שפת אמת על תמורה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ג.
בגמ' דאיתקיש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן וגבי מעשר דגן כתי' מעשר בנ"י כו'. לכאורה קשה ל"ל הקישא למעשר דגן מקרא דבנ"י. דמהכ"ת לחייב מעשר בהמה ודגן בעכו"ם דכל המצוות לא נאמרו רק לבנ"י רק בקרבנות נדבה רבינהו קרא מאיש איש. ומעשר בהמה ליתא בנדבה]. ואפשר לומר דבלאו קרא ה"א איפכא כיון דתמורה נוהג בעכו"ם כמו כל הקרבנות ממילא איתקיש מעשר נמי לתמורה ונרבי עכו"ם בכולהו להכי צריך קרא. מיהו בתוס' ריש פ"ב דקידושין משמע דקרא במעשר דגן ממעט ר"ש עכו"ם אפילו בתבואה שהביאה שליש ביד ישראל. אבל בעכו"ם ממש א"צ קרא כלל. ולפ"ז א"ש טפי סוגיא דהכא אליבא דרבנן דר"ש דאינהו מוקי קרא בתבואת עכו"ם ממש ולאפוקי דלא נקיש לתמורה כמ"ש. ותוס' כ' כאן דאתיא רק לר"ש. שוב ראיתי בזבחים (מ"ה.) מסיק באמת בגמ' דמעשר בהמה ליכא בעכו"ם משום דדבר שבחובה הוא ע"ש:
שם בגמ' כי גמרינן חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדוש קדושת הגוף כו'. ויש לעיין דנילף בק"ו קדושת בדק הבית מקדושת הגוף דחמור. ולפמ"ש התוס' דממעטין בדק הבית מלה' א"ש. ויש לעיין בהקדיש העכו"ם לקנות ממנו קרבן דבגוף הדמים יש מעילה ואם נקנה ממנו הקרבן נפק מידי מעילה. וזה רחוק קצת די"ל דעדיין קדושה ראשונה ג"כ עליו ואית בי' מעילה. ואי נימא כן איכא תו לעיין אי יהי' בבהמה זו דין מועל אחר מועל. דכיון דמצד קדושת הגוף בעכו"ם לית בי' מעילה רק מצד קדושת בדק הבית דמעיקרא א"כ הא אין מועל אחר מועל בבדק הבית. ויותר מסתבר דלית בי' כלל מעילה ונדמהו באמת להא דאין מועל אחר מועל בבד"ה. וה"ה במה דנקנה ממנו הקרבן אזיל לי' מעילה מיני' כנ"ל: בתוס' ד"ה לא נהנין מדרבנן הקשה הר"י כו'. נראה ליישב דנהי דאפי' מה דממעטין מקרבן מעילה איסורא דאורייתא מיהא איכא. מ"מ קדשי עכו"ם דממעטין מטעם חטא חטא מתרומה. ואזהרה דמעילה נמי מחטא חטא הוא דנפקא לכן אימעיט קדשי עכו"ם גם מאיסורא דאורייתא כנ"ל:
ד"ה מאי תרומה כו' וא"ת כו' נראה ליישב כיון דעכ"פ מעילה איכא גם בקדשי ב"ה. א"כ וחטאה בשגגה קאי על תרווייהו. וכיון דגמר חטא חטא דהוא אזהרה האי וחטאה ממילא קאי גם אקדשי ב"ה. אבל הכא נהי דגמר חטא חטא למעט עכו"ם שפיר י"ל דהמיעוט דוקא בקדושת הגוף דומיא דתרומה: