שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרשת בהר · מאמר ריח
במדרש שוקיו עמודי שש נדרש על השמיטה
ובילקוט מסיק וידבר ה' אל משה בהר סיני א"ר אלעזר הקפר כתיב שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה מה כתיב למעלה מן הענין ושבתה הארץ ואחר כך פרשת היובל וספרת לך שבע שבתות שנים אם לא שמר שמיטות ויובלין או שלא שמר אחד מהם סוף שמוכר כל אשר לו כו', יש ליתן טעם מה ענין הכותרת והבסיס,, וע"ק שבנוהג שבעולם שהבסיס אינו מדבר חשוב כמו הכותרת וכאן הכותרת עמודי שש מיוסדים על אדני פז, על כן נראה שדעת בעל מדרש זה לומר לפי שברא הקב"ה העה"ז זמן חיי גופות של כל הנמצאים, והעה"ב זמן חיי הנשמות על כן כנגד שניהם ניתנו השמיטה והיובל כי בששת ימים עשה ה' כל כשייך אל העה"ז על כן כנגדו מסר לנו השמיטה שנאמר שש שנים תזרע שדך, ובשביעי שבת לה' כשבת בראשית וזהו שקרא עמודי שש אף על פי שפשוטו מדבר בעמוד של שיש מכל מקום מדרשו רצה לפרשו על השמיטה שנאמר בה שש שנים תזרע שדך והוא לזכר ימות עולם לטעת בלבנו כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ והיינו אמונת חידוש העולם, והיובל בא לזכר ימות העה"ב כי הוא זמן קריאת דרור והזמן שישוב איש אל אחוזתו והעה"ב הוא הזמן שישוב כל מורכב לשרשו וחפשה ניתן לו ע"י התורה שניתנה ביום חמישים כי ע"י שלימות התורה וחכמה האדם זוכה אל השלימות האחרון השייך לנשמה והוא הבסיס והיסוד אשר עליו נבנה כל מוסדות העה"ז הכל היה בעבור שלימות האחרון הנקנה מצד התורה חרות חירות על הלוחות לכך נאמר גם ביובל וקראתם דרור, וכן תעבירו שופר בשופר של מתן תורה ושופר של תחיית המתים, לכך אמר שוקיו עמודי שש כנגד השמיטה מיוסדים ע אדני פז היינו היובל שאחר חמשים שנה שיש בו רמז לתורה שנתנה לחמשים יום והם כנגד חמשים שערי בינה ושלשים ושתים נתיבות חכמה שנכללו בחמשה חומשי תורה כמספר פ"ז דהיינו נ' ל"ב ה' ויש רמז לשלשה מיני מספר אלו נ' רמז למספר חמשים הוא מאחר שניתנה התורה לחמשים יום לכך נאמר וספרת לך שבע שבתות שנים כו' והיו לך וגומר מאי קמ"ל והיו לך וגומר אלא לפי שוודאי יש חמשים שערי בינה אבל לא לך כי שער החמשים סגור הוא וה' אלהי ישראל בא בו והיו לך רק מספר מ"ט כמו שנאמר במשה ותחסרהו מעט מאלהים וכן נאמר גם בסתם ספירה, וא"כ מתן תורה ליום חמשים דומה מכל צד אל שנת החמשים דיובל מה להלן יום חמשים, אף הכא שנת חמשים, להלן במשוך היובל וגו' הכא יובל היא להלן שופר והכא שופר להלן וקדשתם והכא קודש תהיה לכם, להלן חירות על הלחות וכאן וקראתם דרור, וכן בשנת חמשים יש רמז לשנת סתם אדם בינוני המתחילין משנת עשרים שבהם נעשין בר עונשין ל"ב רמז למספר נ"ב ממה שהתורה מתחלת בבי"ת ומסיים בלמ"ד ה' רמז למספר ה' מן ה' חומשי תורה, הה"ד ראשו כתם פז היינו כמספר פז ומה שנאמר כאן ראשו כתם פז וכאן אמר אדני פז הכל אחד כי מדרך הבנאי להניח היסוד בראם ובתחלה ואחר כך בונה כך כל המספר המורה על מציאות החכמה הוא היסוד שעליו נבנה כל בנין העה"ז וראיה לזה שפז רמז למספר החכמות שנ' ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים וארז"ל קווצותיו תלתלים שדורשים על כל קוץ וקוץ שבתורה תילי תילים של הלכות ושחורות כעורב דרשו על המשכים ומעריב לבית המדרש שחרית וערבית וכל זה ראיה לדברינו כי על ידי מספר פז הכולל כל החכמות יכולין לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים הלכות וזה מצוי במשכימים ומעריבים לבית המדרש וזה"ש על מה אדניה הטבעו כלומר הידעת כל החכמות אשר על אדניהם הטבעו כל הוויות העולם כי כולם מיוסדים על אדני החכמה כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ וגו', ועל כן מסיק מה כתיב למעלה ושבתה הארץ שש שנים וגומר וזהו פירוש על שוקיו עמודי שש כי זהו כנגד חידוש העולם המיוסד על עמודי שש והם ששת ימי המעשה כי בששה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ לא נאמר אנא כי ששת ימים עשה ע"ד ימים יוצרו וגומר הורה שגם הזמן מן הדברים שנעשו ונוצרו לפי שהזמן הוא כמו נושא לכל הנמצאים על כן המשילו לעמוד ואמר עמודי שש מיוסדים על אדני פז היינו היובל כי הוא הבסיס והיסוד אשר עליו כל הבנין עומד, ונקט פז כמ"ש הנחמדים מזהב ומפז כי סתם זהב ופז הוא של העה"ז אבל זהב התורה ופז התורה נחמד מן סתם זהב ופז, וזהב של תורה היינו שקורין התורה בז' ה' ב', ופז של תורה כדאמרן, ועל צד הרמז נאמר בדוד שהיה מפזז בכל עוז וכתיב מפזז ומכרכר לפני ה', הורה שארון ברית ה' נותן לאדם ב' מיני הצלחות הן סתם פז של העה"ז שבני האדם מסגלים בהם כי עושר וכבוד בשמאלה, הן פז הכולל כל החכמות במספר נ' ל"ב ה"א, והיינו מפזז בכל עוז של התורה שנקראת עוז, וכן מכרכר היינו ככר כמו שדרשו זכר זה כר כד"א ויכרה להם כירה גדולה ושני כר הן ככר לחם של העה"ז הן כר כירה סעודה גדולה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים וזכה דוד לב' מיני שכר אלו אשר בעבורם היה שמח בשמחת תורה לפני ארון ה' כי משם מקורם ויכול להיות שמפזז כזה רמוז בפסוק ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שני קצות יש לפז א' קצה ראשון תל קטן בעה"ז, קצה אחרון תילים רבים לעה"ב ופי' על ראשון ראשון שחורות לשון שחרית בעולם הזה כעורב לשון ערבית אחר הערב שמשו של העולם הזה או להפך העה"ז המשיל ללילה והעולם הבא ליום, בין כך ובין כך הורה שאת זה לעמת זה עשה האלהים פז מול פז כר מול כר, ונמצא שהשביעית כנגד העולם הזה על כן עונש של עושה סחורה בפירות שביעית שיבא לידי עוני בעולם הזה כי עושר וכבוד בשמאלה, והיובל על יובל ישלח שרשיו לעולם הבא וזמן קריאת דרור והשבת כל הנפשות אל ה' על ידי תורת ה' תמימה המשיבת נפש האדם לשרשו וכמו שנאמר תשובו איש אל אחזתו וזה מיוחס לימין כי אורך ימים בימינה.