שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת דברים · מאמר רצ
האבכה בחודש החמישי כו'
על דרך הרמז יתכן לפרש על דרך שנאמר בזכריה האבכה בחודש החמישי הנזר כו' ובאה התשובה אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם שמע מינה שבסיבת ג' אלו גלו ונטרדו ועל זה אמרו ג"כ לשון איכה, משה ראה אותם בשלותם שהיה להם רוב כסף וזהב מביזת מצרים על כן היו רחוקים מן האמת כמשפט אוהבי כסף שקרום איש בעמיתו על כן היו צריכין לדיינין הרבה אנשי אמת שונאי בצע כי אלו היו המה בעצמם אנשי אמת ושונאי בצע לא היו צריכין לדיינים הרבה שיבררו האמת לכך אמר משה איכה אשא לבדי וגומר, ישעיה ראה אותם בפחזותם קלקול הדיינין כמבואר למעלה ובמקום שהיה דוד עושה משפט וצדקה כאחד הם קלקל שניהם לפי שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה שמרו לשון המתנה שיחמיצו כל דבר אדונו במתון אבל צדקה יעשו לאלתר ולא ידחו העני ליום המחרת והם הפכו השיטה צדק ילין אם בא עני לבקש צדקה הם ילינו הנתינה לדחותו בלך ושוב ומחר אתן, אבל הדין היו דנין בלי מרצחים לאלתר וזה"ש ועתה מרצחים, ירמיה ראה העדר השלום שהיו מנוולים זה לזה כמ"ש איש מרעהו השמרו וגו' וכן בשאר דברי ריבות וידרכו לשונם קשתם ע"כ דינם כמצורע המוציא רע שנ' בו בדד ישב וגומר לכך יקונן עליהם ירמיה איכה ישבה בדד העיר, ויכול להיות שבפ' אלה הדברים שבה סתם משה הדברים והזכיר ברמז כל המקומות שבהם הכעיסו ישראל להקב"ה יש בו רמו לשעה ולדורות שנרמז כאן חורבן הארץ וחורבן המקדש וגלות ישראל מעל אדמתם ורמז גם על הזמן וגם על ג' ראשי עבירות אלו שהזכרנו ורמז לימים שמתאבלים בהם על חורבנות חורבן הארץ זה"ש במדבר כי תחת אשר הייתם ארץ נושבת עתה נהפכה להיות כמדבר ארץ לא ישב שם אדם כמ"ש על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי יושב, חורבן המקדש נרמז בערבה, כי תחת שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון כי כל הר עושה פירות כך היה כל מה שבמקדש מלבלב ועושה פירות, נעשה ערבה ושוחה מקום שאינו עושה פירות כי ערבה הפך ההר, וזה"ש וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' וגו' שמע מינה שבחורבן היו כמדבר וערבה כמדבר היינו הארץ הנשמה נצתה כמדבר, ולעתיד נאמר ביחזקאל ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן, וערבתה זה המקדש שנעשה מן הר ערבה אינו עושה פירות לעתיד יהיה כגן ה', גלות ישראל זה"ש מול סוף וכמ"ש והנה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים שכל קנה דוחף את חבירו נוסף על דחיפת הרוח אותו כך נאמר ורדף אתכם קול עלה נדף כי העלה עצמו חלש ונדף מן הרוח ואף על פי כן הוא רודף את חבירו בשיחת חולין שלו שנרמז בעלה כדרך שדרשו על פסוק ועליהו לא יבול, רמז על הזמן דהיינו בין המצרים על זה אמר בין פארן ובין תופל ט' באב הוקבע בפארן מן שילוח המרגלים ממדבר פארן כי אז קבעו בכיה לדורות י"ז בתמוז שגרם שבירת הלוחות על ידי העגל שגרם ג"כ פקידה לדורות שנ' וביום פקדי ופקדתי עליהם את חטאתם היינו שנאמר בחורבן הבית קרבו פקודות העיר נמצא שבי"ז בתמוז נתנו תיפלה באלהים ויחזקאל קרא לעובדי עבודה זרה טחי תפל, ג' עבירות אלו שהם הפך של אמת משפט ושלום רמז בבלשה מלות לבן וחצירות ודי זהב, לבן זה קלקול הדינין בזמן שאין הדיין מחוור הדבר כשמלה וחצירות מחלוקתו של קרח זה העדר השלום, ודי זהב גרם להם העדר האמת כמבואר למעלה