שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף יב:
בגמ' דתניא הקדים עפר למים פסול. יש לעיין אם חוזר ונותן עפר על המים אי כשר דנימא דל על עפר הראשון. וכן משמעות המשנה דאין עושין מי חטאת רק עם מתן אפר א"כ כל שנותן אפר על המים שפיר נעשה מי חטאת אף שהי' מקודם ג"כ אפר אך מלשון הברייתא הכא משמע דפסול ולית לי' תקנתא וצ"ע:
והנה רש"י פי' דתניא גבי סוטה הקדים עפר כו' וצ"ע על רש"י דיותר נראה דברייתא זו במי חטאת קאי כדאי' בתוספתא דפרה (פ"ו) והכי מוכח במס' סוטה (ט"ז:) דמייתי שם נמי האי ברייתא וכל סוגיא דהכא. ולפירש"י קשה מה דפריך הגמ' ורבנן מ"ט הלא הם לא ס"ל הגז"ש דעפר עפר כדמוכח ממה דמסיק מה מצינו מכשיר למעלה משמע דגז"ש לית להו. וכיון דלית להו גז"ש למה יהי' כשר בעפר למטה כיון דכתיב בסוטה שיהי' על המים. והכא מקשה הגמ' שפיר על ת"ק במי חטאת מנ"ל כיון דאיכא תרי קראי. אלא נראה דגם סוגיא דהתם דמייתי הברייתא דהקדים הכל על מי חטאת קאי רק משום דנ"מ לגבי סוטה ג"כ הביאו בגמ' שם כנ"ל ברור:
שם בגמ' ורבנן עד כמה כו'. כל הסוגיא תמוה טובא דמפורש במס' אהלות (פי"ז) דבית הפרס מלא מענה וכדמייתי הש"ס עצמו וכדתניא כו'. וכמדומה שט"ס היא וצ"ל כדתנן (וכן תמה הר"ש (שם מ"ב) ע"ש מה שתי'] גם לשון עד כמה אינו מובן דמנ"ל [דאיכא שיעור לדבר] והי' נראה דט"ס (תיבת] ורבנן וצ"ל סתם ועד כמה וקאי על ר"א דגם לר"א עושה רק ב' מענות. וכ"נ דעת הרמב"ם (פ"י מה' טו"מ) דסתם וכ' דאין בית הפרס רק עד מאה אמה וא"כ בוודאי לא גרס לרבנן וקאי הכל על ר"א ואין נ"מ לדידן וצ"ע על הכ"מ שלא כ' כלל מזה: