אור ברסלב
שפתי דעת פרשת בהר › מאמר ריט

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרשת בהר · מאמר ריט

מאמר ריח

אמר ההוא מינא אלהיכן גחכן הוא כו'

ובפרק אחד דיני ממונות אמר לו ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכן גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל שכב על צדך השמאלית וכתיב ושכבת על הימנית, אדהכי והכי אתא ההוא תלמידא ואמר ליה מאי טעמא דשביעתא, א"ל השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרווייכו אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך של עולם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולם אם רחמן הוא הורג חצין אם רחמן מלא רחמים מייסר את הגדולים שבהן בייסורין אף הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהן של ישראל עכ"ל, ממאמר זה נראה ששכב על צדך היינו למרק עון שמיטות ויובלין על כן נאמר לו שישכב על צידו השמאלית למרק עון השמיטות ש"ץ יום מכוון למספר השמיטות כפירש"י פרשת בחקתי, עוד מ' יום כנגד התורה שניתנה למ' יום ורמוזה בשנת היובל, לפיכך מין זה שאל ואמר אלהיכם משחק בנביאיו כי למה אמר לו לשכב על צד שמאל ש"ץ ועל צד ימין מ' יום ולמה מספר זה דוקא והשיב לו שבא לישא עון שמיטות ויובלין עון השמיטה המביאה לידי עניות ואיבוד העושר שמשמאל על כן צוהו לשכב ש"ץ יום על צד שמאלי' כנגד ש"ץ שנים שלא שמרו שמיטות, ענין היובל הבא לזכר יום מתן תורה במשוך היובל וניתנה בימין לארבעים יום על כן צוהו לשכב על צד ימין מ' יום על שקלקלו ביובלין שכנגד אורך ימים בימינה, ומה שהקשה לו למה דוקא יחזקאל יסבול עונם על זה אמר מלך שסרחה עליו מדינה כו' ומסיים מדרש זה בילקוט המתחיל שוקיו עמודי שש וז"ל בסוף המדרש כי מתחלה אמר שבעון השמיטות גלו לפיכך אמר הקב"ה למשה רצונך שלא יגלו הזהירום על השמיטות ועל היובלות הוא שאמר בסוף הפרשה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה', אני ה' שעתיד ליתן לכם שכר אם תשמרו אותם ואם לאו אני עתיד ליפרע מהם ביד הגלות וכשתקרב שנת הגאולה אני גואל אתכם שנאמר כי יום נקם בלבי ושנה גאולי באה עכ"ל, כפי הנראה שרצונו לפרש את שבתותי תשמרו היינו השמיטות ומקדשי תיראו היינו שנת היובל שנאמר וקדשתם את שנת החמשים, ומה שמסיק וכשתקרב שנת הגאולה כו' הביא מופת על שהגלות היה על דבר השמיטות לפי שהקץ היה נגלה ע' שנים למלאות מספר השמיטות ש"ץ שנה כפירש"י על כן אמר כשתקרב שנת הגאולה כי לגלות זה בהכרח יש לו זמן קצוב לא כגלות האחרון שנאמר בו כי יום נקם בלבי לבא לפומיה לא גליא אבל על גלות ראשון אמר ושנת גאולה באה שכבר באה בפסוק אז תרצה הארץ את שבתותיה בפסוק זה כבר נודע קץ הגאולה ע"י שהכל יודעין כמה שמיטות חללו ובמליאות הימים האלה הגאולה באה, ועוד יש טעם לשמיטה כדי שיהיו פנויים כל ימות השנה לעסוק בתורה ורז"ל אמרו הוי גולה למקום תורה כו' על כן לפי שלא שמרו שמיטות ולא גלו למקום תורה על כן הלכו בגולה וכן ארז"ל שויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע ש"ד אבל לא ויתר על מאסם בתורת ה' ש"מ שעיקר הגלות היה עבור ביטול תורה ויש סמך לזה שטעם השמיטה הוא זה ממה שנאמר ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור וקשה למה פרט שדה וכרם יותר מן כל האילנות אלא לפי שמנהג העולם שבחודש ניסן עסוקים בעבודת שדה ובחודש תשרי עסוקים בעבודת בצירת כרם ונמצא שבכל שש שנים הם בטילין מן התורה י"ב חדשים דהיינו ב' חדשים לכל שנה ועל כן צוה אל חי לשבות כל י"ב חדשים של שנת השמיטה מן עבודת שדה וכרם כדי למלאות בתלמוד תורה אותן שני חדשים שבטלו מדי שנה בשנה תוך ששה שנים ויש סמך לזה מן הגמרא מסכת ברכות פרק ו' אמר להו רבא לרבנן במטותא מנייכו דלא תיתי קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ואף לבי רב לא תיתי כי היכא דלא תטרדו במזוניכו כולי שתא פרש"י יומי ניסן קציר ויומי תשרי בציר של גיתות אע"פ שכאן נאמר שדך לא תזרע וניסן זמן קצירה הא בהא תליא שאם אין זריעה אין קצירה, ולפי שעיקר טעם השמיטה כדי שיהיו עמלים בתורה על כן סמך לפרשה זו פרשת בחקתי, שפרש"י אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה כו' ובהפך זה יבואו התוכחות על שלא יהיו עמלים בתורה והיינו שלא ישמרו השמיטות וק"ל וכאשר תרצה הארץ את שבתותיה אז שנת גאולי באה.

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה