אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וישב › מאמר נו

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וישב · מאמר נו

מאמר נה

במדרש הרבתי של יעקב ועשו

ובמדרש הרבתי מסיק וז"ל וישב יעקב הה"ד בזעקיך יצילוך קיבוציך תניא כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו, ואת כולם ישא רוח יקח שהבל זה עשו ואלופיו, והחוסה בו ינחל ארץ זה יעקב וישב יעקב, נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח ערק רשיעא ולא רדיפין ליה דכתיב וילך אל ארץ ר"א אומר מפני שטר חוב וריב"ל אמר מפני הבושת וצדיקים ככפיר יבטח וישב עכ"ל, שני מדרשים אלו דרך אחד להם כי שניהם דרשו וישב יעקב על הבטחון ביי' כי מדרש ראשון מביא פסוק והחוסה בי ינחיל ארץ ומדרש שני מביא פסוק וצדיקים ככפיר יבטח, וקשה מה ענין הבטחון אל וישב יעקב ומהו שאמר ערק רשיעא ולא רדיפין ליה מה ענינו אל פסוק וילך אל ארץ וממה נפשך היה נרדף הן כדי שלא לפרוע שטר חוב הן מפני הבושת והן הן רודפיו ולמה אמר ולא רדיפין ליה, אלא כך פירושו כי מהידוע שהצדיק אוכל לשובע נפשו כי אין לבו הומה אחרי המותרות על כן כל ימיו הוא יושב במנוחה לאפוקי הרשעים אשר לבם הומה וחומד כל היום, הוא מתאוה תאוה על כן אין לו מנוחה לעולם כי כל חמדות העה"ז שנין דין מן דין כי היום ירוץ ורגליו כאילות בשפילה ובהר לחזור אחר ריבוי ממון ולמחר ירוץ אחר תאות אכילה ושתיה וכן הרבה מיני חמדות ונמצא שכל ימיו הוא נס ובורח ואין לו רודף אלא הוא נרדף מעצמו כי לבו החומד רודפו ומריצו אחרי החמדות כדרך שפירשתי בארבע' צריכין להודות שמזכיר הולכי מדבר ויורדי הים לשון הוה והל"ל הולכי מדבר כשמגיעין ליישוב וכן יורדי הים כשמניעין ליבשה כדרך שהזכיר במי שהיה חולה ונתרפא ובמי שיצא מבית האסורים אלא לפי שרוב הולכי מדבר ויורדי הים הולכים בסחורות ונקראו כל ימיהם הולכי מדבר ויורדי הים כי לעולם אין קץ וגבול לחמדתם אפילו בזמן שהוא ביישוב תמיד לבו הומה לחזור ולפרוש בים או במדבר ונמצא שכל ימיו רץ ואין רודף כי מעצמו הוא נרדף, ומדוקדק זה מן פסוק נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח וקשיא ביה טובא כי אצל הרשע התחיל בלשון רבים נסו ומסיים רשע בלשון יחיד, ואצל הצדיק גם כן אמר וצדיקים לשון רבים ואחר כך אמר ככפיר יבטח לשון יחיד, והנראה לי בזה כי הדרכים הרעים הם רבים כי זה רץ אחר הממון וזה רודף אחר השררה וכאלה רבות והדרך הטוב אינו כי אם אחד לשם התכלית המאחדם, והדרכים הרעים הרבים לפעמי' רבים רצים בהם ולפעמים אפילו רשע אחד רץ בהרבה דרכים מקולקלים היום בזה ולמחר באחר על כן אמר על רשעים רבים שכל אחד רץ לדרכו המקולקל נסו ואין רודף, אח"כ אמר לא זו שרבים נסו מנוסות הרבה אלא אפילו רשע אחד אינו עומד במצב אחד אלא רץ בכל הדרכים המקולקלים כאילו היו הנסים רבים לכך אמר רשע, אבל בצדיקים ההולכים בדרך אמת שאינו אלא אחד עליהם אמר וצדיקים רבים דומין לכפיר א' אשר יבטח ביי' ואין הומה אחר המותרות כמ"ש הכפירים שואגים לטרף וגו' ע"כ המשילם כאיש אחד כי התכלית מאחדם ועל כן אמר שאפי' רשע אחד נחשב כרבים כי הוא דורך בכל הדרכים המקולקלים ואפי' צדיקים הרבה נחשבים כאיש אחד כי מטעם זה נאמר אצל עשו נפשות לשון רבים ואצל יעקב כל הנפש ופירש"י פרשת ויגש לפי שהללו עובדין להרבה אלהות והללו עובדין לאל אחד, והוא הדבר אשר דברנו שהללו דורכים בהרבה דרכים מקולקלים והללו כולם דרך אחד להם לכך המשיל את עשו לחול ויעקב אל מרגלית כפירש"י משל אל מרגלית שנפלה בין החול כי החול רבים המה ואינן מתדבקין זה בזה כמרגלית אחת או אפילו רבים והם נחרזים בחוט של חסד מבפנים על כן מסיק במדרש כינוסו וכינוס בניו וכו' כי כינוס טוב לצדיקים ופיזור לרשעים, ודרש פסוק זה על עשו ויעקב כי בעשו נא' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי לדעתו לא הספיקה ארץ מגוריהם לשאת אותם יחד לפי שלא היה מסתפק בחלקו המגיע אליו מן המרעה ההוא כמ"ש כי היה רכושם רב וגו' ולמה הלך עשו אל ארץ ולא הלך יעקב אלא יעקב ככפיר יבטח בה' שלא יחסר לו מרעה לפיכך וישב יעקב ר"ל לא הלך ממקומו מארץ מגורי אביו ולא היה נרדף מן בקשת המותרות פן יחסר לחמו אבל עשו היה מתירא פן יחסר לו מרעה ועל כן נס וברח ואין רודף אלא מצד היותו להוט בבולמוס התאות המה רדפוהו, ודבר זה אינו צריך בשש שכל רודף אחר המותרות הוא נרדף מעצמו. והכח המדמה רודפו כי תמיד הוא מתירא פן יחסר לחמו, ובזה מתורץ מה שמסיק וילך אל ארץ רבי אליעזר אומר מפני אותו שטר חוב והלא הפסוק אמר כי היה רכושם רב וגו' ואיך נתן טעם אחר לדבר, אלא וודאי הכל טעם אחד לפי שנאמר כי היה רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מנוריהם לשאת אותם וקשה למה נקט ארץ מגוריהם אלא מגוריהם לשון גרות ור"ל כי כל מי שהוא גר בארץ אינו יכול להרחיב גבולו ומרעהו כפי רצונו כר נרחב אלא צריך לצמצם בכל דבר ולפי שהיו צריכין לפרוע שטר חוב של כי גר יהיה זרעך על כן לא יכלו להרחיב גבולם בא זו גם כל גר אינו קונה קרקעות לפי שהיום הוא כאן ולמחר בארץ לא לו על כן הלך לו מן ארץ זו אל ארץ כר נרחב להרחיב שם גבולו כדי שלא יהיה לו חלק בפריעת החוב ולא יהיה כגר בארץ אלא כתושב ויהיה לו הכל במילוי ובריוח, וריב"ל אמר מפני הבושת שמכר הבכורה כי עם מכירת הבכורה איבד גם הברכה של ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ כי אף על פי שגם לעשו נאמר הנה משמני הארץ יהיה מושביך פירוש שהוא יבקש מכון לשבתו ארץ שמינה ואז יתן לו הקב"ה גם מטל השמים אבל ברכת יעקב היתה שיתן לו ה' משמני הארץ אף אם יתיישב בארץ רזה מ"מ יתן לו הקב"ה תחילה מטל השמים ויעשה שמינה על כן היה מרעה זה מספיק ליעקב ולא לעשו כי בכל מקוה שהיה שם מקנה יעקב צוה ה' את הברכה על כן הלך לו עשו אל ארץ לבקש לו מרעה במקום שמן ודשן מפני הבושה כי חרפה הוא לו שהברכה דבקה ביעקב ולא בו, ולכל הדיעות לא היה עשו מסתפק במועט על כן כל ימיו הוא נקרא הולך ולא יושב על כן דרש עליו פסוק נסו ואין רודף רשע, אבל יעקב שהיה סמוך לבו בטוח בה' כתיב בו וישב יעקב וכן דרש עליו פסוק והחוסה בי ינחל ארץ וגו' ועל עשו דרש ואת כולם ישא רוח יקח הבל, לפי שעשו היה להוט אחר קנינים אשר אין בהם מועיל על כן דרש עליו ישא רוח ועל קנינו אמר יקח הבל כי כולם כקש שאין מכניסין לאוצר, אבל על יעקב אמר בזעקך יצילוך קיבוציך ותניא כינוסו וכינוס בניו כו' וענין הכינוס מבואר למעלה, ואכתי קשה איך שייך לומר לשון כינוס על היחיד אלא כינוסו ר"ל שהיה מסגל מצות שמכניסין לאוצר וזהו קיבוציך, ומה שנקט וכינוס בניו לפי שנאמר אלה תולדות יעקב וגו' ר תולדותיו היו כיוצא בו וכולם מסגלים מצות שמכניסין לקיום באוצר ומיעטו בקניני העה"ז על כן דרש עליהם פסוק והחוסה בי ינחל ארץ וגו' ומה שנ' אלה תולדות יעקב יוסף לפי שבמלת וישב רמז מדת הבטחון שהיתה ביעקב הוצרך לומר אלה תולדות יעקב יוסף שגם יוסף שם בה' מבטחו אף על פי שמצינו שאמר נשר המשקים והזכרתני וגו' מ"מ יש לפרשו באופן שיוסף הוא בצדקו מתחילה ועד סוף ולא פנה אל רהבים כלל כמו שיתבאר בע"ה כי יוסף היה דומה בכל צד אל יעקב כמו שדרשו מן פסוק כי בן זקונים הוא לו שהים זיו איקונין שלו דומה ליעקב וארז"ל שדיוקנו של יעקב חקוק בכסא כבוד ה':

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה