אור ברסלב
שפתי דעת פרשת ויחי › מאמר עג

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת ויחי · מאמר עג

מאמר עב

מדרש על כי גרים אנחנו לפניך כצלו של עוף

ויקרבו ימי ישראל למות כתיב כי גר אנכי עמך תושב וגו' כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב כצל עובר, ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעין ואומרם בפיהם שהם מתים אברהם אמר ואנכי הולך ערירי יצחק אמר ואברככה לפני ה' לפני מותי אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות, וק' למה הסמיך דרש זה לפסוק ויקרבו ימי ישראל למות ועוד מה ענין הכותל והאילן והעוף שהזכיר, וע"ק למה הזכיר לשון אף ביעקב ולא ביצחק, על כן נראה לפרש שרצה לומר שיש שני מיני מיתה טבעית הבאה מצד הפסד החומר והפסד החומר בא או מצד הסיג והפסולות המצוי בארבע יסודות או מצד הפסולת המצוי בכח הצומח שבאדם ואף את"ל שאין חסרון בשניהם ועל כן מצידם אין האדם ראוי אל ההפסד מ"מ מצד הנושא דהיינו הזמן יבואו לידי פירוד ההרכבה בהכרח וידוע שבאברהם ויצחק היה קצת חסרון ופסולת בחומר שלהם והראיה על זה כי מן אברהם יצא ישמעאל ומן יצחק יצא עשו אבל יעקב היתה מטתו שלמה וזה מופת על חומר שלו שהיה שלם מכל צד ולא היה בו שום פסולת כלל ומטתו שלמה ואם כן מיתת אברהם ויצחק באה קצת מצד הפסד החומר אבל של יעקב לא היתה מצד הפסד החומר שהרי מטתו שלמה על כן לא היתה מיתתו כי אם מצד הזמן לכך נאמר דווקא ביעקב ויקרבו ימי ישראל למות ולא נאמרו כן באברהם ויצחק לפיכך לא הזכיר לשון אף כי אם ביעקב ר"ל אף יעקב שידע שמטתו שלמה וזה מופת על שלימות חומר שלו כמו שיתבאר בסמוך מ"מ אמר ושכבתי עם אבותי לפי שהרגיש שמצד הזמן והימים הוא מעותד למיתה לכך נאמר בו ויקרבו ימי ישראל למות, ועל כן דרש על זה פסוק כצל ימינו עלי ארץ וכתיב ימיו כצל עובר כעוף זה העובר וצלו עובר עמו וזה משל צודק על הזמן שיש בכל רגע עבר והוה ועתיד ואין מנוחה אל הזמן אלא חולף והולך תמיד רגע זה חלף הלך לו זה יוצא וזה בא והאדם צלו של הזמן חולף והולך עמו פושט צורה ולובש צור' אבל עצם החומר המורכב מן ד' יסודות שהוא עיקר בנין הבית האנושי המשיל לכותל המחובר מן עצים ואבנים ושאר חומר הבית, ועצם נפש הצומחת המשיל לאילן וצלו על כן אמר והלואי כצלו של כותל ר"ל אילו היה האדם כצלו של כותל אף על פי שהצל אין בו ממש מ"מ היה אפשרי לו להציל נפשו מן מות ע"י שישלים החומר עד שלא יהיה בו פסולת כלל ואז היה אפשרי לו להציל ממות נפשו או כצלו של אילן אם היה הכח הצומח שבאדם כצלו של אילן לכל הפחות היה גם כן אפשרי לו להציל כח הצומח ממות ע"י שישלים חומרו עד שיהיה בלא פסולת כלל כי יש לעץ תקוה אז גם לאדם עץ השדה היה תקוה אבל עכשיו שהאדם כצל עובר כעוף הזה העובר וצלו עמו והצל תלוי בעוף כך האדם כצל ותלוי בזמן אשר כעוף תעופף והשקט לא יוכל כי כל זמן תמיד חולף בזה יוצא וזה נכנס ואחר שהזמן בעל תמורה אם כן גם האדם הנמשל בצלו אין לו תקוה להציל מיד שאול נפשו כי את"ל שכבר השלים כל גופו בתכלית השלימות מ"מ הזמן מכלה אותו כי מי לנו גבר שלם אשר מטתו שלימה כיעקב ואף על פי כן לא יוכל מלט נפשו מיד שאול סלה לפי שהימים והזמן סבבו לו מיתה לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות ולכך נאמר ואם בגבורות שמונים ורהבם און ועמל כי גז חיש ונעופה הזכיר גז כנגד צל כותל החומר שמצד ההפסד המצוי בו אצל רוב בני האדם הוא מעותד למיתה, חיש כנגד צל אילן המורה על הפסד כח הצומח, ונעופה כנגד הזמן שהמשיל לעוף המכלה הכל, וזה הדבר שאמרנו שחיים ומות ביד הפסד החומר או תקונו מבואר ממה שמסיק בתענית פ"א:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה