אור ברסלב
שפת אמת על תמורה פרק ששי › דף ל:

שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ששי · דף ל:

דף ל.

בגמ' והא לאו ממונא הוא אר"ה בממנה על פסחו ורבי היא. וה"ה דהו"מ למימר בקדשים קלים וריה"ג היא דהוי ממון בעלים. [כדאמר אביי בפסחים (צ'.) ע"ש]. והנה הרמב"ם כ' דעוף אפי' במוקדשים חל עליהם אתנן. ותמוה מנ"ל הא כמ"ש הראב"ד וכ"מ וע"ש בלח"מ שמיישב קצת. אך עוד הקשו על הרמב"ם הא לא משכחת אתנן במוקדשים דעוף דלאו ממונא הוא כקושית הגמ'. ואמרתי ליישב קצת. דהא לעיל מבעיא בגמ' בבא עלי' ואח"כ נתן לה ואמר לה שתקנה אחר ביאה ואי מצטרך לך תקנה מעכשיו וקודם ביאה הקדישתו נשאר בגמ' בתיקו ר"ש. וא"כ קשה מה מקשה הכא לאו ממונא הוא הא משכחת לה בכה"ג. אי נימא דהקדישתו לא מהני כמו הקריבתו א"כ חל האתנן אחר ההקדש. רק דהגמ' לא משני הכי דא"כ תפשוט הבעיא דהקדש לא הוי כמסירה להדיוט דיהי' כמו הקריבתו. לכן משני בממנה על פסחו כי היכי דלא נפשוט מהכא בעיא דלעיל. אבל למסקנא דנשאר בתיקו שפיר שייך הדין דאתנן במוקדשין בעוף בכה"ג בהקדישתו קודם הביאה דיהי' אסור מספק כיון דנשאר בתיקו. אך לפי זה קשה מאי מיבעיא לן לעיל בהקדישתו ואח"כ בא עלי' מה נ"מ אפי' יהי' עלי' דין אתנן הא ממעטין דבמוקדשין לא נאסר אתנן. ולכן הוציא הרמב"ם מזה דבעוף נאסר אתנן אפי' במוקדשין ונ"מ בבעיא דלעיל בעוף. מיהו אין זה אמת דהא הרמב"ם עצמו מביא בעיא דלעיל ומשמע דקאי בטלה ע"ש פ"ד מאיסורי מזבח. א"כ ע"כ צריכין לפרש בעיא דלעיל. דאי נימא דהוי אתנן כל שבא עלי' קודם הקרבה הטעם דמתבטל עי"ז ההקדש כיון דלא הקנה לה רק אחר הביאה. ודווקא אי הקריבה קודם הביאה וליתא בעולם הוי בכלל אי תצטרך לה לכלותו קודם הביאה לכן חל ההקדש. אבל כל שישנו בעולם לא נעשה שלה כלל קודם הביאה ובטל ההקדש וחל האתנן:

בתוס' ד"ה דניחא לי' כו' תימא כו'. ונראה ליישב דהא דב"ש מודה בדרשא דהן ולא ולדותיהן היינו הוולדות שנולדו אח"כ. דהא בכל פסולי מזבח פליגי ר"א ורבנן בנרבעו ואח"כ נתעברו אי זו"ז גורם אסור. ור"א מתלמידי ב"ש נראה דגם ב"ש ס"ל זוז"ג אסור ולהכי ממעט קרא הכא דבאתנן ומחיר ולדותיהן דאח"כ מותרין. אבל אה"נ ולדות דמקודם אסורין לב"ש. ואפי' אי נימא דלב"ש זוז"ג מותר נמי נ"מ היכא דגם הזכר הוא אתנן ומחיר דב' הגורמים הם איסור דכה"ג וודאי בנרבע ורובע ואח"כ נתעברה מן הרובע וודאי אסורין גם לדידן. אבל באתנן ומחיר מותר מקרא דהן ולא ולדותיהן אבל בנתעברה קודם האתנן ומחיר שפיר אסור לב"ש. ולולא דמסתפינא הו"א דגם לב"ה הכי הוא דממעטין רק ולדותיהן שנתעברה אח"כ אבל נתעברה מקודם למה לא יהי' בכלל הן כיון שכבר הי' בעולם גם העובר נעשה אתנן ומחיר ואע"ג דהוי שינוי הא לא נקט התנא רק חטין ונעשו סולת. אבל קטן ונעשה גדול לא כיון דעכ"פ הוא אותו דבר רק שנתגדל [אע"ג דבגזל הוי שינוי כדאי' בב"ק (ס"ה:). וכ"נ מדברי הרמב"ם שלא הביא להתיר אלא שינוי דבידים. ובזה א"ש נמי מה דאי' בזבחים (קי"ד.) דאתנן חל על עובר ונאסר להקרבה אע"ג דלידה הוי שינוי לדעת הרבה פוסקים (בחו"מ סי' שנ"ד), אכן התוס' ב"ק (ס"ו.) דחו זה וכ' ואין לומר דהא דשרינן ולד אתנן היינו בנותן לה ואח"כ נתעברה כו' ע"ש]. וצ"ע בזה. אבל לב"ש שפיר י"ל כן. מיהו לדינא צריך לי עיון באמת בזה היכא דב' המינים רובע ונרבע אי ולד שלהם אסור. דהא סתם התנא כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ומשמע בכל גווני:

תוכן העניינים

שפת אמת על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה