אור ברסלב
שפתי דעת פרשת במדבר › מאמר רכט

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת במדבר · מאמר רכט

מאמר רכח

אמרו רז"ל על פסוק אלפי שנאן שאינן כו'

ובזה נ"ל ליישב מה שמסיק בגמרא פלוגתא אין השכינה שורה כי אם על כ"ב אלף שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגומר ואחד אמר י"ח שנאמר אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן, וקשה במאי קמיפלגי, ונראה שת"ק סובר שכל עיקר סיבוב היה בשביל הארון שבאמצע שבו התורה שנתנה בעשרים ושתים אותיות על כן למעלה כנגדם כ"ב אלף להורות שכנגד זה למטה עיקר המרכז התורה, ומ"ד י"ח אלף סובר שעיקר המרכז האוהל מועד בית התפלה ועיקר התפילה ח"י ברכות על כי למעלה י"ח אלף להורות שכנגד זה עיקר המרכז בית התפלה

אמנם המדרש שהתחלנו בו האומר ישראל יש להקב"ה הניה מהם שקורין ק"ש ומתפללין נקט שניהם לפי שבזה יתורץ לדברי האומר י"ח למה נקט הפסוק מספר עשרים אלף ואחר כך אמר אלפי שאינן הוה ליה לכתחילה להזכיר י"ח אלף לחוד אלא שרצה לרמוז שתיהן כי מתחלה רכב אלהים רבותים אלפי היינו כ"ב אלף כנגד התורה שנתנה בכ"ב אותיות ואחר כך אמר שאינן וקאי על אלפי ר"ל אם אלפי אינן מן רבותיים ישאר י"ח אלף והיינו כנגד י"ח אלף להורות ששני מספרים אלו מדוייקים להורות לנו שעיקר הניה שיש להקב"ה מישראל היינו לפי שהם קורין בתורה ומתפללין, וזהו שדרש פסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר כי בו נזכרו ברמז כל ארבע רוחות כמו שחר זה כנגד רוח מזרח כי בו השחר בוקע ועולה יפה כלבנה רמז לרוח ערבי כי הירח בחידושו במערבא נרא' תחילה ברה כחמה זה רוח דרומי כי באותו רוח השמש ברה ביותר איומה כנדגלות זה רוח צפוני החשוך כי כל מקום חשוך הוא מקום אימה כמ"ש והנה אימה חשיכה גדולה וגומר כנדגלות כי גם המלאכים גובה להם ויראה להם ולכך אומרים ארבע פעמים שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך ר"ל שובי מן ד' רוחות אלו אלינו וכן בפסוק הביאני אל בית היין מצינו ב' מדרשים חלוקים מדרש א' אומר אל בית היין זה סיני וכו' ומדרש אחד אומר הביאני אל בית היין זה אוהל מועד, וקשה במאי קמפלגי אלא לפי שמסיים ואמר ודגלו עלי אהבה וא"כ פליגי דוגמות המחלוקת אם כ"ב אלף או י"ח אלף כי הסובר כ"ב אלף אם כן המרכז התורה סבר הביאני אל בית היין הנזכר בדגלים, מדבר בשבח האמצע והמרכז והיינו התורה שנתנה בהר סיני ששם קבלנו התורה הנדרשת בשבעים פנים כמספר יין והסובר י"ח אלף סובר שהמרכז האוהל מועד בית התפלה סובר שהביאני אל בית היין המדבר בשבח המרכז היינו אוהל מועד, שבו מנסכין יין על גבי מזבח, ואולי גם מטעם זה האומות רצו לפתות את ישראל שישובו אליהם ויעזבו דגליהם כי כל זמן שהם עסוקים בדגליהם הם פונין פניהם אל מרכז התורה והתפילה וכל זמן שהם עסוקים בתורה ובתפילה הקול קול יעקב הם מנצחין את העו"ג על כן הם אומרים לישראל כלך מדרך זה ושובו אלינו וראייה לזה ממה שנאמר במזמור זה אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר אם כן ממילא אמרו זה היפך דברי העו"ג אשר שאלו מישראל שיהיה ג"כ בטחונם ברכב וסוסים וישראל מאנו ללכת בדרכיהם ואמרו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר וענין סדר הדגלים על זה האופן פרשנו בחיבור כלי יקר ויתכן להוסיף עליו כי ההולכים למזרח לפני השכינה כאברהם שנאמר בו התהלך לפני וזה שייך לבעלי תורה כי יהודה מחוקק ויששכר יודעי בינה לעיתים ומזבולן מושכים בשבט סופר ההולכים לימין השכינה כי שם אורך ימים ושם ראובן לבעלי תשובה הצריך לימין ה' הפשוטה לקבל שבים גד היה צריך גם לימין ה' כי שם יושב על הספר והיה ירא שלא ימות במלחמה כדאמר הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו שמעון ממנו עניים סופרים ומלמדים הצריכים למדת החסד שמימין, וההולכים למערב שכינה קדמה ואזלא לפניהם להפיל אויביהם והיינו כל השייכים ליוסף שהיה בעל צדקה כמרז"ל אויבים נופלים לפניו כיוסף למה לפניו אלא משום דשכינה קדמה לפניהם, לשמאל כל בעלי עושר כי מצפון זהב יאתה מאשר שמנה לחמו נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' דן יזנק מן הבשן כדאמר ואילים בני בשן, ובזה נבא לביאור המדרש שהתחלנו בו כי רצה לתרץ מה שנאמר במדבר באוהל מועד כי שנים אלו גרמו המספר המורה על מעלת ישראל שנמנים כל שעה וכבר אמרנו שכל שעה קאי על שמוציאן במספר ומכניסן במספר הן ביצירתן הן במיתתן והיינו כל שעה ממש וזה שאמר מה החיטים נכנסות לאוצר במנין רמז בזה שישראל הם אוצר חביב להקב"ה כמ"ש והייתם לי סגלה מכל העמים והיינו אוצר חביב כדבר שמכניסין לקיום כי יראת ה' היא אוצרו ולפי שהדבר המדוד והמנוי שלטא בו עינא בישא על כן פירש במדבר באהל מועד שהתורה ניתנה במדבר הגינה בעדם כמ"ש בטנך ערימת חיטים סוגה בשושנים ששונים הלכות ויכול להיות שלכך נקט בטנך לרמוז על התפילה שנאמר וכל קרבי את שם קדשו, ועל התורה שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וכמ"ש ותורתך בתוך מעי והיינו הלומד תורה לשמה והוא שמורה בתוכו לאפוקי הלומדים שלא לשמה אין תורתם כי אם מן השפה ולחוץ ותוכו ריק.

ועל זה מסיק בפרקי אבות אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצא מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו' עד חירות על הלוחות וכפי הנראה ק' מנא לו לומר כן שהבת קול יוצאות בכל יום וכי מפני שהוא שמע פעם א' הקול פשוט לו שכך הוא יוצא בכל יום ויום, וע"ק למאי נפקא מינה יוצא הקול במקום מדבר וחרב שאין בני אדם מצוין שם ומאי בת קול דקאמר ויתר פרטי המאמר צריכין ביאור וכפי הנראה שלא היה שום קול אלא שריב"ל ר"ל דרך מוסר אל הלומדי התורה שלא לשמה וכל תורתם אינם אלא מן השפה ולחוץ הלא יש להם לדעת למה נקרא הר זה הר חורב כי שם זה אינו נאות אל ההר חמד אלהים לשבתו אשר עליו נתנה התורה שהיא בנינו של עולם אלא ודאי כדי לגלות אוזן אנשים ע"י התורה יכול להיות שתצא לו חורבה ממנה והיינו אם ילמדוה שלא לשמה כמ"ש דאיימין בה סמא דחיי דלא איימין בה סמא דמותא וכן הלומד ואינו מקיים יותר טוב היה לו שלא למד תורה משלמדה כי מוטב שיהיו שוגגים כו', וזה הקול שהזכיר לא היה שם קול ממש אלא בת קול י"ל תולדה של הקול כי בכל יום ויום יכול כל אדם להשמיע לאזניו מוסר זה כאילו שמע קול לו קול אליו וא"כ יכול להשמיע לעצמו קול זה מהר חורב ר"ל למה נקרא הר חורב אלא ודאי לפי שע"י הלימוד יכול לבא לידי חורב ושממון וזה"ש או להם לבריות מעלבונה של תורה כי כשאינו לומד לשמה או לומד ואינו מקיים אין לך עלבון גדול ממנו אל התורה או יאמר שהתורה גורמת לו עלבון ולא לכבוד הוא לו מה שעוסק בתורה ואדרבה מחרפין אותו על תורתו ואומרים ראה זה פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים דרכיו אוי להם לבריות שלמדו תורה כו' כדמסיק מסכת יומא זש"ה או להם לבריות שהבריות אומרים אוי לו לזה שלמד תורה כו' שכל מי שאיני עוסק בתורה נקרא נזוף כי זה העוסק בתורה שלא לשמה אינו נקרא עוסק בתורה אלא עוסק בדבר אחר אשר הוא חושב להשיג ע"י הלימוד והוא נקרא נזוף מן הבריות המחרפין אותו כדמסיק בגמרא, זש"ה נזם זהב באף חזיר וגומר כי אילו לא היה הנזם זהב באף חזיר אף אם היה החזיר מלוכלך בטינוף לא היו נותנים אליו לב לדבר ממנו כי זה דרכו אבל כשיש באפו נזם זהב אז הנזם זהב גורם לו שרבים יסתכלו בו וידברו בגנותו כך אשה יפה וסרת טעם כי אשה סרת טעם ואינה יפה אין העולם מרגישין בחסרונה כי אין איש שם על לב לבקר במומה אבל כשהיא יפה אז היפוי גורם לה שמסתכלין בה ואגב זה יבקרו אחר מומה כך זה הלומד התורה אם לא הי' לומדה כלל יותר היה נוח לו משלמדה שלא לשמה ואינה מקיימה ואומר והלוחות מעשה אלהים המה ר"ל לכך לא נבראו בדבור כשאר בריאות אלא במעשה ידי ה' להורות שחפץ ה' שמקבלי הלוחות לא המדרש עיקר אלא המעשה חרות על הלוחות היינו הכתוב רמז שיהיו המצות ג"כ חרותים על לוח לבו של אדם ותורת ה' בתוך מעיו אבל הקרי אל תקרי חרות לבד אלא גם חירות מן הגלות לאפוקי ממי שלומד ואינו עושה עליו דרשו פסוק באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו וכן אמרו כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות כו' ואם כן אינו בן חורין וע"כ נקראו הר חורב שיכול לבא לידי חורבן המקדש על ידו והגלות ישראל מעל אדמתם וכל מי שעוסק בתורה שכל עסקו אינו בדבר חצוני אלא בתורה עצמה ללמדה לשמה הרי זה מתעלה שנאמר וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות רמז שעל ידה יזכו ישראל להיות עליון על כל גוים ויפרקו מעליהם עול גלות ויהיו בני חורין כמ"ש שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה