שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת ויחי · מאמר עב
מדרש על ויקרבו ימי ישראל וגו'
ויקרבו ימי ישראל למות כתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי חצוצרות שעשה משה במדבר בשעה שנטה משה למות גנזם הקב"ה כו' לקיים מה שנא' ואין שלטון ביום המות כו' ומסיק ואף יעקב כיון שנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף ואמר לו אם מצאתי חן בעיניך וגו' אימתי כשקרב למיתה שנ' ויקרבו ימי ישראל למות, וק' למאי נ"מ התחיל דרוש זה בפסוק ויקרבו וגו' הוה ליה להסמיך כל דרש זה אל פסוק אם נא מצאתי חן וגו' כי ממנו למד שאין שלטון ביום המות אלא ודאי שרצה לתרץ למה נאמר ויקרבו ימי ישראל למות למה לא הזכיר שם יעקב אצל המיתה, ותירץ לפי שאין שלטון ביום המות לא עם המלאך המות ולא עם אנשים ושם ישראל מורה על כי שרית עם אלהים ואנשים על כן אמר שחל שם מיתה על שם ישראל כי אין שלטון ביום המות לעמוד כנגד המלאך המות הוא סמאל הוא שטן הוא המלאך המות אשר נתאבק עם יעקב ויעקב יכול לו ועל שם זה נקרא ישראל אבל עכשיו ביום המות לא יכול לו וכן עם אנשים גם כן לא שרה ביום המות שהרי דבר תחנונים עם יוסף אם נא מצאתי חן בעיניך וגו', פירוש שלישי לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות לומר לך שהחומר של יעקב היה שלם ולא היה בו פסולת כלל עד שלא היה החומר מתבטל אף בלא קבורה וחניטה אך עיקר החסרון אשר סבב המיתה היה מצד הנושא ולא מצד הנשוי כי הנשוי היינו עצם החומר המורכב מן ד' יסודות וכח הצומח שבאדם, והנושאה היינו הזמן המכלה את הכל כי אין בכחו לשאת האדם כי אם זמן מוגבל לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות ר"ל טבע ישראל עצמו לא קרבה למות כי מי שנקרא בשם ישראל על שם כי שרית עם אלהים ואנשים אין בו שום ריח מיתה, אך עיקר המיתה היתה לימים דהיינו מצד החסרון המצוי אצל הנושא:
וזהו שמסיק ברבתי וז"ל