שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף לא.
בגמ' אדרבא איפכא מסתברא כו'. לשון הגמ' צ"ע דהא משמע דמתיר רק האפרוח משום דנסרח מקודם. אבל הביצה עצמה אסורה והוא באמת מטעם דביצה מגופא דתרנגולתא היא. א"כ גם סברת רב הונא אמת רק דאביי בא להתיר מכח דהאפרוח דבר חדש הוא אחר הסרחון של הביצה ולא שייך לשון איפכא. וגם מה דהוסיף הטעם דכתי' כו' אנוש רמה תמוה כיון דביצה עצמה אסורה אע"ג דליכא האי טעמא. וגם דברי תוס' שכ' לרווחא דמלתא אמר הכי תמוה דא"כ ביצה לישתרי וצע"ג: