שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויחי · מאמר עה
בקש יעקב לגלות הקץ כו'
ויקרא יעקב אל בניו בקש יעקב לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש פסול במטתי, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח הזקן ואמר בשכמל"ו, וקשה מה ענין אחד לכאן ולמה תלו הבנים עצמם באביהם לומר כשם שאין בלבך אלא אחד כו', ונראה לפרש ע"ד שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת ואיך נהפכת וגו' ויעקב חשב שיש פסול במטתו ויצא ממנו זרע כישמעאל ועשו שאינן זרע אמת וא"כ ממילא אינן שלמים עם ד' אחד כי במקום זרע אמת יש אחד ובמקום שאין זרע אמת אין אחד על כן אמרו לו בניו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבך אלא אחד ואם כן ודאי השורש מופת על הענפים כשם שאנו מן שורש אשר אין בלבו אלא אחד כך הענפים שלך כולו זרע אמת ואין בלבנו אלא אחד,., ואל תשיבני אברהם ויצחק יוכיח תשובה לדבר שבוודאי אע"פ שלא היה גם בלבם אלא אחד מ"מ יצא מהם ישמעאל ועשו כי היה עדיין קצת פסולת אצלם מצד התחלתם ובדור ג' יתמרק הכל, ויעקב היה מתירא שההפסד הנמצא בזרעו יהיה מופת גם על ההפסד שבעצמותו והשיבו לו אדרב' כשם שבלבך כו' כי שלימתך עדות גם על שלימתינו, וכפי הנראה שענין הזרע פסול שהיה יעקב מתירא שלא יצא ממנו היה דווקא מן יוסף שהיה נטמא בין העו"ג והיה מתירא פן למד ממעשיהם על כן רצה לבדקו אם יש בו מדת האמת והאחד כמה שאמר ועשית עמדי חסד ואמת כי אם יקבל עליו לעשות עמו חסד של אמת הרי הוא שלם במדת האמת המורה על האמונה בה' אחד והשיב לו יוסף אנכי אעשה כדבריך רצה לומר כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבי אלא אחד מיד וישתחו ישראל על ראש המטה כי אז הכיר וידע שמטתו שלימה בלא פסול וכן פירש רש"י שהרי יוסף כו', ומה ענינו לכאן אלא כדאמרן, ולכך אמר הזקן בשכמנ"ו כי מאחר שהוא שלם ומטתו שלימה ואין בהם שום כליון ומיתה ואם כן לעולם ועד בפיהם מבורך שם כבוד מלכותו יתברך ושבחו יתברך מפיהם לא ימוש לעולם ובמדרש אמרו בקש יעקב לגלות הקץ לפי שלא ראה אותיות ח"ט בשמות השבטים אם כן אין בהם חטא וראוין לגילוי סוד זה אח"כ ראה שאין בהם גם אותיות קץ אמר שאין לגלות להם הקץ וכן מסיק בעל הטורים, ובספר הנקרא דברי שלמה מקשה על מדרש זה הלא גם סמ"ך אין בשמותם ונתן על זה ג' תירוצים ואני בער ולא אדע מה דעתו הלא סמך ביוסף אם לא שרז"ל שאפרים ומנש' עיקר מאחר שנעשו ב' שבטים או לא קחשיב כי אם השבטים המנויין אשר באו מצרימה ולא יוסף שהיה כבר במצרים, ולי נראה שלפום ריהטא טעה ושכח שם יוסף מכל מקום לפי סברתו אומר אני ליתן טעם גם על הסמך לפי מה שביארתי למענה שכל חטא הוא סיבת הפסד החומר ומיתתו היינו קץ כל בשר על כן אין בשמותם אותיות חט להודיע שאין בלבם אלא אחד ועל כן אין בהם גם אותיות קץ כי אין קץ ומיתה לבשרם ע"ד יעקב לא מת וכשאין סמ"ך אין חטא וכבר ידעת שסמ"ך רמז לשטן ע"ד המדרש האומר כשנבראת אשה נברא השטן עמה שכן לא נאמר סמך בתורה עד שנבראת חוה שנאמר ויסגור בשר תחתנה על כן הא בהא תליא לפי שאין סמ"ך בשמותם אין שטן ואז אין קץ כל בשר אלא מה זרעו בחיים, ויש קצת רמז לדבר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וגו' כי לא נחש ביעקב ונחש היינו שטן און עמל עולה למספר חט קץ חסר יו"ד, תצרף עוד סמ"ך עולה ששים דהיינו חמשים אל ר"ת דנחש ועשרה למלאות חט קץ שבמלת און עמל, ולדעת רבותינו זכרונם לברכה קץ זה היינו קץ הגאולה התלוי בזרע אמת כי בזמן שהאמת מצוי אז קץ נגלה ובזמן שהאמת נעדרת אין חזון נפרץ מתי קץ הפלאות כמו שנאמר ותשלך חמת ארצה מה כתיב תמן כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ובילקוט מסיק בשם הרבתי אבל ברבתי לא מצאתי כך הגירסא וז"ל הילקוט ואף יעקב בקש לגלות הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם משל למה הדבר דומה למלך שהאמינו לעבד על כל אשר לו נטה אותו עבד למות וקרא לבניו ובקש לעשותם בני חורין ולומר להם היכן הוא דייתקי שלהן ואוני שלהן נשא העבד עיניו וראה המלך והפליג הדבר שהיה מבקש לגלות להן, התחיל לומר בני עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו כדרך שכבדתי אותו כל ימי חיי, כך יעקב בקש לגלות הקץ לבניו מיד נגלה עליו הקב"ה וא"ל לבניך אתה קורא ולי אי אתה קורא שכן אמר ישעיה ולא אותי קראת יעקב, כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר בבקשה מכם כבדו את הקב"ה כמו שכבדתיו אני ואבותי שנאמר אלהים אשר החהלכו אבותי לפניו, אמרו יודעין אנו מה שבלבך שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, כיון ששמע יעקב כך מיד השתחוה שנאמר וישתחו ישראל וגו' התחיל לומר בלחישה בשכמל"ו. א"ל הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד עכ"ל מאמר זה הוא ממש דוגמת מארז"ל למה פרשה זו סתומה לפי שבקש לגלות הקץ ונסתם ממנו ביאור הדבר שמן גילוי הקץ יגיע נזק גדול כי הדורות אשר ידעו בבירור, כי לא בימיהם תהיה הגאולה יתייאשו ממנה ולא יבקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכן הדורות שיהיו בימים ההם ידעו כי וודאי תהיה הגאולה גם כן לא יתפללו עליה ונזק זה היה בגאולת מצרים שהיה הקץ נגלה ת' שנה על כן נאמר וישב ישראל בארץ וגו' עשו להם ישיבת קבע בארץ מצרים ויאחזו בה להתישב בה כתושבים כמנהג דורינו זה הבונים להם בתים ספונים וחשובים בארצות העמים כמתיאשים מן הגאולה על כן גרם דבר זה כל מה שמבואר בפרשה שלאחריה כי שם מבואר שנסתם הקץ ממנו ממה שנאמר באחרית הימים ואחר כך התחיל בדברים אחרים לכך פרשה זו סתומה כדי לחבר פרשת ויחי אל פרשה הקודמת כי בפרשת ויחי נרמז שנסתם ממנו הקץ ובסוף פרשת ויגש מבואר הטעם למה נסתם ממנו והוא כדי שלא יעשו ישראל בגלות החל הזה כמו שעשו ישראל במצרים שנתישבו שם ישיבת קבע על שהיה קצת נודע והיו הדורות הראשונים מתיאשים ממנו, לכך נשא המשל מן העבד שבקש לעשות את בניו חורין ר"ל על ידי שרצה להודיע להם דייתקי ואוני שלהם אימתי יגיע הזמן שיצאו לחרות בזה גרם לבניו שיפרקו עול אדוניהם מעליהם כי יאמרו ממה נפשך קודם שיגיע זמן הקצוב מה בצע כי נעבדנו בכל כחינו הלא על כל פנים לא ישחרר אותנו ובהגיע התור הרי הוא מוכרח לשחררנו, על כן נשא העבד עיניו וראה את המלך ר"ל ראה שיגיע נזק למלך מזה על כן חזר והעלים הדבר ובקש מבניו שיכבדו המלך כאשר כבדוהו הוא, כך יעקב בקש לגלות הקץ מיד נגלה עליו הקב"ה ר"ל מיד הסתכל וראה שיגיע מזה נזק אל ה' המתאוה אל תפלתן של צדיקים וכאן לא יתפללו על הגאולה ועל התמורה לא דורות הראשונים ולא דורות האחרונים לכך אמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ועל ידי הודעה זו לא אותי קראת יעקב ר"ל לא תשת על כבודי כי על כן בזמן שלא אותי קראת אתה נקרא רשם יעקב., אבל בסיף כי יגעת בי לאמור כבדי את הקב"ה כו' אז תקרא בשם ישראל ומה שאמר להם כבדוהו כשם שכבדתיו אני יש רמז לזה ממה שנאמר מתחילה ויאמר יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים כי אז בקש לגלות הקץ ואחר כך כשנסתם ממנו כתיב הקבצו ושמע"ו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם רצה לומר אל ישראל סבא והיינו מה שאמר כבדוהו כמו שכבדתיו אני גם נוכל לפרש ישראל צירי תחת אלף של אל ויהיה פירושו ושמעו דבר אל אלהי ישראל אביכם, מיד אמרו שמע ישראל כו' כשם שאין בלבך אלא אחד כו' רצה לומר כשם שאתה מצפה ומקוה לעולם אל הגאולה האחרונה כך אנחנו מצפים לה כי דווקא ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וזה"ש שמע ישראל ה' שהוא עכשיו אלהינו לעתיד יהיה ה' אחד וכן פירש רש"י, פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לעולם ועד רצה לומר שמעתה בכל דור ודור יצפה אל ה' ויבקשו את ה' ואת דוד מלכם בכל דור עד שיהיה ה' ברוך ומבורך בפי כל לעולם ועד לפיכך כבוד ה' הוא הסתר דבר ונקרא הולך רכיל מגלה סוד הגאולה כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ועוד יש לומר כי אחר שרצה יעקב לגלות הקץ ונסתם ממנו אמר בלבו שמא בני אינן מאמינים בקץ הימין על כן נסתם ממני כי למה יתגלה הקץ אל בנים לא אמון בם, פתחו כולם ואמרו שמע ישראל כו' וכפירש"י ה' שהוא אלהינו ולא אלהי האומות לעתיד יהיה ה' א' וכשם שאין בלבך אלא אחד ר"ל אתה מאמין בקץ הימין שלעתיד ביום ההוא יהיה ה' אחד כך אין בלבנו אלא אחד ר"ל אנחנו מאמינים בקץ שלעתיד יהיה ה' אחד ואם כן נתקשה יעקב בדבר למה נסתם ממנו אלא ודאי לכך נסתם שאין הדבר מילתא דפסיקא שיתאחר משיח עד עת קץ כמ"ש בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אם כן איך יפת לקץ ולא יכזב כי שמא יעשו תשובה ויבא קודם זמן הקצוב ועל כן אמר הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד רצה לומר לעולם ועד בכל דור ודור יש זמן אל הקץ שאז תגלה ותראה כבוד מלכותו יתברך כמו שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו רצה לומר אפילו העו"ג ולפי שנאמר בקץ הימין כי סתומים וחתומים הדברים וכמו שנאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דומה כאילו גילה סוד הגאולה שזמנה בכל דור ויש לחוש שמא יעשו דורות הבאים תשובה לא לשם שמים אלא לשם הגאולה על כן מסיק אנן היכי נעביד נימרו לא אמרו משה שהיה חושש לזה לא נימרו אמרו יעקב תקנו לאומרו בלחישה למסור סוד אל יחידי שרידי הדור והיינו בלחישה כדמסיק פרק אין דורשין שאין מוסרין רזי תורה כי אם אל נבון לחש וכדמסיק ברבתי פרשה ג' הוא קאמר ליה בלחישה כו' כי שלמי הדעת יהיו כל ימיהם בתשובה לשם שמים לא לשם שיזכו לביאת הגואל גם אין לחוש שיהיה הולך רכיל מגלה סוד וק"ל, ונמצא להצעות הללו שכל עיקר יראת יעקב היתה מן יוסף מאחר שנשבה בין הגוים שלא ילמד ממעשיהם ואולי על ידי זה יהיה פסול בזרעו וכשאמרו כולם ד' אחד וכן אחר שקבל עליו יוסף לעשות חסד של אמת, אז ראה ונתקררה דעתו שגם יוסף ענף מן השורש שנאמר בו תתן אמת ליעקב, על כן מיד וישתחוו ישראל על ראש המט', רמז שמצד זה ראוי יוסף אל הבכורה, כי זכותו גדול משל שאר אחיו, מאחר שנשבה לבין הגוים ועמד בצדקתו, אם כן לו משפט הבכורה לעשותו ראש מטתו, לכך נאמר וישתחו ישראל על ראש המטה וודאי השתחוה ליוסף על דרך תעלה בעדניה סגיד ליה, וקראו ראש המטה, בעבור היות לו משפט הבכורה, ולכך התחיל מיד בברכתו להזכיר לו ענין הבכורה, שכך רצה הקב"ה כשאמר לו הנני מפרך, כמבואר בכלי יקר הטעם למה שנה לומר מפרך במקום שאמר לו הקב"ה פרה ורבה, ולפי מנשה הנולד ראשון ועומד במקום יוסף בלאו הכי עליו יקרא כל השבט ליקח בארץ, ונמצא שעיקר התוספות הוא שגם אפרים יהיה ראש שבט, על כן אמר לו לשון מפרך כלפי אפרים שנקרא על שם כי הפרני אלהים בארץ עניי, וכן בברכתו אמר בן פרת בן פרת עלי עין, הזכיר ב' פעמים פרת כנגד אפרים שהיו בו ב' עניני פריה, א' סתם פריה ורביה אשר עליה אמר כי הפרני אלהים בארץ עניי, ב' שהפרה אותו לעשותו ש"ט בפני עצמו, ומכאן למד יעקב להקדים אפרים למנשה מדקאמר הנני מפרך וגו':
וברבתי פרשת ויקרא מסיק