שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תולין · דף קמ:
בגמ' ואר"ח האי מאן דאפשר לי' למיכל נהמא דשערי כו' קשה הא ר"ח גופי' אמר מעיקרא אנא כו' ולא בעתירופי אכלי ירקא דאמינא באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי, ואולי יש לחלק בינייהו משום דבשר ודגים מוסיפין כח יותר ומעלי טפי מירקא אבל נהמא דחיטי לא מעלי טפי מנהמא דשערי אלא לתענוג בעלמא מיהו קשה דבריש פ"ג דפסחים אמרו חכמים דפת נקי' מעלי לכמה דברים מפת קיבר ע"ש משמע דפת חטים מעלי נמי מפת שעורים:
שם בגמ' איבעיא להו כו' אסיפא פליגי כו', צ"ע אי בסיפא אסור משום דלא חזי למאכל בהמה] כ"ש דאסור ברישא דהא עיקר הגריפה היא בקיסמין ופסולת דלא חזיא כלל כמו שפי' רש"י כדי שלא יתערב העפרורית ויקוץ במאכלו], ואפשר כיון דברישא הגריפה היא לצורך המקום יש להתיר טפי מבסיפא שהוא לצורך התבן דלא חזי כדמצינו חילוק זה בכלי שמלאכתו לאיסור דלצורך מקומו שרי וכדי שלא יתקלקל מחמה לצל אסור, אך לפמ"ש הרמב"ם (פכ"ו מה"ש ה' י"ט] אין גורפין המאכל מלפני הפטם משמע דהגריפה הוי במאכל ולא בפסולת א"ש דיותר יש להתיר בגריפה]:
שם בגמ' מחלוקת באיבוס של כלי כו', ללישנא בתרא קשה מה נ"מ בזה כיון דקיי"ל כחכמים דפליגי עלי' דב"ד, וצ"ל כדי שלא נטעה לומר כלישנא קמא דדוקא בשל קרקע פליגי, ולמ"ש רש"י דפליגי משום גזירה אטו של קרקע י"ל דלכך אמר ר"ח הכי להשמיענו הטעם, ונ"מ לדינא דאפי' בתבן שראוי למאכל בהמה ואין בו פסולת לא יסלקנו לצדדין, מיהו באמת א"י מנ"ל לרש"י דהוא מטעם גזירה דהא הוי כמו גזירה לגזירה והלא י"ל טעמא דחמים משום דלא חזי כדפירש"י לעיל: