול ע"י עליית השחר כמבואר בספר כלי יקר ע"ש, ומה שנראה להוסיף על כל המבואר שם הוא זה, כי סמאל כשמו כן הוא רצה לסמא עין יעקב שלא יראה ב מראות אלהים ויכפור בעיקר לגמרי וזהו האבק המסמא עינים ומגיע עד כסא כבוד כמבואר בכלי יקר, על כן מדה כנגד מדה שנה בשנה ישראל מסמאין את עיניו על ידי שוחד יעוור אשר נותנין לו בשעיר המשתלח,, ותדע כי במסכת יומא פרק בא לו ארז"ל שאנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים על יצרא דע"ז ועל יצרא דעריות ומסיק שם שיצרא דע"ז נמסר בידם מכל וכל אבל לא יצרא דעריות מפני יישוב העולה מסיק שם שכחלו לעינא ר"ל סימו לו עין אחת ומתהני דלא מתגרי בקריבתא, וקשה מנא להם לומר כן שסימו לעינא, ונראה לפרש לפי שכל מדרש זה הנזכר בגמרא יסודו על פסוקי דזכריה שנאמר ויאמר זאת האיפה היוצאת ויאמר זאת עינם בכל הארץ והנה ככר עופרת נשאת ואשה אחת יושבת בתוך האיכה ויאמר זאת הרשעה וישלך אל פיה אבן עופרת וגו', וכבר ידעת כי איפה לשון מידה ור"ל במידה שמדד מדדו לו הוא נקרא סמאל על שרוצה לסמא עיני האדם על כן מדדו לו במדה זו וסימו את עינו זה"ש זאת עינם בכל הארץ כי עיניו משוטטות בכל הארץ על כן כחלו לו עין אחד ונמצא שגם באותו זמן נתבטל יצרא דע"ז ולא יצרא דעריות, וגם במראה זו של יעקב כתיב ויאבק איש עמו להעלות אבק בעיניו להכשילו בע"ז ולסמא עיניו מכל וכל, וניצול יעקב ע"י עלות השחר כי מתוך מהלך השמש ראה אלהים פנים אל פנים כדרך שהכיר אברהם בוראו מתוך מהלך השמש כנודע, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו היינו יצרא דערוה, ועל דרך המדרש האומר שבכף יריכו רמז לו מקום החטא שנשא שתי אחיות כי מצד שנשא שתי אחיות מצד חטא זה יכול היצה"ר לנצחו והזכיר דווקא חטא דעריות של שתי אחיות רמז לו שאע"פ שלא יכול לו לסמא עיניו מלראות מראות אלהים, מ"מ אין יעקב יכול לנצח יצרא דערוה שהרי נשא שתי אחיות לפיכך ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו.

מאמר נא

לא יעקב יאמר עוד שמך

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל פירש"י אלהים כפשוטו המלאך ועם אנשים עשו ולבן וקשה היכן רמוז בשם ישראל עם אנשים, ונראה שכך פירושו כי ידוע שהנעלם מן יעקב עולה למספר ישרון כשתכתוב יו"ד ע"ין קו"ף בי"ת הנעלם עולה תק"סו כמספר ישרון, וכשם שישראל א ישר אל כך ישורון כי ישורון לשון ראיה והסתכלות מלשון אשורנו ולא עתה, וכן ישראל אע"פ בפשוטו ישר אל לשון שררה על שם כי שרית מ"מ קרי ביה גם ישר מלשון שור דהיינו ראייה, ותדע כי ישרון עולה תקס"ו ישראל עולה תקמ"א היינו מספר כ"ה פחות ויש הבדל בין לשון ראיה והסתכלות המובן מן לשון ישרון ובין לשון ראיה והסתכלות המובן מן לשון ישראל כי לשון ישרון סתם ראיה ולשון ישראל פורש בו ראית פני אל כי אילו לא חטא יעקב בלשון כה כשאמר כה אמר עבדך יעקב היה נקרא סתם בשם ישרון רואה במראה האמת בכל דבר בעולם הן לראות במראות אלהים שלא יכשל בע"ז הן שלא יכשל עוד אפילו בעריות ואפילו יצרא דערוה לא היה יכול לו ולא היה לסמאל שרו של עשו וכ"ש לעשו שום ממשלה והשתררות על יעקב כלל, אבל אחר שחטא יעקב בכה אמר עבדך יעקב ועשה מן קודש חול וקרא לעשו אדוני ואז מעצמו שעבד עצמו יעקב תחת ממשלתו של עשו ושר שלו ומן אז והלאה השאיר יעקב אל עשו ושר שלו סמאל קצת ממשלה עליו ומאז נקרא בשם ישראל ישר אל ר"ל רואה דוקא באלהיות שלא יוכל סמאל לסמא את עיניו מכל וכל שלא יראה באלהיות כלל, אבל מ"מ אינו רואה איזו דרך ישכון אור בעניני עריות כי השאיר להיצר הרע מקום שימשול עליו והיינו בגירוי של עריות שבמקום ירך יעקב, ומצינו זה גם בבלעם שבא לחפש אם ימצא עון ביעקב אשר מצד החטא תחול הקללה ויחפש ולא מצא כי אם מה שאמר יעקב שני פעמים כה שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב על כן אמר לבלק התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה להזכיר ב' פעמים כה אלו כמו שיתבאר אי"ה לקמן פרשת בלק, ולהנחה זו לא נרמז בשם ישראל כי אם שרית עם אלהים, אבל שרית עם אנשים לא יזכר ולא יפקד בשם ישראל, אבל מכל מקום נרמז עם אנשים בשם של יעקב ולכך אמרו רז"ל לא שתעקר שם יעקב ממקומו אלא שיהיה שם ישראל עיקר ושם יעקב טפל לו כי בשם ישראל נרמז ביטול יצר הרע של ע"ז כאמור ובשם יעקב נרמז בנעלם שלו העולה למספר ישורן לסתם ראיה לומר שבכל עניני חטא אשר היו אפשרי לו ללמוד מן לבן ועשו היה רואה במראות האמת עד שלא למד מדרכיהם ומכל מקום הם ישראל עיקר כי בו נרמזה הראיה הגדולה שבכולם., וכן בנגלה של יעקב נרמז שלא יוכלו לו עשו ולבן אשר הלכו עמו ברמאות, עשו היה מרמה את אביו כדי שיזכה בברכות שלא כדין, ולבן היה מרמה את יעקב בהחליף משכורתו והקב"ה קראו יעקב שהוא יעקב במרמה בחכמה על פי כדין את כל מי שיבא לרמאות אותו והיינו ממש מה שאמר עם אנשים ולכך בם ישראל עיקר כי וודאי גדול מה ששרה עם אלהים ממה ששרה עם אנשים עשו ולבן הרמוז בשם של יעקב כי הנגלה מן יעקב רמז להצלתו מן הנגלה של עשו ולבן, והנסתר העולה למספר ישרון רמז להצלתו מן החטא ומן המלחמה הפנימית, וע"ז הדרך נאמר הוא ישופך ראש וגו' ר"ל אם תרצה להדיחו מעל ה' מכל וכל כי עון זה ראש לכל העבירו' אז הוא ישופך כי לא תוכל לו כדרך שלא יכול סמאל ליעקב כשנתאבק עמו, אבל אתה תשופנו עקב תוכל לנצחו בעניני ערוה הרמוזים בעקב כמו שנרמזו כאן בלשון ירך, ולקמן אי"ה פרשת ראה יתבאר כל ענין התאבקות המלאך עם יעקב בדרך אחר וע"ד מארז"ל משל לאחד שהיה מהלך באישון לילה ואפילה כו' נזדמנה לו אבוקה של אור כו' כיון שעלה השחר כו' הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם כי ליעקב נזדמנו שלשתן ומכולם נוצול, וזהו ענין כי עלה השחר הנזכר כאן וכן ענין פרשת דרכים שבינו ובין דרכי לבן ודרכי עשו עיין שם. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך וגו' הדבר צריך ביאור למה זה בקש יעקב לידע שם המלאך ולמה נמנע המלאך מלהגיד לו מה שמו, ביאור הענין שיעקב אמר לא אשיחך כי אם ברכתני אמר ברכתני לשון עבר. והוה ליה למימר כי אם תברכני אלא שיעקב לא בקש ממנו שיברכו ברכה חדשה אלא שיסכים עמו על הברכה אשר כבר ברכו אביו לכך אמר ברכתני ר"ל אודי לי מיהת שכבר ברכתני, ואחר כך שאלו יעקב מה שמו לפי שכל מלאך נקרא על שם השליחות על כן רצה יעקב לידע אם מלאך זה שלחו ה' בכוונה לעשות שליחות זה או אם בא במקרה, ודבר זה יתברר מתוך מהות שמו אם הוא על שם שליחות זה, והשיב לו המלאך למה זה תשאל לשמי בשלמא אם הייתי שליח לעשות איזו דבר חדש אז היו קורין לי שם חדש אשר פי ה' יקבנו על שם השליחות, אבל אני איני שלוח כי אם לחזק בידך הברכות הראשונות כאשר המה שם, זה"ש ויברך אותו שם רצה לומר ברכו בזה שהברכות שכבר נתברך בהם שם תהא גבורתם וחזקתם ויהיו בידו שרירין וקיימין בלא שום טוען ומערער ויקרא יעקב שם המקום פניאל, כי כמו שהוא נקרא על שם שהיה רואה פני אל כך נקרא המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי מן סמאל סמא אל אשר רצה לסמא עיני מלראות במראות אלהים, ויזרח לו השמש כי ע"י עלות השחר והשמש הכיר כי יש אלהים גבוה מעל גבוהים, ומ"מ הוא צולע על יריכו ביצרא דערוה, על כן לזכרון לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה להיות לזכרון בין עיניהם שיצרא דערוה קיים על כן כל איש מישראל יזהר וישמר מן פיתוייו, וא"כ להנחה זו כל עניני עשו ושר שלו לא היו כי אם להחטיא את יעקב, על כן שפיר נדרש עליו פסוק מחזיק באזני כלב מתעבר על ריב לא לו כי הבא להחטיא את האדם לא על האדם לבד הוא יוצא כי אם על הכלל כנו יוצא דהיינו הקדוש ב"ה כמ"ש לתת נקמת ה' במדין כי נקמה זו נקראת נקמת ה' אחר שבאו להמרידם בה' אם כן לא לאדם ריב זה כי ה' יריב ריבו מאחר שהדבר נוגע אל ה', ודומה זה לכלב רע הנושך אחרים גדולים ממנו ועליהם הוא חורק שיניו ויש להם כח לשבר שיני הכלב ובא אחד קטון שאין בו כח לשבר שניו אלא מחזיק באזניו דרך חנופה שלא ישוך אותו וזה הבל גדול כי היה לו לקטן זה לחשוב שהגדולים יוכלו לו יותר ממנו ולא לו לריב ריב זה אלא לגדולים ממנו כי קטן הוא מלהתגבר עליו בתחבולה קטנה זו, כך ריב של עשו לא היה כי אם אל ה' כי לדרכו הוא הולך ר"ל לדרכו בענינים רעים וחטאים לה' ומאחר שדרכו נגד ה' אם כן מה היה לו ליעקב כי בקש תחבולה אנושית להנצל ממנו על ידי שהחניף לו ואמר כה אמר עבדך יעקב כמחזיק באזני כלב כמחניף לכלב. ובזה מיושב היטב מה שמסיק במדרש קדמה פניו קדמה לרשיעא עד שלא יקדמינך איך יקדים הרשע את הקב"ה ועוד קשה למה אמר הקב"ה איני קם כי אם משוד עניים ואנקת אביונים ועוד קשה הלא העני אין לו כלום ומה יגזול ממנו וכי בגדי ערומים יפשוט, אלא כך פירושו כי בכל המאורעות הנוגעות בגוף האדם לבד או בממונו לבד אין הקב"ה קם לפי שנאמר אל נקמות ה' וארז"ל גדולה נקמה שנתנה בין שני שמות כו' להורות שעיקר הנקמה היא דווקא בדברים הנוגעים בהשם יתברך כשהעו"ג מבקשין להחטיא את ישראל אבל בכל הדברים הנוגעים בגוף וממון אינן ספונין וחשובים בעיני כל משכיל לבקש נקמה עליהם כי לכך נאמר בתורה לא תקום וכמבואר בכלי יקר, לכך נאמר משוד עניים מאנקת אביונים היינו העניים בממון ואם כן מה יגזול ממנו אם אין בידו מאומה אלא וודאי שרוצה לגזול ממנו המצוה והתורה כי הוא שמלתו לעורו והשוד הוא הרוצה לבטלם מתורתם או להכשילם בעבירה על זה אמר עתה אקום יאמר ה' ועל זה אמר קומה ה' קדמה פני הרשע עד שלא יקדימך כי כל רשע מסתמא אין אלהים כל מזמותיו ותמיד מבקש להכשיל את חבירו בעבירה ואת פני ה' הוא מקדים להכעיסו על כן שפיר קאמר דוד אל ה' קדמה פני הרשע עד שלא יקדמינך, ואף אם שוד עניים כפשוטו מכל מקום יש בו צד כפירה כי אינו מאמין שחזק גואלם ה' צבאות אלא חושב לית דין ולית דיין על כן אמר על זה עתה אקום יאמר ה', וכן עשו ושר שלו כל מגמת פניהם היה להכשיל את יעקב בעבירה כאמור, ואמר הכריעהו לכף חובה לומר שאף אם תמצא איזו רשע שיבא לקרב את עצמו אליך אל תאמן בו כי אוקי גברא אחזקתיה מסתמא שבע תועבות בלבו, וכן מצינו גם בעשו שנאמר וישקהו ואמר נסעה ונלכה לנגדך ואף על פי כן הכריעו יעקב לחובה, ואמר פלטה נפשי מרשע חרבך כו' שנאמר ועל חרבך תחיה מאן דאמר זה סובר שמדבר בעשו עצמו, אך רבי יהושע בן לוי שמביא פסוק כי רותה בשמים חרבי סובר שמדבר בשרו של עשו כי עליו נאמר פסוק זה, אמנם הדורש מרשע שהוא חרבך שבו אתה רודה עולמך חולק על הראשון בלשון חרבך כי הראשון סובר חרבך היינו החרב שמסר לו בברכתו ורבי יהושע ב"ל סובר שחין לשון חרבך בנוכח מורה כן אלא פירושו שהוא חרבך כו':

מאמר נב

ויבא יעקב שלם שלם בגופו כו'

ואחר שניצול יעקב משלשתן הן מן לבן שלא ניזק בממונו הן מן עשו שלא ניזק בגופו הן מן שרו של עשו שלא ניזק בנשמתו ותורתו מיד נאמר וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה יעקב עצמו שלם בגופו ויהי בשלם סכו כי כל סכך הוא ענין הגנה והצלה, ולמקנהו עשה סכות שהיה שלם בממונו ומקנה קנינו, ועל שם שהיה שלם בתורתו בכל שבעים פנים של התורה במספר כן וזה העיקר שבכולן ולכך אמר ע"כ קרא שם המקום סכות, מיד ויבא יעקב שלם בתורתו ובגופו ובממונו:

מאמר נג

ויחן את פני העיר פלוגתא דרב ושמואל

ויחן את פני העיר במסכת שבת פרק במה מדליקין, רב אמר מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם רבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם, כנגד מה שהיה שלם בממונו תיקן להם מטבע, וראייתו ממה שנאמר ויקן את חלקת השדה במאה קשיטה מה הוצרך לומר במאה קשיטה אלא לומר לך שהוא תיקן להם מטבע שווקים, כנגד מה שהיה שלם בתורתו שנאמר בה כי טוב סחרה מכל סחורה והתורה מקום שווקים כי מאן דבעי למזבן סמא דחיי ילך לשוקא דנהר דיעה על כן תיקן גם סתם שווקים וראייתו מן לשון פני העיר כי כל שוק צורת העיר והוא באמצע העיר וכן לשון פני מורה על האמצע כלשון אל מול פני המנורה המדבר בקנה אמצעי, והסובר מרחצאות תיקן היינו כנגד שהיה שלם בגופו כי סתם מרחץ רפואה לגוף ודרכם להיות מחוץ לעיר במקום הנהרות על כן נאמר פני העיר דהיינו מחוץ לעיר, וברבתי דרש ויחן את פני העיר שנכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעוד יום הדה אמרה ששמר יעקב את השבת, ונראה שמטעם זה יעד הקב"ה שכר של שומרי שבת דווקא ליעקב כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' כי לא נאמר בתורה שמירה השבת כי אם ביעקב, ואולי ראייתו ממה שנאמר ויחן את פני העיר ולמה לא נכנס תוך העיר אלא וודאי לפי שערב שבת היה בין השמשות רחוק מן העיר יותר מן אלפים אמה ולא היה רשאי לכנוס או הניח עירובו אלפים אמה רחוק מן העיר ומשם היה לו אלפים לכל צד ואל תוך העיר לא היה לו אפילו אמה אחת ובזכות זה ויקן את חלקת השדה כי ע"י שמירת השבת קנה לו חלקת השדה דהיינו נחלה בלי מצרים אשר קנה אגב הארץ אשר שכב עליה דהיינו מקום המקדש אשר גבהו ק' אמה, וכדי לעשות רושם וזכרון לאותה נחלה אשר קנה בזכות שמירת השבת על כן גם עתה אחר ויחן פני העיר קנה לו חלקת שדה במאה קשיטה ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, אך זכר עשה לנפלאות לרמוז על שכרן של שומרי שבת שנפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ וברבתי מסיק שקנה חלקת השדה כי שם מקום קבורה ליוסף ואולי הטעם לפי שניצול מן עשן גם בזכות יוסף שהרי אחר שנולד יוסף שטנו של עשו אמר יעקב ללבן ואלכה לארצי כפירוש רש"י פרשת ויצא על כן נתן ליוסף שכרו כשניצל מיד עשו וזה דעת המדרש האומר ויהי לי שור זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו וחמור זה יששכר כו' רמז לו שכבר נולד שטנו של עשו זה בית יוסף אש וכן יששכר עוסק בתורה רמז לו שאינו בכלל והיה כאשר תריד ופרקת עלו וגו', וצאן אלו ישראל רצה לומר אם אנחנו הצאן אז השם יתברך הוא הרועה המציל צאנו כדאיתא במדרש אתם הצאן ואני הרועה כו' ועבד ושפחה שנאמר הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלהינו רמז לו כי שערי תפילה אינן ננעלין כי בצר לנו אנחנו קוראים אל ה' כעבדא דמתחנן למריה והוא יענה ואם כן ממי אירא אם ה' ישמע בקראי אליו לכך התקין יעקב א"ע לתפלה ולמד לדורות דרכי התפלה להזכיר תחילה אבות וגבורות וקדושת ואחר כך להתפלל על צרכיו וכבר ידעת כי כנגד אברהם אומרים אבות, וגבורות כנגד יצחק, וקדושת כנגד יעקב, שנאמר והקדישו את קדוש יעקב, על כן התחיל יעקב תפילתו ה' אלהי אבי אברהם כנגד אבות ואלהי אבי יצחק כנגד גבורות ה' האומר אלי היינו קדושות שכנגד יעקב ואחר כך בקש על צרכיו ולימד דעת שלא לתלות שום בקשה בזכותו כי אם בחסדי ה' שכן אמר קטונתי מכל החסדים וגו' וכן לדורות כל זמן שיהיו ישראל עושין כסדר הזה אז יקראו אל ה' והוא יענה.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה