שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת וירא · מאמר לב
טעם על מה שאמר אני עומד והם יושבים
גם הראה לו גודל מעלת המשפטים שהרי אלהים נצב בעדת אל וטעמו של דבר כי המשפט לאלהים הוא ר"ל שאם חייב לזה שלא כדין הקב"ה מחזיר לו משלו וא"כ דומה כאילו היה הקב"ה הבעל דין כי אליו חוזר הדין על כן דינו בעמידה כשאר בעל דין וזהו טעם יקר, לכך נא' וישקיפו משם האנשים, משם היינו ממה שראו גודל כח המשפט והצדקה משם השקיפו לרעה על סדום שהיו נעדרים משניהם, ויתכן לפרש שבעל מדרש זה מצא לו סמך ורמז על הדינין ממה שנא' פתח האהל שלכך נקט פתח כל שצוה הקב"ה על ישיבת הדיינין בפתחי שערים שנ' שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לכך אמרה התורה שישיבה זו היתה פתח האהל, וזהו שפירש"י שב ואתה סימן לבניך שאני עומד והדיינין יושבים כדי להודיע לדיינין כי אני הבעל דין ויהיו נזהרין בו ביותר כי המשפט לאלהים הוא: