שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף ל.
בגמ' א"ה מ"ט דרבי. י"ל דר"ה ס"ל דטעמא דרבי דאתנן זונה דוקא כשנותן לה בעצמה ולא לאדון שלה. מיהו לא מסתבר להגמ' לומר כן דהא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב והוי כמו שנותן לה וה"ה הכא:
שם בגמ' ואידך לישתרי. הקשו בתוס' הא אין ברירה. ולכאורה הי' נראה כיון דתשעה וחד כלב א"כ עכ"פ בטל המחיר ברוב רק דב"ח לא בטלי וזה רק מדרבנן ובדרבנן קי"ל דיש ברירה. אח"כ ראיתי שכ"כ הג' רע"א ז"ל ע"ש שתמה על התוס' חדשים. אכן באמת נראה דקושית התוס' נכונה דאי אין ברירה כולן אסורין שאני אומר דכל שה נחלף על חלק עשירי מכל שה ומהכלב. ומנלן לומר דכל אחד מחליף בחד אי אין ברירה א"כ הקשו שפיר כנ"ל: