אור ברסלב
שפת אמת על תמורה פרק ראשון › דף יב.

שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף יב.

דף יא:

בגמ' היא חולין וולדה שלמים ונשחטה בחוץ כו'. הרמב"ם (פי"ח מה' מעה"ק) כ' דאסור לשוחטה בחוץ ואם שחטה פטור. נראה טעמו דודאי אסור לשחוט בחוץ דעי"ז יתבטל הקרבן דהולד לא יהי' ראוי להקרבה דהוי יוצא דופן וגם כיון דכבר נשחט האם לא הוי כחי ופסול לקרבן (כמ"ש התוס' בחולין (ע"ד:) ד"ה דגמר] רק אי עבר ושחט האם פטור. ונראה דאפי' לר"ש דס"ל סוף זבחים דמחוסר זמן וכל הראוי לאחר זמן הוי בל"ת. מ"מ הכא אותו שחיטת האם לגבי הוולד אינו ראוי לעולם בפנים. דכשיולד יהי' ראוי ע"י שחיטת עצמו אבל שחיטה זו לעולם אינו ראוי בפנים ולא הוי לאו אפי' לר"ש כנ"ל:

שם במשנה ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. לכאורה נראה דדין המשנה כפשוטו נמי אמת דאם יש במקוה כ' סאה מים כשרים וכ' שאובין ונמשך מהמקוה כ' סאה או יותר למקוה אחרת שיש שם כ' סאה או פחות כשר. דלפי החשבון אין בשאובים רק מיעוט ומהני המשכה ברבי'. (כן פי' הרמב"ן מתני' דהכא ומביא ראי' מכאן דלא אמרינן ח"ע נעשה נבילה. והר"ן בחולין בסוגיא דטפת חלב השיג עליו ע"ש] וכמו כן (למ"ד) [לס"ד[ דגמ' דלחכמים לא מהני ריבוי בהמשכה נ"מ נמי אם נמשך מן המקוה ג' לוגין למקוה אחרת דכיון דהוי לפי החשבון נמצא דלא הוי ג' לוגין שלמים ואינו פוסל את המקוה. והא דלא מוקי לה בס"ד לר"ח ב"א המשנה גם לחכמים אפשר דא"כ מילתא דפשיטא ומאי קמ"ל מתני'. מיהו למה דמסיק הגמ' דלחכמים אפי' כולו בהמשכה כשר א"א לפרש המשנה כפשוטו דממ"נ אי המשיך מהמקוה שנתערב בה השאובין הא בהמשכה נטהרו כל השאובין ואי ע"י כלי נעשה הכל שאובין:

בתוס' ד"ה ואין המחומץ כו' עכ"ל רש"י ואינו נראה כו'. וא"י למה דחו פירש"י הלא אי יסבור ר"א זה וזה גורם מותר. נהי דסובר דכל המדומע חוזר ומדמע מ"מ נ"מ אי נפל הרבה יותר מתרומה הראשונה. דע"כ זה וזה גורם הוא דיש בהיתר ג"כ להחמיץ ושייך שפיר לפי חשבון שיהי' באיסור כדי להחמיץ ולא בהיתר. לכך מייתי דר"א דזה וזה גורם אסור:

תוכן העניינים

שפת אמת על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה