אור ברסלב
שפתי דעת בראשית › מאמר ט

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

בראשית · מאמר ט

מאמר ח

שור שהקריב אדם קרן אחת היה לו וקרנותיו קודמין לפרסותיו

ובמסכת חולין פרק אלו טרפות אמר רב יהודה שור שהקריב אדה"ר קרן אחת הי' לו במצחו כו' ואמר רב יהוד' שור שהקריב אדה"ר קרנותיו קדמו לפרסותיו כו', כבר אמרתי בפסוק משלחי רגל השור והחמור שחטא של ע"ז שאין החומר נהנה ממנו ואין היצר הרע מסיתו כי אם להכעיס בוראו מיוחס אל קרן השור שאין כוונתו כי אם להזיק ואין הנאה להזיקו בקרן כי מטעם זה נאמר בתורה כמה פעמים לשון להכעיסו דווקא אצל ע"ז והיינו לפי שאין הגוף נהנה ממנו על כן כלום הוא עושה אלא להכעיס, והחמור היינו עניני תאוות שגוף החומרי נהנה ממנו ושני חלקים אלו רמוזים בראש ועקב שנאמר הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב כי העקב היינו ההסתה בעניני אכילה, והראש היינו ההסתה בע"ז לכך הוצרך להביא לכפרה שור שיש בו קרן שבראש ופרסות, הקרן שבראש לכפר על חטא ע"ז שנמשל לקרן השור והפרסות לכפר על חטא העקב, ומה שאמר קרנותיו קדמו לפרסותיו לפי שמצינו בכל העבירות חטאת קודמת לעולה חוץ בע"ז שעולה קדמה לחטאת כפרש"י פרשת שלח לך וטעמו של דבר כי בכל עברה קדם ההרהור למעשה ומ"מ המעשה חמור מן ההרהור על כן החטאת קדם אע"פ שהרהורי עבירה קדמו לעבירה עצמה מ"מ מביאין תחלה כפרה על חטא המעשה להסיר תחלה החמור ואח"כ הקל חוץ מע"ז שההרהור בה חמור יותר מן חטא המעשה כי עיקר האמונה תלוי במחשבה שמקומה במוח שבראש ע"כ מסיק שקרנותיו שבראש קדמו לפרסות כי הפרסות באו לכפר על חטא המעשה שבעקב ורגלים ממהרות לרוץ לרעה הם כלי המעשה הגומרין וקרן אחד היינו כנגד מה שכפר ביחודו של עולם כאמור, ועוד יתכן לפרש בקדימה זו לפי שאמרו רבותינו ז"ל פרק הרואה ופרק עושין פסין שעשה הקב"ה מן צלע דאדם הראשון זנב כו' וקשה למה דוקא זנב אלא שבא להורות כמו שהזנב הולך אחר הראש ולא הראש אחר הזנב כך רצה ה' שהאשה תלך אחר בעלה ולא שהבעל ילך אחר עצת אשתו לפי שעם חוה נברא השטן כדאיתא במדרש שלא נאמר סמך בתורה עד שנבראת חוה שנאמר ויסגור בשר תחתנה על כן נזדווג הנחש אל חוה תחלה כי ידע שהיא תפתה אותו וגם תוכל, וכן נאמר בפתויי האשה במשלי שלמה הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא וכעכס אל מוסר אויל, רמז כאן פתויי חוה אשר הטתו לאדם עד שעשה כמעשה השור המזיק בקרנו בלא הנאה וכ"ז בעצת עכס דהיינו ארס הנחש וממנה נמשך דרך מקולקל זה לכל הזונות אשר למדו לשונם לפתות להסית ולהדיח לכך נאמר הולך אחריה פתאום וגו' יקרה לו כאשר קרה לאדם על אשר הלך אחר עצת אשתו ולא זכר שלכך נבראת מן הצלע חלק מן גופו כדי שימשך החלק אחר ההכל ולא ההכל אחר החלק כי מטעם זה איכא למאן דאמר שעשה הקב"ה מן הצלע זנב וממנו נבראת חוה והטעם כדי שהיא תלך אחריו כמו הזנב ההולך אחר הראש כמו שיתבאר בע"ה לקמן פרשת דברים על פסוק ואשמם בראשיכם מסיק ברבתי משל לנחש שאמר הזנב אל הראש עד מתי תלך אתה בראש אני אלך בראש ואמר לו לך והפילו באש וקוצים ומים כו' וקשה למה נקט דוקא במשל הנחש ולא שאר בהמה וחיה, אלא לפי שנחש הקדמוני הסית לאדם שהלך אחר הזנב דהיינו אחר עצת אשתו שנבראת מן הזנב ונפל, וזה"ש והמה כאדם עברו ברית וגו' ודרש באיכה רבתי על גירוש אדם מגן עדן ועל גירוש ישראל מארצם כי גם המה עברו ברית כאדם שהלך אחר עצת אשתו לכך נאמר בהם ונשים משלו בו וכמ"ש נזורו אחור ר"ל כנחש זה וכתיב מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ר"ל בזמן שירהב הנער בזקן אז ההנהגה מתחלת מכף רגל והולכת עד הראם וכך עשה אדם הראשון שהקדים פרסות הרגל אל הראש והיינו מה שהלך בעצת אשתו שדינה להיות מאוחרת ואך לו המלוכה ומשפט הבכורה והוא החליף השטה על כן נזדמן לו לכפרה שור שקרנותיו קודמין לפרסותיו לתקן מה שקלקל ומאז והלאה יהיה הקרן שבראש מוקדם והפרסות מאוחרין רק הוא יהיה קרן אחד והוא ימשל בה ולא שהיא תמשול בו, עוד יש לומר לפירוש ראשון שלכך היו קרנותיו קודמין לפרסותיו כי יצרא דע"ז יכול האדם לבטל מכל וכל אבל לא יצרא דתאות מפני ישוב העולם על כן קדמו קרנותיו כדי להסירו מכל וכל, ועל זה מורה השפלת קומת הנחש לבל ירים ראש עוד להסיתו לע"ז אלא על גחונו ילך דבק כולו לעפר להשאיר לו כח בהסתה דתאות אשר מקורם מן חלק העפר שבאדם כמ"ש כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, והקרבת פר דוקא לפי שכל אבר ואבר שבו וכל נפש החיוני שבו הכל תמורת נפשו ואבריו של האדם ומה שחסר בבהמה כח הדבור כנגד זה נאמר ונשלמה פרים שפתינו מה שחסר מן הפר היינו הדבור נמלא בניב שפתינו של וידוי החטא:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה