אור ברסלב
שפתי דעת פרשת וירא › מאמר לא

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת וירא · מאמר לא

מאמר ל

פי' על אמלטה נא שמה כמספר נ"א

והעד על זה ענין סדום שנ' אמלטה נא שמא פירש רש"י שאחר נ"ב שנה נתמלא סאתם וצוער איחרה ישיבתה שנה אחת וק' למה נתמלא סאתם במספר נ"ב שנה דווקא אלא לפי שכל מספר נ"ב עדיין הוא בכלל ב' שמות של רחמים ובזכות ב' שמות של רחמים שמספרם נ"ב היו קיימים ולא נעשה בהם כליה ואחר ששלמו נ"ב שני' שעמדו בהם בכח ב' שמות אילו אז נסתלק הסניגור ובא הקטיגור וזהו מילוי סאתם אבל צוער עדיין לא נתמלא סאתה כי איחרו ישיבתם שנה והיה להם לעמוד שנה אחת בכח ב' שמות של רחמים, ודומה לזה מה שעמדו כ"ו דורות בלא תורה היינו ברחמי ה' העולה כ"ו ואחר מלאת מספר זה רצה ה' לתקן עולם במלכות שדי על ידי התורה, כך באברהם זכה לבן על ידי הצדקה של הכנסת אורחי' ואתי שפיר לדברי האומרים שאברהם היה בן מ"ח שנה כשהכיר בוראו כדאיתא בתנחומא, והילקוט הביאו פ' חיי שרה, ולפיכך לא זכה לבן עד נ"ב שנה מיום שהכיר בוראו שנעשה בן מאה שנה אז זכה לבן שממנו נבנה העולם כמו שעולם חסד יבנה כך זכה לבן בזכות גמילת חסדים ומידה זו היא שחייבה כליה לאנשי סדום שנ' בהם הנה זה היה עון סדום אחותך יד עני ואביון לא החזיקה, וזה"ש ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום למה נקט משם ולמה נקט לשון השקפה, אלא משם היינו מן מדת גמילות חסדים שראו באברהם ולעומת זה השקיפו בדעת אנשי סדום שהיו אבירי לב ורחוקים מצדקה וכל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מן השקיפה דמתנות עניים כו' על כן נקט לשון השקפה להורות שלא היתה בהם מדת הצדקה המהפכת ההשקפה לטובה ועל כן היתה לרעתם, וכן לוט ניצול גם כן בזכות הכנסת אורחים שלמד מן אברהם אבל באשתו שחטאה במלח על כן לקתה במלח, כפירש"י ויכול להיות שגם לוט לא היה בעל צדקה מכל צד וכדבעי למיעבד לא עבד זולת שהיה על כל פנים בעל צדקה בערך אנשי סדום שלא היו בעלי צדקה כלל וכלל והיה לוט סבור שיש לו די בזה שהוא צדיק בערכם ואינו צריך להוסיף שלימות על שלימותו אלא יעמוד בשלו, ואמר לו המלאך המלט על נפשך אל תביט אחריך ע"ד צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה וכמ"ש במעלו' הבט למעלה ממך ר"ל יסתכל בלבו במי שהוא למעלה ממנו כדי שיטריח להסיג מעלה יותר אבל עיניו הרואות בחמדת העולם הזה יסתכל במי שהוא למטה ממנו ואז ישמח במתנות חלקו ועל זאת יתפלל כל חסיד המתפלל על צרכי הנפש והגוף, לכך נאמר ללוט אל תביט אל אחריך אל מעשה סדום שהמה גרועי' ממך ואת' צדיק בערכם ואל תעמוד בכל הככר במדריג' ראשונה אלא ההרה המלט אל אברהם ותשתדל לעלות למדריגתו וללמוד ממנו, והוא השיב פן תדבקני הרעה וגומר כי כאן אני צדיק בערך מעשה אחרים ואצל אברהם לא אהיה נחשב לצדיק כפירש"י לפיכך בקש שיניח עיר צוער ויהיה לו שם מקום פליטה ושם יהיה נחשב לצדיק בערכם כי לא היו כל כך כסדום שהרי עדיין לא נתמלאת סאתם, וכן עשה לו המלאך מצד הייתור כמ"ש גם לדבר הזה נשאתי פניך וגו', אבל אשתו שהיתה צרת עין יותר ממנו ובמלח ממון חסר חטאה וחשבה שזכותה עמד לה שנאמר ותבט אשתו מאחריו ר"ל נתנה עיניה באנשי סדום לאמור שהם היו גרועים ממנה על כן שורת הדין נותן להצילה ועל כן נעשית נציב מלח כי לא היה בה שום זכות של צדקה שיעמוד לה כי עמדה במרדה וקצת ראיה לדברינו שזכה לבן ע"י כפל של שם ה' ה' שנאמר וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר ונראה שהשם שאחר ויעש הוא מיותר כי הנ"ל ויעש לשרה וגו' כי כבר הזכיר השם וה' פקד אלא לפי ששני שמות אלו עולה למספר בן, ועוד סמך ממה שנ' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכתיב ויגר אברהם בארץ פלשתים ימי' רבים פירש"י כ"ו שנה כי שם החזיק במידת הצדקה אש"ל אכילה שתיה לויה לרחם על הבריות ואז מרחמין עליו מן השמים בשם של רחמים לכך אמר ויקרא שם בשם ה' ועשה שם כ"ו שנה והוא רמז נכון, ועוד י"ל שלכך הקרה ה' לידו הכנסת אורחים וגם הראה לו כי אלהים נצב בעדת הדיינין כפירש"י על ישב חסר כתיב כדי להודיע לו מעלת הדינין ומעלת הצדקה כאחד ועל ידי זה יסכים אברהם על משפט אנשי סדום שהיו רחוקים מצדק' ולית דין ולית דיין אצלם כאשר סופר מדייני שקרא דסדום ולכך נאמר בפסוק המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגומר למען יצוה וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, וגו' כי שני דברים אלו שאברהם מחזיק בהם וגרמו שיסכים גם הוא עליהם, ע"כ הקדים הקב"ה והראה לו גודל זכות הכנסת אורחים שע"י זה זכה לבן לעת זקנתו:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה