שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף כח:
בגמ' והכתיב ואבדתם א"ש כל העשוי לשמם. פי' אע"ג דב"ח עצמם אין נאסרין דאינם בכלל עשוי לשמם דאין בו תפיסת אדם דמה"ט ב"ח ומחובר לא נאסרו. אבל עכ"פ ע"ז הם דעובדן בסייף. וגם אסורין לגבוה א"כ הציפוי דיש בו עשוי' הוי בכלל העשוי לשם ע"ז:
שם בגמ' ואיפוך אנא. אין מובן קושיא זו דמה נ"מ אה"נ מצי למימר איפכא. וכוונת התנא דהני ריבויי אתיין להנך מילי ונקט חד גוונא וה"ה איפכא. וי"ל קצת כיון דמסיק ר"ש בברייתא למה נאמר נגח ורובע ועביד ב' צריכתות. ולכאורה בחד סגי דאי הי' רק מיעוט א' הוי מוקמינן לי' אמאי דחמור ולא אדקל (וכן הקשו התוס' בב"ק (מ':) ד"ה ויש]. ולהכי מקדים הגמ' דע"כ מן הבהמה אתי לרובע דברביעה כ' לשם בהמה. ודוחק. וע"ש במהרש"א מ"ש ע"ד התוס' הנ"ל]:
בתוס' ד"ה אמר רב אשי תימה כו' אתנן ומחיר יוכיח. קשה לשונם דטפי הו"ל להקשות ללמוד הכל מאתנן ומחיר בלבד דליכא פירכא. ואפשר לומר כיון דקי"ל דאין אתנן ומחיר נוהג בקדשים אפי' בקדשים קלים דחל האתנן. מ"מ כיון דכתי' לכל נדר ממעטין קדשים א"כ אי הוי ילפינן מאתנן ומחיר ה"א דיו לבא מה"ד להיות כנדון ובנרבעו אחר הקדשן יהי' מותר להכי צריך קרא. על כן הקשו תוס' רק בדרך יוכיח. מיהו גם אסוף דינא י"ל דיו כו' להיות כנדון דכיון דאתי במה הצד יהבינן לי' קולות שבשניהם כמ"ש התוס' ב"ק (ג':). וגם הרא"ש דחולק שם על התוס' מודה הכא דאמרינן דיו ע"ש. וקל להבין]. ומיושב באמת קושי' התוס'. מיהו קשה בסמוך דבעי למילף מוקצה מאתנן ומחיר והלא צריך קרא לאסור גם בהקצהו אחר שהקדישו כגון בשלמים דממון בעלים ובוודאי נאסר כדאי' בזבחים (קי"ד.) אליבא דריה"ג]. ואי הוי ילפינן מאתנן ומחיר הו"א דיו וצ"ע:
ד"ה כל שהמום פוסל צ"ע כו'. לכאורה הי' נראה לאפוקי עוף דאין מום פוסל בו גם הני אין פוסלין. מיהו בחולין (כ"ג.) מרבי הגמ' לפסול בתורין ובני יונה נרבע מדכתי' מן התורים וקאמר שם דהו"א דכל שאין המום פוסל גם הני לא יפסלו דכ' משחתם כו' מום בם קמ"ל. א"כ תמיהת התוס' קיימת. ואפשר לומר לענין מנחות דגם מום פוסל בהם כדאי' במנחות (פ"ז.) ולהכי גם סולת שנעשה מוקצה לתקרובת ע"ז פסול למנחה. אע"ג דהאי קרא בבהמה כתי' להכי מסיק הברייתא דכל דמום פוסל בו הני פוסלין כנ"ל: