שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף כט.
בגמ' מנין למוקצה מן התורה כו', הקשו בתוס' דהו"ל למימר והאי תנא מייתי מהכא כו'. ואפשר לומר דלולי דרשא דהכא לא הוי ממעטין כלל מוקצה דמנ"ל שיהי' בזה שם ע"ז להיות בכלל משחתם בהם. וכמו כן מן הבהמה מהיכי תיתי ניקום קרא אמוקצה רק משום דמוכח הכא דאיכא איסורא ממעטין מלעיל דפסול. וכי תימא ל"ל ב' קראי. י"ל לעכב. ותו י"ל דמהכא לא שמעינן רק דקרבן ציבור אסור ממוקצה ואפשר נמי כל קרבן שמצוה להביאו. אבל להיות פסול בנדבה אין לנו להכי צריך קרא דלעיל. ולולא דמסתפינא הו"א עוד דפי' הגמ' כאן מנלן למוקצה דהוא אסור מה"ת להקצות דבר לשם תקרובת דכתי' תשמרו להקריב לי ולא תשמרו להקריב לד"א ולא מיירי כלל מפסול הקרבה לשמים כנ"ל:
שם בגמ' מנה"מ אר"פ דא"ק ממשקה ישראל כו'. ונראה לפרש דקאי אמוקצה כיון דאמרינן לעיל דהוי בכלל ע"ז דנקרא השחתה א"כ לאסור להדיוט כתקרובת עכו"ם. אבל על נעבד לא מקשה דכל דאין בו תפיסת יד אדם מותר להדיוט כדילפינן מעל ההרים כדאי' בע"ז (מ"ה:) וכ"מ לשון הרמב"ם בה' ע"ז (פ"ח) דמזה אימעוט ב"ח ג"כ כמו מחובר. רק אמוקצה קשיא לי'. כנ"ל. ופי' התוס' נראה דוחק בעיני. ובהכי מיושב נמי מה דקשה לי אשינויא דר"פ דאי אסור להדיוט ל"ל למעט מגבוה. הא י"ל בנעבד שביטלו אח"כ שמוכרו או ביטול אחר שתלש שערו וכדומה דמותר להדיוט ואסור להקרבה כל שהי' נעבד פ"א. ולמ"ש דקאי רק על מוקצה איסור דמוקצה ותקרובת לית להו ביטול:
שם בגמ' וכל היכא דאסירי להדיוט ל"ב קראי. צ"ע מה הוי ס"ד דמקשה ליישב בזה. וצ"ל דס"ל דכיון דממשקה ישראל דברי קבלה הוא שייך שפיר קרא מן התורה לאסור לגבוה מצד עצמו. ועוד י"ל דנ"מ לענין להקריב דבר זה מן הנכרי דבמום כתי' להדיא ומיד בן נכר לא תקריבו. אבל דבר שנאסר מכח ממשקה ישראל הי' נראה דמעכו"ם רשאי להקריבו כיון דלדידי' שרי יכול להביאו. אבל כשנתמעט לגבוה בפ"ע אסור אפי' מן העכו"ם ואפשר זה הי' דעת המקשן. וצ"ע בזה לדינא. ועמ"ש במנחות (ה'.) בזה]:
שם בגמ' מהכא נפקא כל אשר יעבור פרט לטרפה שאינה עוברת. מכאן יש לתמוה על התוס' בחולין (קל"ו:) דבעי למימר דאפי' נחתכו רגלי' מן ארכובה ולמטה שאינה טרפה פטור ממעשר. א"כ מה מקשה הגמ' הכא. (ועי' בתוס' בכורות (נ"ז.) שכ' דמהארכובה ולמטה חשיב עוברת דלא כמ"ש בחולין]. ולכאורה קשה מה מקשה הגמ' הלא התם ממעטין רק דאינו מחויב לעשרו כמו בעל מום דנכנס להתעשר אע"ג דאינו ראוי להקרבה מ"מ טרפה לא (ומנ"ל דפסול להקרבה]. אכן נראה פי' הגמ' משום דבאמת בבכורות (נ"ז) ממעטין כל הפסול לקרבן דפטור מלעשר מגז"ש דתחת תחת פרט לכל השמות הללו כלאים ויוצא דופן וטרפה. וא"כ קשה למה לי כ"א יעבור פרט לשאינה עוברת בלא"ה טרפה אימעוט. אלא וודאי דבעי לרבות איסור טרפה לכל הקרבנות והלא כבר אימעוט ממשקה ישראל. ולהכי משני דצריך לרבות היכא דהיתה לה שעת הכושר כנ"ל: