אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וישב

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וישב

פרשת וישלח

מאמר נד

וישב יעקב וגו'

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, תרתי למה לי וכי עדיין לא ידענו שארץ כנען מגורי אביו, וע"ק דהל"ל בארץ אשר שם גר אביו כי מגורי משמע שהמקום מיוחד לכך להיות מגור לאביו ונראה שבא לתרץ את יעקב מה שנאמר בו לשון וישב כאילו רצה יעקב לעשות העה"ז עיקר ולישב בו ישיבה של קבע ודרך זה לא יתכן ליעקב ולבני גילו ויותר מהמה בשכבר מצינו איך נתחבט אותו זקן בחלוקה אשר עשה עם עשו אחיו באמרו אליו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך בשוה לך להיות כמוני כמוך מחזיקים בנחלת העה"ז והשיב לו יעבור אדוני לפני עבדו לקבל שכרו תחילה בעולם הזה ואני אתנהלה לאטי בעולם הזה כו' ואיך נהפכה דעתו של יעקב כרגע וביקש לישב בשלוה גם בעה"ז, על כן בא כמתרץ ולומר שאין פי' לשון וישב ישיבה של שלוה בעה"ז אלא פירושו כמו שנאמר ישב עולם לפני אלהים כי ארץ ישראל מסוגל בכך כי שם מקום מיוחד להשראת השכינה וכל הארץ נקראת ארץ הקדושה כי מטעם זה נבחרה כל הארץ להיות שם מגורי אביו יצחק שנתקדש בהר המוריה ודינו כעולה תמימה שנפסלה ביוצא חוץ לעזרה כך לא היה ח"ל כדאי ליצחק כי היה נפסל ביוצא ואם כן יש לכל הארץ ההיא דין מקום המקדש ומקדש כל מה שבתוכו ע"כ הקדושים אשר בארץ המה עושים דירת ח"ל עראי ודירת א"י קבע כי מטעם זה גם לאברהם לא עלתה בחשבון עשר שנים של ישיבת ח"ל לפי שהצדיקים אינן עושין קבע מן ישיבת ח"ל אלא ישב עולם לפני אלהים בארץ הקדושה ולפי זה אין לשון וישב מורה על שעשה דירת העה"ז קבע ועיקר, אלא בא למעט ח"ל כאמור, ועל כן נקט מגורי אביו ליתן טעם על ישיבתו ולומר שלכך עשה ישיבה זו קבע לפי שהעם היושב בה דומה כאילו ישב לפני אלהים כי מטעם קדושתה נבחרה להיות שם מגורי אביו אשר יש לו דין עולה כאמור על כן חשב שהיושב בה כאילו ישב מולם לפני אלהים ולכך אמר מגורי לשון רבים כי קודם שנבחר ירושלים מקום המקדש היתה כל הארץ כשרה לקרבנות על כן כל מקום מן הארץ היה ראוי להיות מגור לאביו כי דווקא אחר אשר בחר ה' מכון לשבתו נאמר השמר לך פן תעלה עולתך בכל מקום אשר תראה אבל קודם לכן היתה כל הארץ ראויה לכך על כן היתה גם כן כל הארץ ראויה להיות שם מגורי אביו, ולפיכך נאמר בעשו וילך אל ארץ כי הוא מאם בבכורה אשר בה תלויה העבודה וע"כ מאס גם בארץ המיוחדת לעבודת הקרבנות ולדעת המדרש בקש לישב בשלוה כו' יש לפרש בהפך זה שהפסוק מאשים את יעקב שבקש לישב בשלוה במקום מגורי אביו ר"ל הקב"ה אמר לאביו גור בארץ הזאת לקבל עליו תנאי בעה"ז והוא לא עשה כן אלא בקש לישב בשלוה וא"ת מנא לן לומר כן שלשון גור בארץ נאמר על שיהיה בעה"ז כגר ודלמא לשון גור כפשוטו ואינו מדבר בגרות העה"ז אלא בסתם גרות כי כל הדר בארץ נכריה נקרא שם גר, על זה אמר בארץ כנען הרי זה ארץ כנען מן הדין שיצחק אינו שם גר אלא תושב כפירש"י פ' חיי שרה על פסוק גר ותושב אנכי עמכם אם תרצו הריני גר ואם לא אטלנה מן הדין כתושב כו' ואם כן למה אמר לו הקב"ה גור בארץ אלא וודאי שאמר לו לשון זה על שיהיה כגר בעה"ז ויעקב בקש לישב בו כתושב ע"כ קפצה עליו רוגזו של יוסף כו'

מאמר נה

מדרש הרבתי על לא שקטתי וגו' ויבא רוגז

וזה נוסח המדרש ברבתי אמר רב אחא בשעה שהצדיקים יושבים שלוים ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג אמר לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא שהם מבקשים לישב שלוה בעולם הזה, תדע שכך הוא, כי אבינו יעקב על ידי שבקש לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף. וישב, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי לא כלותו מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה ויבא רגז בא עלי רוגזו של יוסף עד כא לשונו, מה שהזכיר לכון רוגז יתכן לפרש שלשון רוגז הוא גיהנם שנקרא יום עברה שנ' יום עברה היום ההוא כי יעקב היה בטוח שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם ועל ידי שהיה סבור שיוסף מת היה מתירא מן הגיהנם שנ' כי ארד אל בני אבל שאולה, ואם כן ענינו של יוסף גרם לו שהיה מפחד מן יום עברה וזעם ורוגז, ובאה לו דאגה זו לפי שאמר הקב"ה לאברהם במה תתרצה וידונו בניך בגלות או בגיהנם אברהם בירר לו הגלות כו' וכמו שנאמר וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון ואין לשון עמוק יוצא מידי פשוטו כי לשון עמק מדבר או בגיהנם שנקרא שאול עמוקה או גלות והצרות שנקראו ג"כ עמק ושאול מלשון וחיי לשאול הגיעו,, ומתהומות הארץ תשוב תעלינו ואברהם בירר לו עמק הגלות במקום עמק הגיהנם על כן נקראו הגלות עמק חברון כי עמק זה הוא העצה של הצדיק הקבור בחברון אשר יעץ לברר הגליות והיינו גרות ושעבוד מצרים אשר נתגלגל על ידי שליחות זה של יוסף, וחשב יעקב למאי נ"מ הבטיחני הקב"ה שאם לא ימות אחד מבני בחיי שנא אראה פני גיהנם הלא אם אקבל עלי גרות ושעבוד בעולם הזה אני את נפשי הצלתי מן הגיהנם כי כך הותנה עם אברהם כי מאן דעביד הא לא נופל בהא אלא וודאי שהבטחה זו היתה אף אם לא אהיה בכלל הגרות ושעבוד מ"מ אנצל מן הגיהנם כשלא ימות אחד מבני בחיי על כן מלאו לבו לישב בשלוה כתושב לא כגר ושטר חוב של כי גר יהיה זרעך אפשר שיתקיים בבניו, והקב"ה לא כן חשב דאם כן כדי למלאות ח' שנה בהכרח יתארך הקץ ודור רביעי לא ישובו הנה ואיה הבטחתו, על כן הקרה ה' לפניו ענינו של יוסף שהיה יעקב סבור שהוא מת ועל ידי זה יעלה על ראשו מורא הגיהנם שכן אמר כי ארד אל בני אבל שאולה וכדי להנצל מן הגיהנם יקבל עליו גליות גרות ושעבוד ולא יבקש לישב בשלוה כדי למהר לפרוע שט"ח של כי גר יהיה זרעך או כדי שכל שכרם יהיה מתוקן להם לעולם הבא ולא יאכלו בעה"ז לא מיניה ולא מקצתיה ואף על פי שאין סמך מן הפסוק על הבטחה זו ליעקב מכל מקום אומר אני שיש סמך מדברי קבלה שנאמר כה אמר לבית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יאירו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו' וארז"ל שיעקב פדה את אברהם מן כבשן האש וכבר אמרנו למעלה פרשת לך לך שפדיון זה היה על ידי זרעו של יעקב שהיתה מטתו שלימה ועל כן אמר הפסוק שאם יעקב הציל את אברהם מן כבשן האש על ידי זרעו ק"ו שיעקב עצמו יהיה ניצול מן תנור אש של גיהנם על ידי זרעו לכך אמר לא עתה יבוש יעקב רצה לומר לשון לא עתה מורה על הק"ו כי עתה שהציל אחרים קל וחומר את עצמו כי בראותו ילדיו שיעקב רואה כל ילדיו כל ימי חייו אז מעשה ידי בקרבו כדמסיק בילקוט בפ' זו וז"ל אמר יעקב כמה נפרצה ברית השבטים כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים כל מעשה הקב"ה כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב חדשים י"ב שעות ביום לכך נאמר כי בראותו ילדיו אז מעשה ידי בקרבו והיינו המזלות, וזה מה שנראה לי להביא סמך מן הפסוק, ועוד יש ליתן טעם בדבר כי הגיהנם נברא ביום שני הוא היום שבו נברא המחלוקת שמע מינה שערוך מאתמול תפתה לכל פירוד ומחלוקת, ובענין י"ב שבטים מסיק ברבתי פרשת ויצא אם האבנים מתאחות יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כו' ואם כן בזמן שיעקב רואה כל בניו בחייו וכשנסתלק יעקב מן העולם. אז עדיין כל בניו בחיים ולא נפרדו עדיין אז אינו רואה פני גיהנם כי נסתלק בלא פירוד ומחלוקת ומטתו שלימה קיימת אבל אם ימות אחד מהם נתפרדה החבילה ואז אפשרי לו ליפול אל הגיהנם אשר הוכן אל המחלוקת אשר בו תלוי גם קיים כל העולם הכלול במספר י"ב כנגד י"ב שבטים, לכך נאמר וישלחהו מעמק חברון רמז שעל ידי שליחות זה יהיה יעקב מתירא מן עמק הגיהנם אשר להצלתו יקבל עליו עול גלות אשר חשב יעקב להנצל על ידי חברון חיבור כל בניו בחייו אשר יצילו מיד עמק הגיהנם כאמור, וכפי הנראה שמדרש הנ"ל רוצה לתרץ את יעקב איך ביקש לישב בשלוה בעולם הזה וכי לא ידע יעקב שאין שכרן של צדיקים בעה"ז ואדם לעמל יולד על כן דרש פסוק לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה וחשב יעקב אחרי שכבר קיבל יסורים השייכין לצדיקים ע"י עשו ולבן ודינה אם כן יאמר הקב"ה די לצרותיו ויכול לישב בשלוה כי ע"י עשו לקה בממונו הן ע"י הדורון הן ע"י שגזל אליפז בנו הכל מידו ועל ידי לבן לקה בגופו שנ' הייתי ביום אכלני חורב וגו' וע"י דינה לקה בכבודו כי חרפה לו להזדווג בתו עם איש לו ערלה וחשב שכבר נפטר מן היסורין ורב מהיות קולות אלהים וברד ועל כן חשב שלפחות כי יזקין ישב בשלוה מכל מקום ויבא רגז רוגזו של יוסף, כי לעולם לא רצה ה' שישב בשלוה אפילו אחרי אשר עברו עליו כבר תלאות רבות בגופו ובממונו ובכבודו מכל מקום הביא ה' עליו רגזו של יוסף שלא ישב בשלוה כלל כדי שיקח כל שכרו לעולם הבא, ותדע כי עשו בגמטריא שלום, יעקב וישראל בגימטריא שלום ושלוה, וזה כי שלום נאמר על טובות העולם הזה כמו שנאמר אך שלום יהיה בימי, כי כל אדם מדיני בטבע וצריך לחברת הבריות, והמחלוקת מהרס המצב על כן הכל צריכין אל השלום בעולם הזה ולשון שלוה מורה על אדם יחידי שיש לו שלימות המצוי בעצמותו כמ"ש שלו הייתי ויפרפרני וזה אמר איוב על שהיה שלו בעצמותו על כן לשון שלוה מורה על העולם הבא שיש לכל צדיק מדור בפני עצמו, על כן עשו שבחר לו לחלקו העולם הזה לאמר הנני הולך למות כו' ואך שלום יהיה בימי על כן עשו עולה למספר שלום אבל יעקב בחר לחלקו העולם הבא הרמוז בשלוה ומכל מקום הוא צריך גם לשלום העה"ז שלא יטרידהו דבר מן קניית שלימתו בעה"ז על כן עולין שני שמותיו יעקב ישראל למספר שלום ושלוה, ורמז לדבר יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך כי העולם הזה דומה לפרוזדור מקום שכל אנשי החיל הולכים בו והעולם הבא דומה לטרקלין דהיינו ארמנותיך, וזה"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, כי בעולם הזה האדם מדיני בטבע וצריך לאחזת מריעיו, למען בית ה' אלהינו היינו ארמנותיך אבקשה טוב לך רצה לומר טוב שהוא לך לבדך ואין לזרים אתך והוא לעולם שכלו טוב ועל זה אמר שאלו שלום ירושלים היינו ירושלים שלמטה ישליו אוהביך בירושלים של מעלה לעה"ב יהי שלום בחיליך כו' על כן אמר בזמן שהצדיקים יושבים שלוה ומבקשים לישב בשלוה בעה"ז ר"ל אם יקבלו טובות העה"ז ינוכה להם מחלקם השייך להם לעולם הבא והיינו שמבקשים השלוה השייכה להם בעולם הבא הם מבקשים אותה בעולם הזה כי ינוכה להם מן אותה שלוה

מאמר נו

במדרש הרבתי של יעקב ועשו

ובמדרש הרבתי מסיק וז"ל וישב יעקב הה"ד בזעקיך יצילוך קיבוציך תניא כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו, ואת כולם ישא רוח יקח שהבל זה עשו ואלופיו, והחוסה בו ינחל ארץ זה יעקב וישב יעקב, נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח ערק רשיעא ולא רדיפין ליה דכתיב וילך אל ארץ ר"א אומר מפני שטר חוב וריב"ל אמר מפני הבושת וצדיקים ככפיר יבטח וישב עכ"ל, שני מדרשים אלו דרך אחד להם כי שניהם דרשו וישב יעקב על הבטחון ביי' כי מדרש ראשון מביא פסוק והחוסה בי ינחיל ארץ ומדרש שני מביא פסוק וצדיקים ככפיר יבטח, וקשה מה ענין הבטחון אל וישב יעקב ומהו שאמר ערק רשיעא ולא רדיפין ליה מה ענינו אל פסוק וילך אל ארץ וממה נפשך היה נרדף הן כדי שלא לפרוע שטר חוב הן מפני הבושת והן הן רודפיו ולמה אמר ולא רדיפין ליה, אלא כך פירושו כי מהידוע שהצדיק אוכל לשובע נפשו כי אין לבו הומה אחרי המותרות על כן כל ימיו הוא יושב במנוחה לאפוקי הרשעים אשר לבם הומה וחומד כל היום, הוא מתאוה תאוה על כן אין לו מנוחה לעולם כי כל חמדות העה"ז שנין דין מן דין כי היום ירוץ ורגליו כאילות בשפילה ובהר לחזור אחר ריבוי ממון ולמחר ירוץ אחר תאות אכילה ושתיה וכן הרבה מיני חמדות ונמצא שכל ימיו הוא נס ובורח ואין לו רודף אלא הוא נרדף מעצמו כי לבו החומד רודפו ומריצו אחרי החמדות כדרך שפירשתי בארבע' צריכין להודות שמזכיר הולכי מדבר ויורדי הים לשון הוה והל"ל הולכי מדבר כשמגיעין ליישוב וכן יורדי הים כשמניעין ליבשה כדרך שהזכיר במי שהיה חולה ונתרפא ובמי שיצא מבית האסורים אלא לפי שרוב הולכי מדבר ויורדי הים הולכים בסחורות ונקראו כל ימיהם הולכי מדבר ויורדי הים כי לעולם אין קץ וגבול לחמדתם אפילו בזמן שהוא ביישוב תמיד לבו הומה לחזור ולפרוש בים או במדבר ונמצא שכל ימיו רץ ואין רודף כי מעצמו הוא נרדף, ומדוקדק זה מן פסוק נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח וקשיא ביה טובא כי אצל הרשע התחיל בלשון רבים נסו ומסיים רשע בלשון יחיד, ואצל הצדיק גם כן אמר וצדיקים לשון רבים ואחר כך אמר ככפיר יבטח לשון יחיד, והנראה לי בזה כי הדרכים הרעים הם רבים כי זה רץ אחר הממון וזה רודף אחר השררה וכאלה רבות והדרך הטוב אינו כי אם אחד לשם התכלית המאחדם, והדרכים הרעים הרבים לפעמי' רבים רצים בהם ולפעמים אפילו רשע אחד רץ בהרבה דרכים מקולקלים היום בזה ולמחר באחר על כן אמר על רשעים רבים שכל אחד רץ לדרכו המקולקל נסו ואין רודף, אח"כ אמר לא זו שרבים נסו מנוסות הרבה אלא אפילו רשע אחד אינו עומד במצב אחד אלא רץ בכל הדרכים המקולקלים כאילו היו הנסים רבים לכך אמר רשע, אבל בצדיקים ההולכים בדרך אמת שאינו אלא אחד עליהם אמר וצדיקים רבים דומין לכפיר א' אשר יבטח ביי' ואין הומה אחר המותרות כמ"ש הכפירים שואגים לטרף וגו' ע"כ המשילם כאיש אחד כי התכלית מאחדם ועל כן אמר שאפי' רשע אחד נחשב כרבים כי הוא דורך בכל הדרכים המקולקלים ואפי' צדיקים הרבה נחשבים כאיש אחד כי מטעם זה נאמר אצל עשו נפשות לשון רבים ואצל יעקב כל הנפש ופירש"י פרשת ויגש לפי שהללו עובדין להרבה אלהות והללו עובדין לאל אחד, והוא הדבר אשר דברנו שהללו דורכים בהרבה דרכים מקולקלים והללו כולם דרך אחד להם לכך המשיל את עשו לחול ויעקב אל מרגלית כפירש"י משל אל מרגלית שנפלה בין החול כי החול רבים המה ואינן מתדבקין זה בזה כמרגלית אחת או אפילו רבים והם נחרזים בחוט של חסד מבפנים על כן מסיק במדרש כינוסו וכינוס בניו וכו' כי כינוס טוב לצדיקים ופיזור לרשעים, ודרש פסוק זה על עשו ויעקב כי בעשו נא' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי לדעתו לא הספיקה ארץ מגוריהם לשאת אותם יחד לפי שלא היה מסתפק בחלקו המגיע אליו מן המרעה ההוא כמ"ש כי היה רכושם רב וגו' ולמה הלך עשו אל ארץ ולא הלך יעקב אלא יעקב ככפיר יבטח בה' שלא יחסר לו מרעה לפיכך וישב יעקב ר"ל לא הלך ממקומו מארץ מגורי אביו ולא היה נרדף מן בקשת המותרות פן יחסר לחמו אבל עשו היה מתירא פן יחסר לו מרעה ועל כן נס וברח ואין רודף אלא מצד היותו להוט בבולמוס התאות המה רדפוהו, ודבר זה אינו צריך בשש שכל רודף אחר המותרות הוא נרדף מעצמו. והכח המדמה רודפו כי תמיד הוא מתירא פן יחסר לחמו, ובזה מתורץ מה שמסיק וילך אל ארץ רבי אליעזר אומר מפני אותו שטר חוב והלא הפסוק אמר כי היה רכושם רב וגו' ואיך נתן טעם אחר לדבר, אלא וודאי הכל טעם אחד לפי שנאמר כי היה רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מנוריהם לשאת אותם וקשה למה נקט ארץ מגוריהם אלא מגוריהם לשון גרות ור"ל כי כל מי שהוא גר בארץ אינו יכול להרחיב גבולו ומרעהו כפי רצונו כר נרחב אלא צריך לצמצם בכל דבר ולפי שהיו צריכין לפרוע שטר חוב של כי גר יהיה זרעך על כן לא יכלו להרחיב גבולם בא זו גם כל גר אינו קונה קרקעות לפי שהיום הוא כאן ולמחר בארץ לא לו על כן הלך לו מן ארץ זו אל ארץ כר נרחב להרחיב שם גבולו כדי שלא יהיה לו חלק בפריעת החוב ולא יהיה כגר בארץ אלא כתושב ויהיה לו הכל במילוי ובריוח, וריב"ל אמר מפני הבושת שמכר הבכורה כי עם מכירת הבכורה איבד גם הברכה של ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ כי אף על פי שגם לעשו נאמר הנה משמני הארץ יהיה מושביך פירוש שהוא יבקש מכון לשבתו ארץ שמינה ואז יתן לו הקב"ה גם מטל השמים אבל ברכת יעקב היתה שיתן לו ה' משמני הארץ אף אם יתיישב בארץ רזה מ"מ יתן לו הקב"ה תחילה מטל השמים ויעשה שמינה על כן היה מרעה זה מספיק ליעקב ולא לעשו כי בכל מקוה שהיה שם מקנה יעקב צוה ה' את הברכה על כן הלך לו עשו אל ארץ לבקש לו מרעה במקום שמן ודשן מפני הבושה כי חרפה הוא לו שהברכה דבקה ביעקב ולא בו, ולכל הדיעות לא היה עשו מסתפק במועט על כן כל ימיו הוא נקרא הולך ולא יושב על כן דרש עליו פסוק נסו ואין רודף רשע, אבל יעקב שהיה סמוך לבו בטוח בה' כתיב בו וישב יעקב וכן דרש עליו פסוק והחוסה בי ינחל ארץ וגו' ועל עשו דרש ואת כולם ישא רוח יקח הבל, לפי שעשו היה להוט אחר קנינים אשר אין בהם מועיל על כן דרש עליו ישא רוח ועל קנינו אמר יקח הבל כי כולם כקש שאין מכניסין לאוצר, אבל על יעקב אמר בזעקך יצילוך קיבוציך ותניא כינוסו וכינוס בניו כו' וענין הכינוס מבואר למעלה, ואכתי קשה איך שייך לומר לשון כינוס על היחיד אלא כינוסו ר"ל שהיה מסגל מצות שמכניסין לאוצר וזהו קיבוציך, ומה שנקט וכינוס בניו לפי שנאמר אלה תולדות יעקב וגו' ר תולדותיו היו כיוצא בו וכולם מסגלים מצות שמכניסין לקיום באוצר ומיעטו בקניני העה"ז על כן דרש עליהם פסוק והחוסה בי ינחל ארץ וגו' ומה שנ' אלה תולדות יעקב יוסף לפי שבמלת וישב רמז מדת הבטחון שהיתה ביעקב הוצרך לומר אלה תולדות יעקב יוסף שגם יוסף שם בה' מבטחו אף על פי שמצינו שאמר נשר המשקים והזכרתני וגו' מ"מ יש לפרשו באופן שיוסף הוא בצדקו מתחילה ועד סוף ולא פנה אל רהבים כלל כמו שיתבאר בע"ה כי יוסף היה דומה בכל צד אל יעקב כמו שדרשו מן פסוק כי בן זקונים הוא לו שהים זיו איקונין שלו דומה ליעקב וארז"ל שדיוקנו של יעקב חקוק בכסא כבוד ה':

מאמר נז

סיפור חלומו של יוסף

ונראה ליישב בזה מה שנאמר בסיפור חלום שני ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה נא ק חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח וגו' ואם כן למה חזר ואמר ויספר אותו אל אביו ואל אחיו ולמה לא נאמר ויקנאו בו אחיו מיד אחר ספור ראשון שהיה לאחיו, הלא לפי שבסיפור ראשון הבינו אחיו מן החלום ההוא כפשוטו לפי שצבא השמים אינו משתחוים כי רם לה' לבדו ואין מראין לאדם בחלום דבר שהוא מן הנמנע כמו גמל פורח באויר או מעייל פילא בקופא דמחטא אלא וודאי לפי שדמות דיוקנו של יעקב חקוק בכסא כבוד ודמות דיוקנו של יוסף דומה לדיוקנו של יעקב וכשהיו צבא השמים משתחוים לכסא כבוד היה נדמה לו כאילו היו משתחוים גם לדיוקן יעקב ורעיוניו על משכבו סליקו לחשוב מאחר שדיוקנו דומה לדיוקן יעקב על כן נדמה לו בחלום כאילו השתחוו גם לו ולכך לא נתקנאו בו על חלום זה, ויוסף הבין ממה שלא קנטרו עליו בפעם זה כמו שקנטרו עליו בפעם ראשונה ואמרו המלוך תמלוך עלינו וודאי הם מבינים החלום בזה הדרך על כן חזר וסיפר אותו לאביו ולאחיו לומר שהוא מבין פתרונו שהחלום נוגע לאביו ולאחיו שכולם ישתחוו לו, ומה שנקט הירח היינו ע"ד שנא' שמש ירח עמד זבולה והל"ל עמדו אלא לפי שהירח תלוי בשמש ומקבל האורה מן השמש על כן בעמידת השמש תעמוד גם הירח כך בהשתחואה זו אגב השמש השתחוה גם הירח ולעולם החלום מרמז על אביו ואחיו על כן אמר הבא נבא אני ואמך הלא אמך כבר מתה ומכל מקום אביו שמר את הדבר והבין גם הוא שהזכיר הירח אגב השמש, ורז"ל אמרו בל' אלה תולדות יעקב יוסף שבהרבה דברי' נמשל יוסף ליעקב כו' ולפי פשוטו כשם שקרה ליעקב על שבקש לישב בשלוה קפצה עליו רוגזו של יוסף כך ליוסף קרה גם כן על ידי שהיה מסלסל בשערו ממשמש בעיניו שנ' והוא נער וכן פירש רש"י על פסוק ויהי יוסף יפה תאר שהיה אוכל ושותה כו' על כן גירה בו את הדוב כי כל זה מענין ביטול ישיבת השלוה כי מטעם זה נענש יעקב על ידי יוסף לפי שמגלגלין חוב על ידי חייב ולא ע"י אחר, ומה שהקרה ה' לידו ענין חשד של עריות דווקא, לפי שיוסף הביא דבתם שהם חשודין על עריות, ואולי ראה בבנות הארץ שנתנו עיניהם באחים אלו והיו משדלין אותן בדברים ואולי חשב שמסתמא נתפתו להם על כן הביא ה' לידו אשה שהיתה משדלתו בדברים ולא שמע אליה ויכול להיות שגם אחיו היו כמותו, וכן אמר איך שקרא לבני השפחות עבדי' ע"כ לעבד נמכר יוסף כדי שיראה יוסף כמה רחוקים עניני העבד מדרכם וכן במה שאמר שאוכלין אבר מן החי הראו לו שאפילו הגדי עזים שלא היה עיקר לאכילה אלא לטבול בו הכתונת מכל מקום לא נחרו אותו ושחטוהו ק"ו לנאכלים, וכן היה יוסף כיעקב בענין הבטחון בה' כשם שדרשו על וישב יעקב ענין הבטחון כך יוסף היה חוסה בה' ולא בטח בשר המשקים כלל:

ותדע שכן הוא שהרי מסיק ברבתי פרשת מקץ וז"ל

מאמר נח

אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף

אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שני שנים קשיין אהדדי אלא ר"ל וודאי יוסף שם בה' מבטחו ולא בשר המשקיה אך פניה בעלמא פנה אל רהבים כי לשון פנה אינו משמש בטחון גמור אלא פניה בעלמא בבקשת הסבה וכך פירושו כי ברבתי מסיק פר' זו וז"ל מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני זה יוסף לפי שנאמר ותקרא לאנשי ביתם נתנה אותו בפיהם של כולם אמר הקב"ה מוטב שיפנו אלו אל אלו ואל יפנו לצדיק הה"ד ויהי אחר הדברים האלה חטאו וגו':

מאמר נט

זה נמצא צרור בגלוסקא שלו כו'

רבנן אמרי זה נמצא צרור כו' וזה זבוב בכוסו, ר' אביתר אומר בקשו להזדווג לבתו של מלך נאמר כאן חטאו ונאמר להלן וחטאתי לאלהים, וקשה מה ענין סורחנם לסורחן יוסף, ונראה שזה דעת ר' אביתר לומר ששניהם היו מענין אחד כי יוסף נחשד באשת אדוניו ואלו נחשדו בבתו של אדוניהם ובא ר' אביתר לפרש דברי רבנן שהזכירו צרור וזבוב, קלקול הלחם והכוס רמז גם כן לקלקול עריות הרמוז בכוס ולחם, כמו שכתוב כי אם הלחם אשר הוא אוכל, וכוס ע"ד מארז"ל לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר, ולשון נקיה דבר הכתוב מה שפרע שזה היה משקה וזה אופה רוצה לומר שניהם קלקלו בעריות כדי שיהיה סורחנם מעין סורחנו של יוסף, על כן סיפר יוסף חשד שלו אל שר המשקים שנחשד גם כן בכיוצא בזה, כי חשב יוסף שמסתמא שר המשקים כשירצה להתנצל לפני פרעה יאמר ששקר ספרו עליו כי כן דרכן של מוציאי דבה כי גם על יוסף הוציאו דבה כזו ואגב דבריו אלה ינצל יוסף, וזה אינו בטחון כי אם פניה בעלמא ואע"פ כן נענש יוסף ע"ד שנאמר בטח עליו והוא יעשה, ר"ל הקב"ה יעשה הסיבות המביאות לידי תשועה ולא אתה כי על כן קרא למצרים רהבים כי המה מתגאים בחנם כי מצרים הבל וריק יעזורו, לכן לזאת יקרא רהב הם שבת, פרש"י עם בטל ומתגאים בחנם, רוצה לומר כי אין בידם לעזור כלל, לכך נאמר כאן ולא פנה אל רהבים כי יוסף פנה אליו ונענש, ולשון רהבים הנאמר כאן אינו מדבר במצרים לבד אלא בכל אדם המתגאה על חבירו לאמר על ידי באה לך התשועה כי רהבם עמל ואון, ובנין אב לכולם פסוק לזאת יקרא רהב וגו', מה שדרש פסוק מכל פשעי הצילני היינו ביקש דלא לשחטו בי' רבנן,. כי יניע מזה חלול השם השקול נגד כל הפשעים, חרפת נבל כד"א כי נבלה עשה לשכב וגו', נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית אמר שמאת ד' היתה זאת לגלגל על ידי ירידת אבותינו למצרים, ועוד שעל ידי זה כשיבואו אל הים סוף שיקרע לפניהם בזכות וינס ויצא החוצה, וכן דרש ברבתי ריש פרשה זו לכו וראו מפעלות אלהים מה כתיב בתריה הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם, פסים פס ים, ואני אומר שלכך נאמר נורא עלילה על בני אדם, רוצה לומר הביא הקב"ה על יוסף העלילה של אשת פוטיפר כדי שעל ידו יהפוך ים ליבשה, כי אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות לכך נאמר כי אתה עשית על כן נאלמתי לבלתי ספר התנצלותי כי כל מה דעבד רחמנא לטב עביד, וראיתי כי מאת ד' היתה זאת:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה