שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי עקיבא · דף פח.
בענין כפיית ההר כגיגית שכ' התוס' שהיו יראים כשיצאה נשמתן. נלע"ד לפרש לפי דבריהם דלמסור נפשם על ג' עבירות שחייבין עליהם ליהרג ולא לעבור ע"ז לא הי' מקבלין בלי כפי' (ואפשר לא הי' ביכולת למסור נפשם קודם סיוע קבלת התורה אלא עכשיו אחר מ"ת התורה מסייעא. אבל קודם קבלת התורה הי' צריך להיות ע"י כפי' כנ"ל). ואין המודעא מועלת שלא יהיו נענשים על כל התורה רק כשלא יהרג על ג' עבירות ע"ז יש מודעה. ובאמת כ' הרמב"ם (בפ"ה מה' יסוה"ת) שאם עבר ולא נהרג נחשב אונס עיי"ש. וא"ש מאי דאמרינן הדר קבלוה בימי אחשורוש דמעיקרא בימי נ"נ השתחוו לצלם ע"י שלא מסרו נפשם ואח"כ כשנעשה להם נס קבלו גם למסור נפשם ברצון כנ"ל:
שם בגמ' בתחלה יראה כו' פירש"י בתחילה קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע ולבסוף כשקבלוה ולמה יראה כדר"ל כו' יום הששי כו'. אע"ג דכבר אמרו ישראל נעשה ונשמע קודם לכן. כשבנה משה מזבח והקריב עליו ואותו היום חמשה בסיון הי' כמ"ש רש"י בפ' משפטים]. צ"ל כמ"ש התוס' גבי כפיית ההר שמא יהיו חוזרין בהם כשיראו האש הגדולה. ומה"ט נמי ארץ יראה. ולפ"ז גם אחר שאמרו נו"נ ארץ יראה:
בתוס' ד"ה ירדו ק"כ רבוא כו' ה"נ גדולה הוא כו' והגם דאי' מדה טובה יתירה ממדת פורענות ה' מאות פעמים כמ"ש רש"י בפ' יתרו. מ"מ י"ל דאה"נ הי' יכול כל מלאך ליתן ת"ק כתרים אלא שכן הי' הרצון בשמים ליתן רק ב' כתרים: