אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק שמנה שרצים › דף קח.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק שמנה שרצים · דף קח.

דף קז:

בגמ' אם יבוא אליהו ויאמר אי פסקה זוהמא מיני' כו', אפשר דשאר בהמות וחיות נפסק זוהמתן ע"י שחיטה, וכן בנו"ט הואיל שיש במינם שחיטה, וגם בעוף אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, מ"מ נחירה בסימנים בעי כמ"ש התוס' בחולין (כ'.) ע"ש], משא"כ דגים דאין בהם שחיטה לכן לא פסקה זוהמתן, ועי' מ"ש בחי' הר"ן דכשבא נחש על חוה כו' ישראל שעמדו על הר סיני כו' חוץ מדגים שלא היו שם, ודאי כך הי' קבלה בידו דכולם עמדו שם זולת דגים שא"י לזוז מן המים ליבשה ובפי' הר"ח וברמב"ם (ה' תפלין פ"א ה"י) משמע דבכל עורות מועיל העיבוד להוציא הזוהמא, אבל בעור הדג י"ל דלא מהני העיבוד ע"ש וכ"מ במאירי]:

שם בגמרא דנין ערלתו תמה כו' יש לדקדק לפי' רש"י דהו"ל למימר כמו בעלמא דנין ערלתו מערלתו ואין דנין ערלתו מערלת, ואע"ג דמאי נ"מ דהא תני דבי ר"י כו' זו שיבה כו', מ"מ כיון דאיכא דדמי לי' מדדמי לי' ילפינן כדאמרי' הכי בכמה דוכתי, ולכן אפשר לפרש ערלתו תמה שאינו נעשה בעל מום ע"י הסרת הערלה כדכתי', והי' תמים, וכן האילן מוציא פירותיו בשנה שני' שוב כבראשונה, משא"כ ערלת לב ואוזן הי' מום ואינו ערלתו תמה, [ובמד"ר פ' לך יליף נמי מדכתי' התהלך לפני והי' תמים ואם ימול מן האוזן או מן הלב אינו תמים ע"ש]:

שם בגמ' ת"ר כותבין תפלין ע"ג עור בהמה טהורה, וע"ג עור חי' כו' לכאורה נראה להוכיח מדשביק למיתני נמי עור עוף ש"מ שאין כותבין תפלין עליהן, וצ"ע דהא לעיל מסקינן דלכו"ע הוי עור וכשרין לתפלין

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה