אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק שמנה שרצים › דף קז:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק שמנה שרצים · דף קז:

פרק שמנה שרצים

בגמ' איכא דמתני לה אהא דהצד נחש כו' אר"י א"ר ר"ש היא כו' ולכאורה קשה מנ"ל הא דילמא אתיא כר"י ומיירי כשיש חשש סכנה ומשום הכי פטור, ויתכן לומר דרב פליג אדשמואל לעיל דאמר דהא דקתני פטור בצד נחש פטור ומותר דכל פטורי כו' לבר מהני תלת כו' וס"ל דגם בהא פטור אבל אסור, [ואע"ג דלקמן קתני כופין קערה כו' ועל עקרב שלא תישך י"ל כמ"ש הב"ח ובחי' רעק"א דלא דמי נחש לעקרב], וא"כ בע"כ בדליכא סכנה, ור"ש היא דבסכנה לא הוי תני פטור דהא מותר גם לכתחילה, ולא דמי למ"ש התוס' לעיל (ג'.) גבי מכבה את הנר דבמקום סכנה שייך למיתני פטור דממילא ידעינן דמותר ע"ש, דהתם ליכא למטעי כיון דמסיפא שמעינן דאתיא כר"י כדאי' לעיל (ל'.) ע"ש, משא"כ הכא כיון דאיכא למטעי ולומר דר"ש היא ובדליכא סכנה]:

שם בגמ' א"ש השולה דג כו' כיון שיבש בו כסלע חייב, פי' החיוב מתחיל מעת ששולהו אלא דלא נגמר החיוב עד שיבש בו כסלע, ונ"מ אם נזכר באמצע שהוא שבת לא הוי סופה שגגה ופטור, וכן אם שלה הדג סמוך לחשיכה ונעשה יבש כסלע במו"ש אינו חייב, [אכן לפמ"ש האחרונים להוכיח מדברי הירושלמי לעיל (פ"ק ה' ו') דאם הדביק פת בתנור סמוך לחשיכה ונאפה במו"ש דחייב, א"כ ה"ה כאן חייב בכה"ג, אך מדברי רש"י ותוס' בתענית (כ"ד.) נראה דהכא נ"מ דאם חזר והשליכו למים קודם שיבש כסלע פטור ואחר כך חייב אפי' השליכו למים, וכ"מ בפי' הר"ח כאן] אכן צ"ע שיעור זה דכסלע ובין סנפיריו בדג קטן שכל סנפיריו אינו כסלע כמה שיעורו, ואפשר דיבש רובו חייב. ולולי פירש"י בתענית שם] הי' נראה דהא דאמר ריב"א ובין סנפיריו מילתא באפי' נפשי' הוא, דכשנתייבש בין סנפיריו חייב בכל שהו אפי' אינו כסלע, אך הרמב"ם (פי"א מה"ש) לא כתב כן [וכ"מ בפי' הר"ח]:

שם בגמ' אמר שמואל הושיט ידו למעי בהמה ודילדל עובר כו' צ"ע אמאי חייב הרי אין דרך תלישה בכך וכדלעיל (ע"ג:) בשדי פיסא לדקלא ואתר תמרי דפליגי ר"פ ור"א, והתם קיי"ל כר"א דפטור משום דאין כן דרך תלישה ובאמת הרי"ף והרא"ש השמיטו ולא הביאו האי מימרא דשמואל:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה