אור ברסלב
שפתי דעת בראשית › מאמר ה

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

בראשית · מאמר ה

מאמר ד

מדרש רז"ל בפסוק והארץ היתה תוהו

והארץ היתה תוהו ובוהו רבי אבהו ור' חייא בר אבא כו' רבי אבהו אמר מתחלת ברייתן צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ושל רשעים הארץ היתה תוהו אלו מעשיהן של רשעים שנאמר ראיתי את הארץ והנה תוהו ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ועדיין אין אני יודע באיזו מהם חפץ כו' כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהן של צדיקים חפץ ר' חייא בר אבא אמר הראה לו בית המקדש בנוי וחרב ובנוי כו', ודברי שניהם מחוסרין ביאור כי מעשה צדיקים או רשעים או בנין בית המקדש וחורבנו מה ענינם לכאן כי בלי ספק אין דעתם להוציא המקראות מפשוטם ומה שמסיק ועדיין אין אני יודע וכו' וכי סלקא דעתך שיחפוץ ה' במעשה הרשעים כי אין חפץ לה' בכסילים:

והנראה לי בזה כי מחלוקתם בבית של בראשית מה היא משמשת אם לשון בשביל כפרש"י בשביל ישראל כו' או ב' הפועלת וקאי על התורה ר"ל עם התורה שנקראת ראשית ברא כו' כי התורה היתה כלי אומנתו של הקב"ה כו' ובפסוק והארץ היתה תהו הרגישו בקושית מאי דהוה הוה ומה הגיד לנו הפסוק שכבר היתה תוהו אלא שראה ה' שבאחרית הימים הרשעים על ידי מעשיהם יקלקלו ויגרמו חזרת העולם לתוהו ונראה הדבר שנוי בבריאה וכאילו מפי עליון תצא הרעה:

על כן אמר שאין כאן שנוי כי מתחלת הבריאה היתה הארץ תוהו כי כך טבעה והקב"ה הוציאה מאפילה לאורה הפך טבעה ומחזיק בה בחזקת היד שלא תחזור לטבעה כ"ז שעושין רצונו של מקום אבל כשהם רעים וחטאים לה' אז הוא מניחה על טבעה ותחזור לתוהו ובוהו והיינו תנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית על מנת שיקבלו ישראל התורה כו' ועל זה הדרך הזכיר כאן ברמז מעשה הצדיקים הצדיקים שגרמו האורה ומעשה הרשעים הגורמין שיחזרו לתוהו ובוהו כי מתחלה לא נבראו כי אם בשביל ישראל כפרש"י בראשית בשביל ישראל כו' ועל כן בא להזהיר את ישראל שיסתכלו בבריאת עולם שנברא בשבילם והיינו כדי שיקבלו התורה וישמרוה ואם לא אז יחזיר העולם לכמות שהיה לתוהו ובוהו וזה דעת רבי אבהו לדרוש רסוק והארץ היתה תוהו על מה שאמר בראשית בשביל ישראל, ובית של בראשית משמשת לשון בשביל, והנה להנחה זו יש כאן רמז על השכר העונש כי התוהו היינו העונש והאור היינו השכר ושלמה המלך עליו השלום אמר יש רשעים שמגיע אליהם כמעש' הצדיקים ויש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעי' ופרש"י שהשכר נקרא מעשה הצדיקים והעונש נקרא מעשה הרשעים, פירוש לפרושו כי הרשעים מסבבים היות הארץ תוהו אם כן התוהו נקרא מעשה הרשעים, אבל האור נקרא מעשה הצדיקים כאלו הם עשאוהו, וידוע שבין כך ובין כך שמו יתברך מתגדל ומתקדש בעולם בין בזמן שעושה דין ברשעים בין בזמן שניתן שכר טוב לצדיקים על שניהם נותנין לו שבת יקר וגדולה ויש מקים לספק איזו הלול גדול עד ששייך לומר באיזו הלול ושבח חפץ הקב"ה יותר אם בשבח שמגיע לו מן עונש הרשעים כי בזמן שהקב"ה עושה דין ברשעים שמו יתברך מתגדל ומתקדש או אם בשבח המניע אליו בזמן שנותן שכר טוב לצדיקים כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טיב הורה שאע"פ שכל פועל ה' למענהו ואף רשע ליום רעה מ"מ יותר חפץ הקב"ה בהלול הבא לו מן מעשה הצדיקים כי טוב ה' לכל ואינו חפץ ברעתם כי אם בטובתם ויש עוד מקום אתי לפרש זה על מעשה צדיקים גמורים כפשוטו או על מעשה רשעים שעשו כבר חשובם ראויה מאהבה שהזדונות נחשבות כזכיות ואם כן מעשה הרשעים נקרא זכיות וסמך זה לפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו לדעת המפרשים שהארץ בתחלת ענינה היתה תוהו ר"ל דבר שאין בו ממשות, ובוהו מנה מורכבת לשון בו הוא ר"ל שנעשית דבר שיש בו ממשות דהיינו בו הוא, ולפירוש זה יש כאן משל צודק על מעשה הרשעים שהיה מתחלה תוהו ופועל ריק ואח"כ על ידי התשובה נעשו בו הוא דבר שיש בו ממשות על ידי התשובה וא"כ יש מקום לספק בו איזו גדול אם מעלת הצדיק שהיה כולו אורה ולא הלך חשוכים מימיו או מעלת הבעל תשובה שהלך חשוכים ואח"כ נעשה בו הוא והיינו איזו מעשה גדול אם סתם מעשה המצות של צדיקים או אם מעשה הרשעים שנתהפכו לזכיות כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שיותר טוב בעיני הקב"ה מעשה הצדיקים שלא טעמו טעם חטא משיחטא וישוב כי יש פלוגתא בגמרא על ענין זה ודעת ר' אבהו נוטה לדעת האומר מעלת הצדיק גדילה, אמנם רבי חייא בר אבא דורש ב' של בראשית ב' הפועלת ר"ל עם התורה ברא את העולם דהיינו ע"י צירוף השמות הקדושים על כן דרש והארץ היתה תוהו על בית המקדש, בנוי וחרב כי גם המקדש נברא על ידי צירוף אותיות שבהם נברא שמים וארץ כארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נברא שמים וארץ כו' שמע מינה שבנין שמים וארץ ובנין המשכן והמקדש היה הכל על ידי צירוף אותיות שבתורה ואם כן התורה היתה הפועלת וכלי אומנות הן בבריאת שמים וארץ הן במלאכת המשכן והמקדש הכל נעשה על ידי צירוף אותיות התורה כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, פירוש אין דבור בלא חיתוך אותיות והדיבור אשר יצא מפי ה' נתגשם ונעשה ממנו שמים וארץ כי לא מצינו שנאמר יהי שמים וארץ כי מה שנאמר זר יהי רקיע היינו יתחזק אבל בתחלת ענינו כשהוציא הקב"ה יש מאין אין שייך לומר בלשון צווי יהי שמים וארץ כי אין שייך צווי לדבר אין ואפס אלא שהקב"ה צירף האותי ות וכשיצאו הדברות מפיו יתברך נתגשם הדבור ובו נבראו שמים וארץ, אבל כל צבאם דהיינו תולדות שמים וארץ נבראו בלא צירוף אותיות אלא ברוח פיו לבד כי אז בא הצווי אל השמים ואל הארץ שיוציאו תולדותיהן לכך נאמר וברוח פיו כל צבאם ומה שנאמר ברוחו שמים שפרה אינו קאי על תחלת היצירה אלא על מה שנאמר יהי רקיע בתוך המים כי אחר שנברא אמר לו שיתחזק להיות כאהל כמ"ש וימתחם כאהל לשבת לכך נאמר שמים שפרה לשון אהל מלשון אהל שפרירו, אבל תחלת היצירה יש מאין היתה בדבר ה' על ידי צירוף אותיות:

רמז לדבר בראשית ברא וגו' ראש תיבות של כל ז' תיבות שבפסוק עולה למספר כ"ב בבא"א הו"ה כמספר כל אותיות התורה לרמוז שכולם נבראו בדבר ה', וכבר ידעת שכל מעשה שמים וארץ היו תלוין עד יום ששי בסיון אם יקבלו ישראל התורה ואע"פ שכבר קבלוה מ"מ על ידי מעשה העגל חזרו וחללוה והיה כלא היה ע"כ צוה ה' לישראל מעשה המשכן להחזיר בנין כל ג' עולמות ליושנן על כן נעשה המשכן בדמיון ציור ג' עולמות ונעשה ע"י צירוף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ בחכמה ובתבונה ובדעת כמו שכתוב בראשית ר"ל עם החכמה שנקראת ראשית וכתרגומו בחוכמתא כו', ובילקוט בפסוק ויהי ביום השמיני מלמד שהית ה שמחה לפני הקב"ה במרום ביום הקמת המשכן כיום שנבראו בו שמים וארץ, והוא מבואר לפי דרכינו, על כן דרש רבי חייא שהראה לו הבית המקדש בנוי וחרב ובנוי ונראה שזהו דעת רבי ברכיה שדרש ברבתי מהיכן נברא האורה ממקום בית המקדש נברא שנאמר והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וכתיב והארץ האירה מכבודו ואין כבודו אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, כי גם דעתו נוטה לומר שפסוק זה אינו מגיד העבר לבד כי מאי דהוה הוה אלא בא לומר שכך יהיה לעתיד אור ותוהו ואור והיינו בית המקדש שממנו יוצא האור ויתקן התוהו על כן גם אור זה הבא לתקן התוהו נברא ממקום בית המקדש כי העבר דומה לעתיד וק"ל, ותדע כי אור ראשון הבא לתקן התוהו היה אברהם שהוציא את העולם מכלל תוהו ע"ד שנאמר:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה