אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ויצא

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ויצא

פרשת תולדות

מאמר מג

במדרש והלא כמה חמרים יצאו

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ברבתי מסיק וכי לא יצא משם אלא הוא הרי כמה חמרים וכמ' גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב ר' עזריה בשם ר"י בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, וכן בנעמי כו' ניחא דתמן לא היתה אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוה יצחק ורבקה כו' אלא לא דומה זכות צדיק אחר לשני צדיקים, וקשה מה ענין חמר גמל לכאן, וכי דבר. בכתוב. בהם ולא הזכיר ויצא, ונראה שכך פירושו לפי שמצינו כשהלך אליעזר להשיא אשה ליצחק היו עמו גמלים הרבה כי כן דרך ההולך לישא אשה אז מפני הכבוד הוא הולך עם גמלים הרבה וכתיב בפרשה הקודמת וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וגו' ומסתמא הלך עשו עם הרבה גמלים וחמרים לא כיעקב שהלך יחידי כבורח ובידו אין כל, ואז מסתמא יציאתו של עשו מן המקום היה עושה רושם כי ההולך עם רגשת המיית עם רב ועמו רכב ופרשים וודאי יציאתו עושה רושם כי חסר מן המקום כל מה שהלך משם ורשומם ניכר אבל יעקב הלך בהחבא לישא אשה בגפו יצא, ואם כן קשה שאצל הליכת עשיו היה לו לומר ויצא עשיו ולא אצל יעקב, על כן ב רץ ולומר שרושם הרמוז בלשון יציאה אינו מדבר ברושם גשמי כי כולם תוכו המה כדבר שאין בו ממש, ועל כן אין יציאת החמרים והגמלים עושין רושם כי אם יציאת הצדיק לבד עושה רושם כי פנה זוה והדרה ובזה תירץ גם כן מה שנקט מבחר שבע רבותא אשמעינן כי אפינו מבתר שבע דהוה תמן יצחק ורבקה מכל מקום יציאתו עושה רושם וקל וחומר אלו יצא מן איזו מקום שנא היה מניח שם צדיקים כמותם. ונדעת רבותינו זכרונם לברכה היה נטמן י"ד שנים בבית מדרשו של שם ועבר ואולי הטעם כמספר י"ד דווקא הוא כדי להנצל מן יד עשו כי כבר מסורת ביד יעקב שכל זמן ש עקב מצפצף בקונו בבתי מדרשות אין הידים ידי עשו שולטות בו על כן ראה יעקב להנצל מפח יוקשיו ע"י י"ד שנה אלו שבהם היה שואב מן באר מים חיים התורני אשר חצבה עמודיה שבעה ובמספר זה יצא מן כח יד עשו על ידי י"ד שנה אלו, ואחר שהיה נטמן הוצרך לומר ויצא יעקב מבאר שבע היינו מן אהלי שם ועבר כי שם היה כמעין המתגבר בשבעה ספרים שבתורה ושבעה חכמות ואף על פי שאין המקרא יוצא מידי פשטו מכל מקום מאחר שלא היה צריך לכתוב כי אם וילך חרנה שהרי כבר נאמר בפרשת הקודמת וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם אם כן וודאי לכך כתבה התורה שנית ויצא יעקב מבאר שבע לרמוז אל באר שבע אחר והיינו אהלי שם ועבר אשר היה נטמן שם כי מאז היה בטוח מן עשו כי כבר יצא מתחת יד ממשנתו ויד ליד ינקה:

ועל ענין זה מסיק ברבתי ריש פרשה זו וז"ל

מאמר מד

מדרש הרבתי על ויצא יעקב

ויצא יעקב מבאר שבע וגו' רבי פנחס בשם ר' הונא בר פפא פתח אז תלך לבטח דרכך אם תשכב לא תפחד, אז תלך לבטח זה יעקב דכתיב ויצא יעקב מבחר שבע, אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן ושכבת וערבה שנתיך וישכב במקום ההוא, רב שמואל בר נחמן פתח שיר למעלות אשת עיני אל הסריס אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני, מאין יבא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים וגומר ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד רבי חנינא אמר גדוד שנחו רצה לומר קרח מכל, ריב"ל אומר שלח עמו אלא שעמד עשו ונטען ממנו חזר וא מר לה אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' וגומר אל יתן למוט רגליך חל ינום שומריך הנה לא ינום ולא ישן וגו' ה' ישמרך מכל רע זה עשו ולכן ישמור את נפשך ממלאך המות ה' ישמור צאתך ובואיך ויצא יעקב עכ"ל, וקשה וכי דוד אמר מזמור אשא עיני אל ההרים על יעקב וכן ק' וכי שלמה אמר פסוק אז תלך לבטח על יעקב כי מה דהוה חוה, ונראה שאין דעת בעל המדרש זה כלל להוציאם מפשוטם כי בוודאי אינן מדברים מן יעקב כלל אך שבעל מדרש ראשון רצה נדרוש כל דברי שלמה בפסוק זה שכבר נתקיימו ביעקב כי שלמה אמר פסוקים אלו על השכר הניתן לעיסקי בתורה, כי כל הפסוקים שקודם פסוק זה כולם תוכחה ומוסר על העוסק בתורה כמבואר שם ועליהם אמר כמועד השכר אז תלך לבטח דרכך אם תעסוק בתורה כראוי אז תלך לבטח דרכך ותנצל בדרך מכף כל אויב ואורב, ואמר שדברי שלמה כבר נתקיימו ביעקב שהיה נטמן בבית שם ועבר ועסק י"ד שנים בתורה וזכות זה הוא שעמד ליעקב שהלך בדרך בטח, וזה"ש אל תלך לבטח דרכך זה יעקב שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע וכדרך שנתבאר שרצה לומר לפי שכבר היה נטמן בבית שם ועבר הנרמז בבאר שבע על כן יצא משם סמוך נכו בטוח לא יירא מן עשו, ומה באמר אם תשכב לא תפחד ואחר כך חזר וחמר ושכבת וערבה שנתיך פירוש אם תשכב לשון מסופק אם תשכב או לא תשכב, ושכבת לשון וודאי כי כך המידה בעסקים בתורה ועל הארץ תישן כו' רצה לומר שוכב ואינו שוכב שאינו עושה לו קבע מן השכיבה ואם הוא עושה כן אז הקב"ה מביאו אל המנוחה שלסוף ישכב וודאי במנוחה ויערב לו שנתו אחרי שכבר מילא כריסו בתורה וידו בכל שבע חכמות, ואמר בעל המדרש שכך קרה ליעקב כי כל זמן שהיה נטמן בבית שם ועבר ולמד התורה ולא מילא עדיין כריסו מכל שבע חכמות לא שכב על מיטה ולאחר שיצא מבאר שבע מלא על כל גדותיו כתיב וישככ במקום ההוא אבל לא קודם זמן זה, ובזכות שבאהלי שם ועבר נתקיים בו אם תשכב כי לא היה ישן כי אם שינת ארעי על כן נתקיים בו גם לא תפחד מעשו ומלבן, ונתקיים בו גם ושכבת וערבה שנתיך כי בזמן שהיה שוכב במקום ההוא ערבה שנתו כי הראה לו הקב"ה בחלום כל עיקרי הצלחותיו כמו שנאמר ויחלום והנה סלם וגו' ועל כזה נאמר הקיצותי ושנתי ערבה לי, ולהנחה זו שפיר פתח אל פרשה זו פסוק אז תלך לבטח וגומר כדי לתרץ בו קושיית לא היה צריך לכתוב אלא וילך חרנה, ורבי שמואל בר נחמן פתח אל פרשה זו מזמור שיר למעלות להשריש אותנו במדת הבטחון כי אין מעצור לה' להושיע גם למי שהיא ריקם מכל ואין בידו משאת מאומה ובביתו אין כל ובל יאמר חליתי מי ירפא וכי יעשה ה ארובות בשמים להמטיר בר לחם ומזון למי שאין לו לא שדה לא כסף ושוה כסף ויתמה ויאמר מאין יבא עזרי רצה לו' וכי אפשר שיבא עזרי מאין רצה לומר מאפס ותוהו ומי ימציא יש מאין, על זה אמר כמתרץ ומסיר מבוכה זו מן לב קטני אמנה שיראה בעניני יעקב אבינו כי בצאתו מבאר שבע לא היה בידו לא נזם ולא צמיד רק במקלו עבר הירדן ובחזרתו נעשה לשני מחנות מליאים מזן אל זן כי האלהים אשר ברא שמים וארץ יש מאין הוא ישלח עזרו גם לאשר א בידו מאומה, לכך אמר דוד אשא עיני אל ההרים ההורים למלפני רצה לומר אסתכל בסיפורי האבות שנקראו הרים לשון הורים כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים להורותם ולאלפם חכמה, ומוסר וסיפור זה של יעקב אשר יצא בגפו ובידו אין כל כי אם חכמתו ותורתו לבד אשר למד בבאר שבע היא שמלתו לעורו לבדה ואחר זה היה מלא ברכת ה' כמוציא יש מאין וממנו יקח כל משכיל מוסר וראיה על מדת הבטחון שכל משכיל יהיה בטוח שישלח ה' עזרו גם מאין, לפי שעזרו מעם ה' עושה שמים וארץ יש מאין, ועל זה נאמר אל תבטחו בנדיבים וגומר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו עושה שמים וארץ, למה נקט דווקא אל יעקב ולמה נקט עושה שמים וארץ ולהנחתינו הוא מיושב ודרש אל ההרים ההורים דהיינו למלפני כי כל עניני אבות באו להורות כי מהם ילפינן איזו דרך ישכון אור כך ילפינן מיעקב שאמר אליעזר הלך כו' ואני אין לי לא נזם ונא צמיד, ומכל מקום אמר מה אני מוביד סברי מן בריי רצה לומר מן מי שברא אותי יש מאין עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, וכן קאי אשא עיני אל ההרים על כל היעודים הנזכרים במזמור זה כי כולם אנו למידין מן ההורים נתקיים ביעקב כל המזמור ההוא כגון אל ימוט רגליך כי קפצה לו הארץ ורגליו לא לארץ הגיעו, וכן אל ינום שומרך כי בשכבו במקוה גדורי חיות וליסטים שמרו ה', וכן יומם השמש לא יככה וירח בלילה אף על פי שנ' הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה מ"מ לא הוזק מהם, ישמרך מכל רע זה עשו ולבן ומן שרו של עשו שנתאבק עמו ורצה להזיקו בנשמתו כמו שיתבאר בע"ה לקמן פר' וישלח וע"ז אמר ישמור את נפשך ממלאך המות זה סמאל שרו של עשו, ה' ישמור צאתך ויצא יעקב מקיש יציאה לביא' שבכולם היה שלם בלא שום נזק שלם בגופו ובממונו ובתורתו אע"פ שבצאתו היה חסר בממונו מ"מ בבואו כתיב ויבא יעקב שלם כמשפט לאוהבי ה' הבוטחים בישועתו:

מאמר מה

ויפגע במקום יצא הר המוריה לקראתו

ויפגע במקום וגומר לדעת רז"ל יצא הר המוריה לקראתו וטעמו של דבר שיצא דווקא לקראת יעקב ולא לקראת אברהם או יצחק לפי שאברהם קרא לו הר ויצחק קרא לו שדה אבל יעקב קראו בית וסופו להקרא על שמו של יעקב שנא' ואל בית אלהי יעקב על כן יצא הר המוריה לקראתו להקביל פני אהובו, ונקרא הר המוריה סתם מקום כי הוא מקומו של עולם כי שם אבן שתיה אשר ממנו הושתת כל העולם וכן אדם הראשון נברא מן מקום זה כארז"ל אדם ממקום כפרתו נברא מן המקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי ואין זה סותר למה שארז"ל שצבר הקדוש ברוך הוא עפרו מכל האדמה כו' כי המרכז הוא המקום המחבר כל הקצוות ועל ידי שלקח עפרו ממקום כפרתו וחלק עפר זה בו נתקבצו כל קצוי ארץ וים רחוקים על כן ודאי דומה כאילו צבר עפרו מכל האדמה כו', ובזה מיושב מה שנ' הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה קיפל כל הארץ כו' רצה לומר על ידי שהקנה לו הקב"ה חלק עפר זה המרכז אסר ממנו נסתעפו כל הקצוות כענפים היוצאים מן השורש והקונה השורש זוכה על ידו בכל הענפים כך על ידי החלק ההוא הקנהו ה' כל קצוי ארץ וים רחוקים שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגומר, על כן נקרא סתם מקום כאלו היה מקומו של כל העולם שהכל נכלל בו וכן לדורות השפע יוצא משם לכל העולם כי מימי השפע מן המקדש יוצאים ומשקים לכל הארצות וכל הארצות שותות מתמצית ארץ ישראל, וילן שם כי בא השמש הרגיש יעקב בזה שהמקום אשר פגע בו הוא הר המוריה כי בא השמש רצה לומר ראה שפתאום שקעה השמש שלא בעונתה ומזה שפט בשכלו לומר אין זה כי אם בית אלהים אשר משם האורה יוצא לעולם והארץ האירה מכבודו כי אין השמש מאיר אל המקדש אלא מן המקדש יוצא האורה אל השמש עם כל משרתיה ז' כוכבי לכת כמו שיתבאר בעזרת השם לקמן פרשת בהעלותך ששבעה קני המנורה שולחים האורה אל שבעה כוכבי לכת וראיה מן חלוני שקופים אטומים על כן שקעה השמש מפני אור המקדש כי שרגא בטיהרא מאי אהני, וזהו דעת המדרש ברבתי שדרש מן ויצא יעקב הכל רמז על החורבן עיי"ש, ופסוק כי בא השמש דרש כנגד פסוק אמללה יולדת השבעה באה שמשה, וקשה מה ענין זה לזה אלא שקרא אל אור המקדש יולדת השבעה כי ממנו יוצא האורה אל שבעה כוכבי לכת וממילא נשמע שבחורבן הבית אמללה יולדת השבעה ואז ממילא באה שמשה כי בסור הסבה יסור גם המסובב, גם יתכן לפרש יולדת השבעה לפי שהעולם נחלק לשבעה אקלימים וכולם נבראו מן המרכז אבן שתיה שנקרא בשם מקום סתם שנאמר ויפג במקום כי הוא כולל כל המקומות וכל שבעה אקלימים נולדו ממנו על כן אמר בחורבנו אמללה יולדת השבעה, ויתכן עוד לפרש מספר שבעה רמז לשלשה עולמות וארבע קצוותכי בכולן השליט ה' את יעקב והקנה את כולם ליעקב על ידי קניית המקום ההוא הן ד' קצוות שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגומר הן ג' עולמות תחתון ותיכון ועליון בכולן השליטו ה' והעמידו על מדריגה עליונה מכולם עד שרק ה' לבדו נצב עליו, זה"ש והנה סלם מצב ארצה הרי השליטו בכל עולם התחתון, וראשו מגיע השמימה עולם האמצעי, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולם העליון, והנה ה' נצב עליו ה' לבדו נצב עליו על יעקב מכלל שהגביהו ה' למעלה מן כולם והקנה לו כל השבעה אלו על ידי קניית הארץ אשר הוא שוכב עליה שנקראת יולדת השבעה ומכהה גלגל חמה על כן נאמר וילן שם כי בא השמש, ועל ידי לינה זו עשה חזקה בכל קצוי ארץ וכל העולמות שכולם נשתעבדו לו כי כן הצדיקים גוזרים אומר ויקום להם וכן נאמר ביעקב כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל, וזה"ש אכן יש ה' במקום הזה למה הזכיר לשון יש ולשון מקו' הנ"ל אכן פה ה' אלא רמז שהבריאה שהיתה יש מאין מקורה מן מקום זה כי משם נתהוה היש אשר ממנו חוצבו כל הנמצאים ועל ידו השליטו ה' בכל, וכן על ידי הברכות הקנה לו יצחק כל העולמות ונתן ברשותו טל השמים ומשמני הארץ והשליטו בכל עמים ולאמים היינו בכל העמים ומלכיהם שרים של מעלה להיות שרה עם אלהים ואנשים, וממילא השליטו גם בכל ד' קצוות שהרי לא היה שיור כלל בברכותיו לעשו עד שאמר ולכה איפא בני וגו' כי את הכל נתתי לו, ונתן לו הברכות בבאר שבע כי סימנא מילתא היא כי תהיה ידו בכל שבע גבולים אילו ומצד הברכות שקבל הוצרך לצאת משם לכך נאמר ויצא יעקב מבאר שבע, ומסיק ברבתי רב ברכיה אומר מבארה של ברכות כו' ומאי משמע וברכות מאן דכר שמיה אלא שרמזם במלת שבע,, וכפי הפשט נוכל לומר שדעת רב ברכיה לדרוש מלת שבע על ברכה שביעית הן גביר שמתיו לך כי היא כוללת כולם כפירש"י פר' תולדות, ולהנחתינו כלל במלת שבע כל ג' עולמות וארבע קצוות, והראה לו הקב"ה תכף בחלום כי תתקיים בו הברכם והשליטו תחילה בכל ג' עולמות ואחר כך בכל ד' קצוות וכן הראה לו מראה הבאר ושלשה עדרי צאן רובצים עליה רמז לו למקום המקדש אשר משם יוצא השפע אל כל ג' עולמות כי כולם הושתתו משם על כן נקרא הר המוריה סתם מקום. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו להגין בעדו מן חיות רעות כי זכות אבנים אלו יגן בעדו כי ממקום קדוש המה, ומה שקראם אבן אחת לפי שמסיק במדרש שלקח י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים ואמר אם מתאחות זו לזו אני מעמידן כו' עיין ברבתי וק' מה סימן הוא זה ונראה לפרש שידע בנבואה שסופם להיות לאחדים שנאמר ביחזקאל ל"ז קח לך עץ אחד וגומר וכל שבטי ישראל והיו לאחדים בידך על כן לקח לו סי' מובהק בזה, ועוד שהסימן מורה על שלא יהיה פסול בזרעו וכולם יאמרו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבך אלא אחד כו' על כן לקח לו סימן זה שאם יתאחו ויתחברו האבנים ודאי זה מופת על שהות יעמיד י"ב שבטים. וישכב במקום ההוא מיעט הזמן הקודם והמאוחר בו דווקא במקום ההוא שכב אבל לא באותן י"ד שנים שהיה נטמן בבית שם ועבר הן בעבור רוב עסקו בתורה הן ע"ד שנאמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום ליי' משכנות לאביר יעקב ולמד דוד זה מיעקב שלא נתן גם כן שינה לעיניו עד שמצא מקום לה' שנאמר ויפגע במקום וילן שם לכך נקט לאביר יעקב וכן נדר לאביר יעקב כי גם הוא נדר לה' אם יהיה אלהים עמדי וגומר אז והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים ומיעט גם המאוחר כי בבית לבן נאמר ותדד שנתי מעיני כאותן י"ד שנים אשר עבד לו בשתי בנותיו:

מאמר מו

ביאור מראה הסולם ע"ד המדרשים

ויחלום והנה סלם מוצב ארצה, רמז שהשליטו ה' בעולם התחתון והראיה לזה שקפצה לו הארץ ש"מ שהארץ משועבדת לו, וראשו מגיע השמימה רמז שהשליטו ה' על עולם האמצעי והראיה על זה ששקעה החמה בעבורו שלא בעונתה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו רמז שהשליטו ה' על עולם העליון המלאכים והראיה על זה שמלאכי ארץ ישראל וח"ל ירדו ללוותו, והנה ה' נצב עליו ה' לבדו נצב עליו ואחריו כל ישרי לב שולטין בכל הנמצאות וזה מורה שכולן היו בעבור האדם ובענין מראה הסולם יש ברבתי שני דעות מתחילה דרש כלפי המזבח והסולם כבש של מזבח כו' ואחר כך דרש סלם זה סיני כו' ומה שראה לדרוש בו דווקא ענין המזבח וענין קבלת התורה לפי שר"ל מאחר שיעקב בברחו היה מתירא מן עשו וכבר הובטח בקול קול יעקב המצפצף גם בבתי מקדשות כי בית תפלה יקרא לכל העמים אז הוא ניצול מן הידים ידי עשו על כן הראו לו מן השמים ענין מתן תורה על הר סיני העולה למספר כלם כי הסלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כך המחזיק בתורה עושה שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה כמו שלמדו מן פסוק או יחזק במעזי שלום יעשה לי יעשה שלום לי ועל ידי זה ששלום בין העליונים לתחתונים מלאכי אלהים עולים ויורדים בו לשמרו בדרך הן מלאכי א"י הן מלאכי ח"ל כי אילו לא היה שלום ביניהם לא היו יורדין משם המלאכים לשומרו על כן הראו לו בחלום הסלם זה סיני העושה שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה וע"י זה יהיה יעקב מובטח בשמירה כי מלאכיו יצוה לך וגו' והיינו קול אחד המציל מן הידי' ידי עשו, ולמדרש שני רמזו לו הקרבנות ומקום המזבח המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי הקרבנות הם ריח ניחוח ליי' וזה מחוור יותר על פי כוונה ראשונה שפגע במקום שהיא מרכז של כל העולם ומקום לכל העולמות והוא המזבח כי אדם ממקום כפרתו נברא ונמצא שממקום המזבח נבראו עליונים ותחתונים כי מזבח שלמטה מכוון אל מזבח של מעלה על כן וילן שם להחזיק במקום ההוא כדי שיזכה על ידו בכל העולמות וע"י זה הוא מובטח גם בשמירה מן עשו על כן הראו לו תכף מן השמים סלם זה כבש של מזבח כי מלבד מה שהכהנים עולים ויורדים באותו כבש, יש בכבש ההוא עוד רמז שהמזבח כמו סלם לקשר עליונים ותחתונים כי שם אבן שתיה אשר ממנו הושתתו עליונים ותחתונים וע"כ יש לו דין המרכז והאמצע הכולל כל הקצות כמו שכתוב הסלם הזה אמצע שיפועו כנגד ירושלים ורגליו בבאר שבע וסופו בבית אל, וכל זה מורה שהמקדש הוא האמצעי המקשר שני הקצוות, ולכך הראו ליעקב מראה זו בחלום כדי שיבין וידע שלא דבר קטן הקנו לו מן השמים אלא את הכל הקנו לו ע"י שהקנו לו חלק זה מן הארץ אשר הוא שוכב עליה וזה האמצעי שעל ידי קניית המרכז הוא קונה את הכל ומזה יבין שגם מלאכי אלהים מסורים לו לשמרו ויועיל לו זכות בית התפילה והוא קול שני קול לו קול אליו להצילו מן הידים ידי עשו, ורמז לדבר שאם תסיר מן קול מספר ידים שעולה ס"ד ישאר שני פעמים לו לו דהיינו מספר ע"ב זה"ש והנה ה' נצב עליו וכבר ידעת כי השם של ד' עולה ע"ב בצירופו.

מאמר מז

במדרש עולם ושליש עולם הראה לו

וברבתי מסיק עולם ושליש עולם הראה לו, עולים שנים ויורדים שנים והמלאך שלישו של עולם שנאמר וגויתו כתרשיש פירש"י כרום ימא וים הוא שלישו של עולם, יתכן לפרש שהשליטו ה' בכל העה"ז הנגבל בארבע קצוות ומעלה ומטה שנאמר סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וארבע קצוות שנאמר ופרצת ימה וגו' ובכל העה"ב שהוא חוץ לעה"ז כי העה"ז נחלק על ג' חלקים יישוב מדבר ים ונמצא שהעה"ב שליש רביעי שהוא חוץ לעה"ז שכן היה מלאך ה' עמהם בבואם לים ובמדבר וכן בבואם אל ארץ נושבת, וכן לעה"ב ג' כיתות של מלאכי שרת יוצאין לקראתו כו', על כן תרשיש חלק הים הוא חלק שלישי מן העולם, תרשיש נוטריקון תרי שש ר"ל שנים מן שש כי העה"ז נרמז בשש לפי שנגבל בששה קצוות ארבע רוחות מעלה ומטה הים חלק שלישי מהם היינו תרי ק שש ונמצא חלק רביעי חוץ לעולם והיינו לעה"ב רמז ליעקב כי בכל העולמות מלאכיו יצוה לך וגו', ומה שהוצרך להראות ליעקב במראה זו גם העה"ב, לפי שיעקב היה מתיירא מן עשו ומן לבן הארמי ומן שרו של עשו, ועל דרך המדרש שהזכרנו למעלה ה' ישמרך מכל רע מן עשו ומן ישמור את נפשך ממלאך המות פירוש מן עשו היה ירא שלא יזיקו בגופו כי כל עצמו לא נתכוין אלא להורגו., ומן לבן היה מתירא שלא יזיקו בממונו על ידי שיחליף משכורתו כמה פעמיים כי כלו הפך לבן נבל הוא ונבלה עמו כנבל הכרמלי, ומן שרו של עשו מלאך המות הוא שטן הוא יצר הרע ממנו היה מתירא פן יחטיאו כמו שיתבאר לקמן בע"ה בפרשת ויאבק איש עמו, והראיה על זה שאחר שניצול מן שלשתן כתיב כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל אלהים זה שרו של עשו, ואנשים זה עשו ולבן, מה כתיב בתריה ויבא יעקב שלם שלם בגופו בממונו בתורתו רמז לדבר שלם ר"ת שאר לימוד ממון, וכן במזמור שהוזכרנו מסיים ה' ישמור צאתך ובואיך מעתה ועד עולם, עלם ר"ת עשו לבן מלאך מות כי מן ג' אבות נזיקין אילו הציל ה' את יעקב וכן לדורות עד עולם הקב"ה מצילינו מידם וזה"ש וידר יעקב נדר לאמר וגומר כי ידע שלכך שלח ה' מלאכיו לפניו בשלשה חלקי העולם הזה להצילו בגופו ובממונו וחלק רביעי חוץ לעולם הזה להצילו מן החטא הנוגע בנפשו לעולם הבא, לכך הזכיר שלשתן בנדר זה, אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך היינו שמירה בגופו לכך פרט בדרך הזה אשר אנכי הולך כי בעודו בדרך לא היה מתירא מן לבן עדיין אך מן עשו היה מתירא שלא ירדוף אחריו, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש היינו שיציל אותי גם מן לבן הארמי שלא יקפח שכרי וישאיר לי מחיה לחם כדי לאכול ובגד כדי ללבוש וכל מה שהוא הכרחי ועל המותרות לא בקש כי כן הקדוש ברוך הוא מבטיח ליתן לכל גר רבא לחסות בצל כנפיו שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ודבר זה נתחבט בו אותו זקן כדאיתא בגמרא בענין עקילם הגר, ושבתי בשלום אל בית אבי שלם מן החטא כפירש רש"י והיינו ההצלה מן מלאך המות המחטיאו ודקדק רש"י זה מדאמר ושבתי בשלום והיה לו לומר והשיבני בשלום אלא נקט ושבתי לפי שמדבר בהשבה התלויה בי בעצמי בטוב בחירתי והיינו שלם מן החטא, ועל שלשתן אמר והיה ה' לי לאלהים וגומר כי בזמן שישמור אותי מן החטא שאהיה שלם בבית אבי לעשות כמעשהו כי אבי כבר פסק יצר הרע ממנו כפירש רש"י, אז יחול שמו יתברך עלי כי אהיה ראוי אל המעלה אבר זכה אליה אבי שייחד הקב"ה עליו שמו בחייו, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה והוא אשר הציל את גופי מן חיות רעות כשעשיתיו כמרזב סביב לראשי על כן אני מקבל עלי לעשותו בית אלהים, ובזכות שיתן לי לחם לאכול וגו' כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך נקט לך לומר אף על פי שבמעשר מותר לנסות את ה' מכל מקום אני לא אעשר אלא לך לשם שמים לא לשם הנאתי, וכפל עשר אעשרנו אמרו רז"ל שני מעשרות והיינו החומש, רמז לדבר מלת צדקה לעשות מן ק' צ' או מן ה' ד' והיינו או מעשר או חומש, ואחר כך נאמרה מראה הבאר והנה באר בשדה כו' נזדמנה לו אשה על הבאר כי הבאר סימן לאשה שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך המדבר בסתם אשה, וברבתי דרש והנה באר זה ציון כו' ודרש כל הענין על בית המקדש כי ראה להסמיכו אל הסיפור הקודם המדבר גם כן בבית אלהים ושניהם כאחד יש בהם רמז אל לקיח' אשה כמאמר רבותינו ז"ל כל מי שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו וממילא נשמע שהנושא אשה כאילו בנה בית המקדש כי שניהם מקום שעושה פירות שכן כל מה שהיה במקדש היה פרה ורבה וכן האשה לפריה ורביה, ועוד יתכן לפרש לפי שיצא מבאר שבע ושם היה כל עסקו בתורה שנקראת באר שבע ואולי יצטער יעקב על ביאתו לחרן מקום ריק אין בו מים של תורה ולא יהיה שם שלם בתורתו כאשר היה בבאר שבע על כן הקרה ה' לפניו ענין הבאר לרמוז לו שגם בחרן יהיה כמעין המתגבר בתורה כי מעשה הבאר כפשוטו אך שסימנא מילתא היא שגם שס יש באר מים חיים כי לא נתבטל מתלמודו גם בבית לבן שכך אמר ותדד שנתי מעיני לא בעבור שמירת הצאן אלא בעבור התורה שעם המלאכה דוגמת נדידת שנתו בבית שם ועבר כי לא יתכן לומר שהשכיר עובד ביום ובלילה שהרי פירוש רש"י על פסוק כי משנה שכר שכיר עבדך ביום ובלילה ומהו עבודתו בלילה מוסר לו שפחה כנעני' כו' ש"מ שכל שכיר אינו עובד בלילה א"כ מסתמא שיעקב היה עוסק כל היום במלאכת המרעה וכל הלילה היה עוסק בתורה לכך אמר כפל זה עשרים שנה וגומר מתחלה אמר זה עשרים שנה אנכי עמך היינו העבודה שעשיתי עמך ולא לי, ואחר כך אמר זה לי עשרים שנה וקאי על ותדד שנתי מעיני לומר לכך נדדה שנתי כי זה לי עשרים שנה לי המה ולא עמך אלא לי לצרכי תדד שנתי, וסיפר לו יעקב כל זה לומר לו שאינו ירא ממנו כלל כי כמו שזכות תורתו עמדה לו כנגד עשו כך תעמוד לו זכות תורתו גם כנגדו ותהיה יציאה כביאה כי זכות תורתו לא תמוש זהו שמסיים במזמור ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ויתכן לפרש ענין הסולם העומד בבאר שבע וסוף שלו בבית אל ואמצעו כנגד בית המקדש, רגלו בבאר שבע בין התחתונים שעמוקים כבאר, וראשו בבית אל מקום דירת המלאכים אילי העולם, והאמצע כנגד בית המקדש כי במקום זה יש חיבור והתקשרות הגשמיים עם הרוחניים ע"י הקרבנות המקרבים אותם וא"כ הב"ה כלול משניהם, וזה"ש פ"ק דכתובות גדול מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאילו שמים וארץ נבראו ביד אחת שנ' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במקדש כתיב מקדש ה' כוננו ידיך שנים במשמע ראוי ליחס יד שמאל לתחתונים וימין לעליונים, ושניהם לבית המקדש הכולל עליונים ותחתונים לפיכך המקרש עיקר כדרך כל אמצעי המחבר הקצות הוא העיקר, וכן האדם נברא ממקום שנ' בו מזבח אדמה תעשה כי גם האדם הוא אמצעי המצרף ומחבר עליונים ותחתונים על ידי חלק הרוחני והגשמי שבו ואם כן האדם דומה לב"ה על כן נעשה המקדש בתמונת יצירת האדם בג' חלקים כדאיתא בעקידה ובבחיי פרשת תרומה, וכן המקדש באמצע העולם והאמצע עומד על מזג השוה וכן מזג האדם ממוצע ונקל לאדם לבא אל המיצוע אם כבר נטה אל הקצוות מצד החטא וזה"ש ממקום מזבח נברא להיות לו לכפרה כי מאחר שנברא ממקום המזבח אמצע העולם אם כן כל העומד על המיצוע אף אם נטה אל קצה מן הקצות נקל לו לחזור על ידי התשובה אל מקום המזבח אשר היה שם אהלו בתחלה

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה