אור ברסלב
שפת אמת על תמורה פרק ראשון › דף ה:

שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ה:

דף ה.

בגמ' והרי תמורה כו'. ותמוה מהו ס"ד דמקשה וי"ל דלשון המשנה משמע דתמורתו מהני דהוי קודש מחמת התמורה. וכיון דלא מהני נימא דלא חל הקדושה מכח דבריו דלא מהני. רק גזה"כ הוא דשניהם קדושים והטילה תורה קדושה על התמורה. ומשני דיותר מסתבר דהתורה גילתה דעתה דבתמורה א"ע מהני:

עוד אפשר לפרש דלשון המשנה אם המיר מומר משמע דבאמת חל התמורה והראשונה יצאתה מקדושתה. רק דגזה"כ היא דחוזר הקדושה על הראשונה אבל מעשיו מהני להיות מומר. ולכן מקשה לרבא תמורתו לא מהני כלל. דמה דחל הקדושה על התמורה זה לא הי' עיקר רצונו רק שתצא הראשונה מקדושתה. וע"ז משני מדכ' והיה הוא וגו' קדוש. ולא הו"ל למיכתב רק והי' תמורתו קודש. דהיא בודאי כבר קדושה ועומדת. אלא משמע דמהני וחזר עליו קדושה מחדש. ובזה הי' מיושב נמי הא דקרי לה הגמ' לעיל (ג':) דבתמורה בדבורי' אתעביד מעשה. ולכאורה קשה מה מעשה זה דחל הקדושה על התמורה הא זה אינו עיקר האיסור רק שרצה שתצא ראשונה לחולין ובזה לא נעשה כלל. ולמ"ש א"ש דבאמת יצאה לחולין וחזרה לקדושה. מיהו באמת רחוק לומר כן:

שם בגמ' ורבא כו' שנתערב דמן בכל העולין כו'. לרש"י דכ' בפסחים (ל'.) דרבא ס"ל כר"י דמין במינו לא בטיל צריך לומר כוונת הגמ' מטעם מין במינו. ולרבא ר"י יליף לה מהכא ולא מדם הפר והשעיר. והנה אנן קי"ל דמערבין לקרנות וא"כ אין הלכה כרבא דא"ע לא מהני. ובאמת בכ"מ הלכה כרבא לגבי דאביי (וכ"כ בשו"ת הרא"ש (כלל ז' סי' ד') ובהה"מ (פ"א מה' גזלה). אכן בלח"מ (פ"ו מה' בכורות) כתב דקי"ל בהא כאביי] וי"ל דבזבחים (פ"א:) מייתי הגמ' תנאי דדרשו מהם דאין תמורתה קרבה ע"ש. ובאמת התוס' הקשו שם אסוגיא דהכא וא"כ י"ל דאנן ס"ל כהני תנאי:

גם י"ל דהא דאמרי' ורבא התם מזה בפ"ע כו' וס"ל כר' יונתן הכי פירושא דס"ל דמקרא זה דולקח לא הי' מוכח דמערבין לקרנות דהו"א כיון דבטל ברובא ע"כ פי' הכתוב מזה בפ"ע כר' יונתן. אבל השתא דאיכא קרא דקודש הם דאין עולין מבטלין זא"ז תו שפיר מפרשין דמערבין לקרנות כנ"ל. [אכן בב"מ (צ"ה:) אי' דרבא ס"ל כר' יונתן ע"ש]:

שם בגמ' שאני התם דא"ק מכל מתנותיכם תרימו. נראה לפרש דרבא ס"ל דלעיקר מילתא דבהקדים מעשר לתרומה מן הכרי דחייב בתרומה א"צ קרא. דכיון דכבר חל עליו חיוב תרומה למ"ש התוס' בשבת (קכ"ז:) בתי' השני דכבר ראה פני הבית ג"כ. שוב] לא מיפטר. ולהכי קרא אתי לומר דמהני. ולאביי צריך קרא לגופי' כנ"ל:

שם בגמ' והרי הקדיש בעלי מומין למזבח כו'. אין להקשות מדחייב קרא על ההקרבה ש"מ דההקדש חל, דז"א די"ל דלאו דמקריב מיירי בהקדיש ואח"כ נעשה בעל מום. כס"ד דגמ' לקמן (ז'.):

שם בגמ' כעובר מצוה וכשר. רש"י פי' וכשר אפי' להקריב וזה תמוה דהא כתי' לא תקריבו. וילפינן לקמן מקראי דחייב על כל מעשי הקרבה בפ"ע]. ונראה לפרש דהו"א בהקריבו בדיעבד כשר לאכול הבשר:

תוכן העניינים

שפת אמת על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה