שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת דברים · מאמר רפט
במדרש ג' פתחו באיכה ע"ד המאמר תורה היכן היא הלך לארץ לתהום כו'
ובמדרש איכה אשא לבדי שלשה פתחו באיכה משה ישעיה וירמיה, משל למטרונה שהיו לה ג' שושבינים אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בשלוותן ואמר איכה אשא לבדי, ישעיה ראה אותם בפחזותם אמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותם בנוולם אמר איכה ישבה בדד עכ"ל, הכל מודים שלשון איכה ממש לשון קינה ונראה שטעמו של דבר הוא לפי שמצינו ברבתי דאיכה על פסוק והמה כאדם עברו ברית כי אדם חטא ונידון בגירוש ושילוח כך ישראל חטאו יגלו בגירוש ושילוח וכמו שיקונו על אדם בלשון איכה שנאמר ויאמר לו איכה כו' המשילו לשון איכה ללשון איכה הנאמר באדם הראשון אם כן וודאי שניהם ענין אחד וילמוד סתום מן המפורש כי לא לחנם כפל הלשון בגרושין ושלוחין כי זה מורה על דבר שאין לו מציאות לגמרי והיא כלא היה כי יש לך מגורשת מתעלה בספר כריתות ואינה משולחת מן הבית והכפל בא לחזק הענין המורה על תכלית ביטול מציאתו לגמרי עד ששייך לומר איכה איה כה כלומר איה האיש אשר כבר היה בנמצא והיה עיקר שבכל המציאות ועכשיו איננו לגמרי כי שולח וגורש ונתבטלה מציאותו לגמרי על ידי חטאו על כן לשון איכה הומאר באדם הראשון הוא לשון קינה על מבחר היצירה שהי' כל המציאות תלוין בו ועכשיו איננו לגמרי כי הועתק מיש לאין מקצה אל קצה כך לשון איכה האמור בשלשה מקומות אלו כולם שוים לרעה ומדברים מן ביטול מציאות האדם על ידי חטאו כמ"ש בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר ר"ל מתחלה היו מעש' ידי יוצר הכל שבראם בידם ממש ביתר שאת על כל הנבראים ונהפוך הוא עתה להחשב כנבלי חרש שאין להם מציאות כלל עד ששייך לומר איכה נחשבו וגו' ומדקאמרו לשון איכה בכל ג' זמנים ש"מ שמצאו להם הנביאים מקום לקונן על ישראל בכל ג' זמנים אלו' בין בשלוותם בין בפחזיהם בין בנוולם כי כולם גרמו לישראל לקלקל ע"ד מארז"ל בשעה שירד משה מן ההר בא שטן לפני הקב"ה ואמר תורה היכן היא אמר נתתיה לארץ כו' עד הואיל ומעטת את עצמך תקרא על שמך עיין כל נובח המאמר מסכת שבת ובחיבורי עמודי כש בארתי שם כל הקושיות הנופלות במאמר זה שמהפך השאלות מסדר הפסוקים לגמרי כי שם נא' תחילה תרום אמר לא בי היא ואח"כ אחר ים אין עמדי ואחר כך פסוק אלהים הבין דרכה תשובת הארץ ובעל המאמר הפך הסדר והזכיר ארץ ים תהום ויתר הקושיות שבמאמר זה מבוארים שם והכלל העולה ממאמר זה שהשטן היה מחפש חיפוש אחר חיפוש באיזה זמן ישמרו ישר' התורה ביותר אם בזמן השלום או בזמן ממוצע בין שלוה לנוול או בזמן הנוול ומצאם חסר בכולם כי בזמן השלוה יותר שישמן ישורון ויבעט והוא בזמן היותם בארץ נושבת כמ"ש ירכיבהו על ב ארץ וגו' וסמיך ליה וישמן ישורון וגו' ובזמן הממוצע שנמשלו לים יעלו שמים תהומות פעמים במים לרום פעמי' מארץ לתחת אז קצת נמצא בהם שמירת התירה יותר מבימי השלוה ומ"מ בסור הרעה יחזרו למקומם סרו מהר לא זכרו כי צרה קרובה היתה וניצולו, ובזמן שהם בדיוטא תחתונ' בתהומות הארץ התורה נמצאת קצת ביותר אמנם רק מן השפה ולחוץ כי תהום אמר לא בי היא כי בתוכי ממש אינה בנמצא אלא מן השפה ולחוץ דהיינו עמדי וים אמר אפי' עמדי מבחוץ אינה, וארץ אמרה אלהים הבין דרכה כי נעלמה מעיני כל חי המחי' עצמו בתענוגי. הארץ ולפיכך אע"פ שבפסוקי איוב נזכרו כסדר הזה תהום ים ארץ מ"מ נזכרו כך כסדר מציאו' התורה כל הענין קאי על מה שנ' והחכמה מאין תמצא ר"ל ממי ששם עצמו לאין ואפס, ואח הזכיר סדר מציאות החכמה כי בתהום היא מצויה יותר מבים ובים היא מצויה יותר מבארץ, ומ"מ כשהלך השטן לחפש ודאי הלך תחילה לארץ שאם היה הולך תחיל אל התהום ולא מצאה ק"ו שלא תמצא בים ובארץ אבל איפכא אתי שפיר, ע"כ קונ ג' נביאים אלו לשון איכה על כל ג' זמני' אלו כי משה ראה אותם בשלותם בהיותם שקטים ושלוים על אדמתם וראה שרוב שלוה תביאם לידי ביעוט, ולפיכך התחייבו דברי מוסריו הואיל משה באר את התורה הזאת וכשירד מן ההר היינו כשאמר רב לכם שבת בהר הזה כי לכם רב כי הייתם כתינוק הבורח מבית הספר לכם ולא ל ובאותו זמן ירידה מן ההר שראה השטן שאין לכם חשק בישיבת הר זה ורב לכם בעיניכם שבת בהר אז ראה ויספר תור' היכן היא באיזה זמן ישמרוה והשיב לא נתתיה לארץ והכוונה למשה המשפיל עצמו עד לארץ כמו שמסיק בסוף המאמר הואיל ומעטת את עצמך כו' והשטן היה סבור שלארץ פי' בבואם לארץ נושבת אז ישמרו מצות התורה ונרמז לו תשובה זו בפסוק ראה נתתי לפניכם אה הארץ וגו' ארץ אמרה אלהים הבין דרכה זה משה שנ' בו ראה נתתיך אלהים לפרעה וכן כל הדיינים נקראו בשם אלהים והמה יעידון יגידון על מציאות השלוה איך שהיתה גורמת לישראל כל חטאת וכל עון ותמיד דכרי ריבות בשעריהם כי כל עוד שיש להם שלוה גדולה מן האומות ביותר דברי ריבו' מצויין ביניהם וכן העיד משה על דורו כי ראה אותם קרובים לבא אל ארץ נושבת כי כן אמר בואו ורשו את הארץ והיה סבור שיכנס גם הוא עמהם ע"כ אמר על זמן ההיא איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם כי משלשה צדדים ראה שלא יוכל לעמוד, א' כי ידע שרוב שלוה תביאם לידי משא כבד עון כנזכר בהפטרת חזון עם כבד עון וידע משה שאשמת העם תלויה בראשיהם ועל משא זה אמר איכה אשא לבדי משאכם, ב' שרוב שלוה מרבה דברי ריבות ביניהם וע"ז אמו וריבכם. ג' שהם מטריחים על הדיינים כפירש"י ע"ו אמר טרחכם וכדי שלא תקש' ותאמר איך ידע משה מה שיהיה בבואם לארץ נושבת ע"ז אמר אלהים הבין דרכה והוא ידע מקומה ר"ל ארץ אמרה לשטן משה שנקרא אלהים ודיין הוא הבין דרכה כי כבר יקונן בלשון איכה על זמן השלוה איך יביאם לידי רום לב וביעוט ונתן טעה לדבר כי היא לקצות ארץ יביט תחת כל השמים יראה ר"ל כבר הראה ה' למשה מה שיהיה בכל קצוי ארץ, כמ"ש ויראהו ה' את כל הארץ וגו' עד הים האחרון עו היום האחרון לעתיד את הכל הראה לו, ולפי שכל עיקר הביעוט בא להם מן רום לבבם עד לשמים ע"כ נא' תחת כל השמים יראה וכן העיד ע"ז באמרו לא אוכל שאת אתכם לפי שה' אלהיכם הרבה הגדיל אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרום ומעלה ועוד יוסיף ה' עליכם מעלות רמות וזה יביאכם וסתמא לידי רום לב ואשמה ואיכה אשא לבדי וגו', ובמסורת ב' פעמים והנכם א' והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ב' והנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע, הוא הדבר אשר דברתי שע"י שהנכם היום ככוכבי השמים יגרום לכם והנכם הולכים איש אחר שרירות לבו ברום לבבו, ישעיה ראה אותם בפחזותם הוא הזמן הממוצע שנמשלו בו לים וביורדי הים יעלו שמים דו תהומות והוא משל צודק על זמן הממוצע ובו נמשלו ישראל לזונה שאינה דבוקה למנאף רק לפי שעה בערב היא באה ובבוקר היא שבה למלונה ועוזבת את המזנה כך כביכול בערב חשך ואפילה של פורענות ישראל באים ודביקים בה' צועקים אליו לאמר נה אתאנו לך כי חטאנו והם דבקים בו כל זמן שירדו תהומות בחשך של ערב בעבור סוכה ענן וערפל כו' זרחה שמם של הצלה והנחה יעלו שמים כבראשונה חזרו לסורם ועל אותו זמן יקונן ישעיה איכה היתה לזונה קריה נאמנה, ומדקאמר לזונה בלמד רמז בזה עוד ענין שני כי בימי ישעיה קלקלו בדין לדון בפחזות ולא מתון כמ"ש מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים כי בדיני נפשות אם רואין לו זכות פוסקין לאלתר. ולחובה ילינו פן ימצאו לו זכות והמה הפכו השיטה צדק אם היה רואין לו צדקה וזכות אז היה מלינין הדין אולי ימצאו לו חובה אבל עתה תכף היו מרצחים אם ראו לו חובה ומ"ש ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמור שמשמעתו ואמר פסק הדין בעת ההיא תכף היינו דוקא באופן דמפרש ואזיל בין איש ובין אחיו והיינו בדיני נפשות מדקראו אחיו ש"מ שבזכאי מדבר ולכך אמר ושפטתם בין צדק בין איש ובין אחיו צדק היינו לזכות ע"ד צדק ילין כנ"ל ובין גירו על עסקי דירה היינו מדין ממון אבל לא בדין נפשות לחובה ורז"ל אמרו מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו נים בדין שנ' ולא תעלה במעלות וגו' וסמיך ליה אלה המשפטים ושם נא' לא תגלה ערותך עליו ש"מ שמי שאינו דן במתון חשוב כמגלה ערוה ע"כ אמר איכה היתה לזונה ר"ל דומה לזונה אמר לא זונה ממש אלא כזונה הגורמת סילוק השכינה כך אלהים נצב דת אל מסתלק מן המקלקלין בדינין ורש"י פיר' בפרשת קדושים שהדיין המקלקל הדין נקרא עול ותועבה כו' ויליף שם בג"ש אף אני אומר בג"ש דתועבה כאלו בא על העריות שנ' בהם כי את כל התועבות האל וכתיב פחז כמים המדבר עניני ערוה ופחזות בדינין הכל רמז שענינם דומ' זה לזה כי כל מעשה זונה הם לפחזות כנודע, ירמיה ראה אותם בנוולם. והעיד שגם בזמן הניוול לא שבו אל ה' ולא היתה התורה מצויה אצלם כי גם תהום אמר לא בי היא ע"כ יקונן איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היינו רבתי בדיעות כי בזמן שהיתה התורה והחכמה מצויה אצלם אמרו עמים רבים זה לזה לכו ונעלה אל הר ציון כי מציון תצא תורה וגומר כאשר עזבו את תורת ה' אז היו דרכי ציון אבילות מבלי באי עמים רבים לבקש חכמה מהם כי אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם ואז ישבה העיר בדד