אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק שמנה שרצים › דף קט:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק שמנה שרצים · דף קט:

דף קט.

בגמ' ים הגדול אים הגדול ל"ק הא ביפים הא ברעים מי משרה אמי משרה ל"ק הא באשתהי כו' עי' בחי' הרשב"א והר"ן שהביאו שיטה אחת דברעים גם בלא אשתהי אסור, ולפ"ז מיושב קצת מה דקאמר מי משרה אמי משרה כו' דמה הוי ס"ד לאקשויי כיון דבהדיא מחלק בברייתא זו בין אשתהי ללא אשתהי, אלא משום דים הגדול דאסרינן מיירי גם בלא אשתהי, והו"א דכמו כן מי משרה ומי סדום ג"כ בכה"ג אסור, וקאמר דהא כדאיתא והא כדאיתא, ומ"מ סתימת הגמ' לא משמע כדבריהם, וכן פסקו בטור ושו"ע (סי' שכ"ח) דגם בים הגדול ברעים אין איסור בלא אשתהי:

במשנה אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו, פי' רש"י אם אינו חולה, משמע דאם הוא באמת חולה אף לצמאו אסור משום דהרואה יאמר לרפואה שותה, ודוקא בבריא דאם יחקור הרואה יתברר לו שאינו חולה כלל אז מותר, ובהכי יש ליישב פי' הר"ת לקמן (קי"א.) בתוס' ד"ה למימרא, דפליגי רבנן ור"ש היכא דאינו מתכוין לרפואה אי מותר, ולכאורה תמוה דהא משנה מפורשת הכא דמותר לשתות לצמאו ואינו מתכוין לרפואה, וצ"ל דהוי סתם ואח"כ מחלוקת וא"כ אין הלכה כסתם], ואפשר דמה"ט השמיט הרמב"ם (פכ"א מה"ש הל' כ"ב) סיפא דמתני' דהכא, אבל דוחק הוא, ולמ"ש א"ש דהתם בחושש באמת בשיניו אסור טפי אף באינו. מכוין כדכתיבנא ועדיין צ"ע, [ולפ"ז גם באינו חולה אם מתכוין לרפואה אסור וכמ"ש המג"א (סי' שכ"ח ס"ק מ"ג) אכן בב"י שם מפרש דלצמאו לאו דוקא ובבריא מותר בכל גווני ע"ש]:

ועי' בר"ן דמסיק להלכה דחולה שאין בו אפי' סכנת אבר אין עושין אפי' שבות ע"י ישראל אלא ע"י עכו"ם, והביא ראי' מאמימר דכחיל עיני' ע"י עכו"ם ומקשינן התם והא קמסייע כו', [אכן בטוש"ע (סי' שכ"ח) הביאו פוסקים המתירין אפי' ע"י ישראל], וי"ל דאין ראי' מהתם דשם לאו חולה הי' אלא מיחוש בעלמא ומשו"ה לא התירו אלא ע"י עכו"ם, כיון דגם העכו"ם אינו עושה אלא שבות הו"ל שבות דשבות דשרי במקום צורך גדול והכא נמי משום צערא י"ל דמותר גם באינו חולה, אבל חולה ממש אולי גם ע"י ישראל מותר לעשות שבות:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה