אור ברסלב
שפתי דעת בראשית › מאמר ד

שפתי דעת· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

בראשית · מאמר ד

מאמר ג

יום הששי ויכולו השמים

וסמך לזה מן הפסוק יום הששי ויכולו השמים ר"ת שם של ארבע והוא מצרפן לומר שהשבת מעיד על בריאת העולם ביו"ד ה"א והוא משלים את השם כמו שכתוב על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו והוה לי' למימר ויקדשו אלא שרמז בה' ו' שהשבת משלים כל השם של הויה ויקדש הו' שקדש חצי השני מן השם של הויה ומעיד כי אין כאלהינו לכך לא ערבינהו לאמר על כן ברך ויקדש ה' את יום השביעי כדי לדרוש ויקדשהו, ומה שלא ערבינהו בפרשת ויכלו לפי שכל אחד מורה על ענין בפני עצמו ויברך אלהים את יום השביעי ברכו במן לחם משנה ויקדש אותו שלא ירד בו כלל כי כבר ידעת שלשון שביעי נגזר לשון שובע וכן דרשו במקום שובע שמחות אל תקרי שובע אלא שבע כי:

כל השובע בא לעולם מן יום השבת כמו שכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולחם הפנים יוכיח שנאמר בו ביום השבת יערכנו כי משם מקור שפע שבע רצון על כן חייבים כל ימות השבוע להכין לשבת מחד בשבתא לשבתך לפי שכולם יש להם יניקה מן יום השבת ומידו נתנו לו על כן נאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו ע"ד ארז"ל ב' מלאכים מלוין לאדם בשבת אם מצא שלחנו ערוך מלאך טוב אומר יהי כן לשבת הבאה וזהו הכפל של ביום השבת שאם ביום השבת הזה יערכנו מלאך טוב אומר שגם ביום השבת הבאה יערכנו לפי שהשבת משפיע אל ימות השבוע על כן עריכת שלחן של יום זה גורם עריכת שלחן גם לשבת הבאה, ואמר ויקדש אותו שלא היה יורד בו כלל וזה מופת שכל עיקר שפע שבע רצון הושפע מן יום השבת על כן כל ימות השבוע חייבים להכין אל השבת ולא נאמר בשבת ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי לפי שגם חלק מן יום הששי שייך לערב זה למ"ד תוספת שבת דאורייתא וזה מורה על שיום זה מקושר עם ימות השבוע כי הוא מעיד על כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' וא"כ השבת והחודש יתנו עדיהן ויצדקו לאמר כי ה' ברא ומהוה את הכל כי שם של ד' נגזר מלשון הויה, וזה"ש רצה לברא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים עד ששתף שם של רחמים כי הוא נגזר מלשון הויה וקיום כאמור וכמ"ש. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, ובזה נתבארו דברי רבי יצחק ואכתי קשה אם תמצא לומר שיש צורך בסיפור בראשית כדי שלא יאמרו אומות העולם לסטים אתם מ"מ לפחות היה לו לקבוע ספור זה בסוף התורה, על כן מסיק רש"י בראשית אין המקרא אומר אלא דורשני כו' וקשה למה הקדים רש"י הדרש אל הפשט כי אין זה דרכו של רש"י לומר תחלה הדרש ואחר כך ואם תרצה לפרשו כפשוטו כו', אלא לפי שלדברי רבי יצחק עדיין אנו צריכין לדרש זה כדי לתרץ בו למה לא הוקבע סיפור זה בסוף הספר, לפי שהתורה אין לה קץ וסוף כמו שכתוב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד הורה שסופה נעוץ בתחלתה כשלהבת קשורה בגחלת כי בסוף התורה כתיב ולכל היד החזקה פירוש רש"י זו קבלת התורה, אשר עשה משה לעיני כל ישראל הזכיר בסופה התורה וישראל על כן אמר מיד בראשית ברא אלהים בזכות התורה וישראל שהזכיר לפנים כי על כן נוהגים בסיום כתורה לקרא גם פרשת בראשית כדי לקשר תחלתה בסופה, ולפי שבסוף התורה נזכר גם משה על כן מסיק במדרש בראשית בזכות משה שנאמר וירא ראשית לו, ובמדרש הרבתי:

תוכן העניינים

שפתי דעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה