שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תולין · דף קמא.
במשנה מכבש של בע"ב מתירין אבל לא כובשין, פי' רש"י שהיא לצורך חול, וצ"ע דא"כ דלצורך שבת מותר הו"ל למיתני הכי בהדיא כמו במציעין את המטות דלעיל (קי"ג.) ויותר הי' נראה דכובשין הוי תיקוני מנא ואסור אפי' לצורך שבת]. ואפשר דרש"י הבין פי' דמתני' דמיד כשמתיר ולוקח הבגד הצריך לו אסור לכבוש. על הבגדים הנשארים במכבש, ובכה"ג נראה דלא מיתסר משום תיקון מנא כיון דגם מקודם היו מתוקנים כך בעודן מונחין תחת המכבש והתיר ע"ד לחזור ולכבוש מיד, ולכן הוצרך רש"י לפרש הטעם משום דהיא לצורך חול, אבל להניח לכתחילה הבגד במכבש מודה רש"י דאפי' לצורך שבת אסור:
בתוס' ד"ה הני פלפלי כו' אבל ביו"ט נראה לר"י דשרי בלא שינוי אפי' במדוך של אבן כו' לכך מוקי הך דהכא בשבת, ולכאורה עיקר ראייתם להתיר גם בלי שינוי אבל בין הרבה למעט לא דברו כלל, דאפשר גם שם לב"ה בתבלין לא מיירי אלא כדי סעודה, וא"כ אפשר דחדא פלפלא חשיב נמי כדי סעודה ולעולם י"ל דהרבה אסור. ולפ"ז יהי' כל הקושיא על מה דמצריך הכא שינוי, וא"כ אפשר ליישב דלרבותא נקיט ר"י דגם בשינוי תרתי אסור ורבא מתיר ולעולם חדא מותר גם בלי שינוי, גם לפמ"ש התוס' דהיכא דידע מאי בעי בשולי אפשר דאסור בלי שינוי, א"כ יש ליישב דהכא נמי איירי כה"ג בדידע כו', ולכך בעי שינוי, לכך נראה דמשמע להו דגם הרבה מותר כסתימת המשנה שם וממילא גם במלח שם דבעי שינוי מ"מ מותר הרבה נמי ותקשי לרב יהודא עכ"פ לכך מוקי בשבת: