שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק תולין · דף קלח:
בגמ' ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח אבל יב"ט שיפועי אוהלים כאוהלים דמיא, ויש לפרש הכי דיש בשיפועה טפח הוא כגון דהקנה המונח מלמעלה אין בעביו טפח והוא רחב הרבה ויש במשך היריעה הפרושה כנגד הקנה טפח הוי ג"כ אוהל, ונהי דאינו כדרך אוהל שמאהיל מלמעלה וכאן פרושה היריעה בצדו כנגד הקנה מ"מ י"ל דהוי אוהל, וזה אינו אלא למ"ד שיפועי אהלים כאהלים דלמ"ד לאו כאהלים הכא נמי לאו אהל הוא כיון שהולכת היריעה בשיפוע כנ"ל לולי פי' רש"י ותוס':
שם בגמ' ולא אמרן כו' אבל נחית מפוריא טפח אסור, פי' רש"י דההיא טפח הוי קיר לאהל והמטה נעשה לו גג, קשה כיון דהוי מלמעלה למטה דהמטה עומדת מקודם ואח"כ עושה הדפנות ובכה"ג שרי, (כדאי' בביצה (לב:) כיון שאינו מתכוין לבנין ולאויר שתחתי' וכמ"ש הק"נ בביאור דברי הרא"ש שם], ועי' בר"ן דנראה דלא ס"ל כפי' רש"י אלא משום דמצרפין האהל שנעשה בפריסת הכילה על המטה למחיצת טפח שלמטה. ובאמת סברתו תמוה, גם מה שפי' הר"ן בסוגיא זו דלהרי"ף כילת חתנים דוקא מותר באין בגגה טפח, [הואיל שהיא מתוקנת לכך כמ"ש הרמב"ם (פכ"ב מה"ש ה' ל') ע"ש] ולא בשאר כילות, אינו מובן לפע"ד דלמה לא יהי' כל כילות דין אחד להם ודוקא טלית כפולה אוסר הרי"ף וכל כילה מתוקנת לכך כמו שהסביר הר"ן בכילת חתנים וכן נראה שהבין הרא"ש בדברי הרי"ף, שלא הזכיר כלל הטעם מפני שמתוקנת לכך וכמ"ש במחצית השקל (סי' שט"ו ס"ק י') דלא ס"ל כמ"ש הר"ן ע"ש]: