שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי עקיבא · דף פז:
בגמ' ואר"י אמר רב כאשר צוך במרה, לכאורה תמוה דהרי כתיב מפורש שבת בקרא קודם נסיעתן מרפידים בפ' המן ולמה הוצרך להביא הא דר"י א"ר, וגם מה שהקשו התו' דילמא באמת כאשר צוך במן, אך י"ל דבאמת דרשינן הא דכתיב אל יצא בפ' המן לאיסור תחומין בסוף פ"ק דעירובין ע"ש, [ודוחק לפרש כמ"ש התוס' דאחר מתן תורה נאמר ומשום דשייכי למילי דמן כתבינהו התם], וא"כ בע"כ כאן דמר סבר אתחומין לא איפקוד, צ"ל דס"ל דמפרשת המן אין ראי' די"ל דדוקא על מילי דהוצאת המן הוזהרו כשיהי' שבת, כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ר"פ יציאות השבת ע"ש ולא ס"ל כסוגיא דעירובין הנ"ל], ולא שישמרו שבת בכל מילי, ולכן א"ש דגם תחומין לא הוזהרו אז אלא לגבי לקיטת המן וע"כ דכאשר צוך פי' במרה לא במן, [ואיסור תחומין נפקא לן מהא דדריש רע"ק בסוטה (כ"ז:) ומ"ד אתחומין איפקוד במרה אפשר נמי ס"ל הכי ולא מדכתי' אל יצא כנ"ל]:
שם בגמ' ת"ש דלא עברוה כו' אמר ר"פ ת"ש כו' המשך הסוגיא הוא דמייתי עכשיו סיפא דברייתא לדחות הא דמשני דעברוה דבסיפא מוכח דלא עברוה וע"כ דר"י היא, ולפ"ז לרבנן אכתי איכא למימר דג"כ לא עברוה לאייר אלא דלא חל ניסן בה'. וע"ז בא ר"פ להוכיח מגוף הפסוק דחל ניסן בה' א"כ ע"כ פליגי רבנן ור"י אי עברוה לאייר, אך תימא לקמן דמייתי מסדר עולם דלרבנן דר"י חל באמת ר"ח ניסן בע"ש. א"כ הדרא קושיא דר"פ לדוכתא, מדכתי' ששת ימים תלקטוהו, וצ"ל דתנא דס"ע ס"ל פי' הכתוב כמו שהקשו התוס' ד"ה וכתיב], וצ"ע על התוס' ומהרש"א שלא העירו בזה. גם יל"ד הא דאמר וכתיב ששת ימים תלקטוהו דהו"ל לאתויי קרא דכתי' והי' ביוה"ש והכינו כו' ויהי' ביוה"ש לקטו כו' דכתיבי קמי האי דששת ימים תלקטוהו, ואין לומר דהתם ששי לימי השבוע קאמר דהרי אמרו בריש פ"ק דר"ה דלא אשכחן שני בשבת דכתיב:
שם בגמ' ראשון לעבודה, פירש"י לסדר עבודת ציבור תמידין כו', ותימא דהא בסוף פקודי משמע דבימי המילואים נמי הקריב משה התמידין, וכדפירש"י שם ויעל וגו' העולה ואת המנחה של תמידין דאף ביום השמיני כו' שימש משה והקריב קרבנות צבור, משמע דכ"ש שהקריב בימי המלואים, וכן פי' הרמב"ן שם שכן נצטוה משה וזה אשר תעשה עה"מ שיעשה כן בימי המלואים, וכן פי' הראב"ע בפ' תצוה בפסוק הנ"ל ע"ש, וכן פי' רש"י בפ' פנחס בפ' התמיד דהא דכתיב בפ' תצוה וזה אשר תעשה הוא לימי המלואים ע"ש], ואולי כיון דזה הי' מלואים וחינוך העבודה לא חשבינן לי', ועיקר העבודה התחיל מיום השמיני, ושבעת ימי המלואים לא היו אלא הכנה, אכן בפי' הראב"ד בתו"כ פ' שמיני מבואר דהא דכתיב וזה אשר תעשה עה"מ קאי אהא דכתיב מקודם שבעת ימים תכפר עה"מ משמע אחר שבעת ימים כו', ובפרשת עשי' בכל ימי המלואים לא תמצא עשיית התמיד ע"ש]:
ברש"י ד"ה לשכון בישראל כו' כדכתיב ושכנתי בתוכם כו' איני יודע למה לא פי' כפשטי' דכתיב בהקמת המשכן בפ' פקודי וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכול משה כו' כי שכן כו', ומהך קרא ושכנתי בתוכם אין ראי' מתי הי' ואפשר הי' אח"כ:
בתוס' ד"ה כאשר צוך כו' שבת ראשונה לא שלטה בהן כו' דמעיקרא כתיב ויסעו מאלים כו', וי"ל כלפי מ"ש בפרשת המן למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. א"כ עכשיו שהתחיל נסיון חדש, לכן אלמלא שמרו ישראל שבת זה שהוא שבת הראשונה למבחן שרצה השי"ת לנסותם בנתינת המן כנ"ל, לא שלטה בהן אומה ולשון, עוד י"ל כיון שע"פ ה' הלכו א"כ אינו בכלל מנין שבת ראשון כיון שעברו ונדחה השבת ברצון ה', לכן החשבון הוא משבת שני' ושפיר נקרא שבת הראשונה:
בד"ה לרבנן ח' חסירים עבוד כו', נקט נמי לרבנן שמונה. עי' מ"ש מהרש"ל להקשות דמשום איידי דר"י יאמר שקר דהא מסקינן לעיל דעברוהו לאייר והיינו מכח הא דאמר ר"פ לעיל. ובאמת בע"כ לברייתא דלקמן בסמוך (פ"ח.) ניסן שבו יצאו כו' ואותו היום ע"ש הי', מוכרח דח' חסרים עביד דאסיק עלה, הא מני רבנן היא, ומהא דמייתי ר"פ לעיל ג"כ ליכא ראי' דעברוה לאייר, דבאמת י"ל הגם שבאו שם בט"ו מ"מ לא נתלוננו רק עד למחרתו, כי אותו יום עוד הי' להם לאכול לפי החשבון [ס"א סעודות שאכלו מן העוגה שהוציאו ממצרים כמ"ש רש"י פ' בשלח], וע"כ למחרתו דהיינו בט"ז הי' שבת א"כ שפיר ר"ח סיון שבת והיינו כאחרים, ור"פ לעיל לא הביא ראי' אלא דעכ"פ חד בשבתא הי' ר"ח וקשיא לרבנן, וכ"ש אם נאמר דהוי ר"ח סיון בשבת דקשה טפי, אבל הקשה לכל האופנים אפי' נימא דלא כאחרים, ולרבנן דט"ו בניסן הי' ע"ש צ"ל דס"ל דלא כר"פ, והא דכתיב ששת ימים תלקטוהו נאמר אחר שכבר ירד להם המן שבוע אחת כמ"ש התוס' ד"ה וכתיב]:
מה שמקשין לדעת הטור ושו"ע דקיי"ל דבעי ו' עונות א"כ בז' בחודש ניתנה תורה והאיך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו ע"ש במג"א (סי' תצ"ד). נלע"ד דמ"ד ו' עונות ס"ל דטעם פרישה דבסיני לא הי' מחשש פליטה כלל. וכ"מ קצת בירושלמי ולפ"ז אע"ג דקיי"ל דבעי ו' עונות מ"מ בו' ניתנה תורה ולא ס"ל כפי' רש"י דחכמים פליגי על הא דלא מראש בסתר דברתי. וס"ל ג"כ דהלכו לטבילה ביום שניתנה תורה. ופשט הלשון זו דברי ר"י ורע"ק אבל חכמים כו' משמע נמי דלא ס"ל כלל הילפותא מסיני כנ"ל. ועי' במג"א שם הביא עוד קושיא בשם הע"מ דהא ניתנה תורה ביום נ"א לספירה כיון דעברוה לאייר. וא"י מה קשיא להו הלא מסקינן דלא עברוהו לאייר כלל ולרבנן חל חמשה עשר בניסן בו' לא בה' כדקתני בסדר עולם. שוב ראיתי בם, מחצית השקל שם שהקשה כן. ותי' דהוכיח המג"א כן מדברי הטור (סי' ת"ל) שהביא דחמשה עשר בניסן הי' ביום ה' וא"כ דברי הטור תמוהין. ובב"ח (סי' ת"ל) האריך בזה. אבל. לענ"ד ברור דהטור ס"ל כמ"ש מקודם דבו' ניתנה תורה וחל ט"ו בניסן בה' גם לרבנן דר"י. אבל לענין פרישה פוסק כחכמים דשש עונות בעינן מטעם אחר כמ"ש. וכן נראה ברור ממ"ש בסי' ת"ל דאיך יאמר הטור מסברא דעיברוהו לאייר מה שאין כן מסקנת הגמ'. וגם הדבר רחוק דכיון דע"כ צ"ל דחסרו בשנה זו יותר מבכל השנים א"כ אין סברא להיות ב' מלאים זה אחר זה. ומה"ט נראה דאמרינן ח' חסרים עביד דלא עברוהו לאייר כלל למסקנא ואלו הברייתות שהובאו בגמ' לעיל כולם ר"י הם. [לפי סוגית הגמ' דלכו"ע בשבת ניתנה תורה]. וברייתא דסדר עולם כרבנן הוא דט"ו בניסן הי' ביום ו'. א"כ הטור אע"ג שהביא דהי' בה'. ע"כ ס"ל דבו' בחודש ניתנה תורה כנ"ל ברור כמ"ש. ולפ"ז נמצא דלא ניתנה תורה בשבת וס"ל כמ"ש בפרקי דר"א (פ' מ"ו) דבע"ש בששה בחודש ניתנה תורה. אכן בדברי הטור (סי' רצ"ב) מפורש דלכ"ע בשבת ניתנה תורה ומשו"ה תקנו בתפלת שבת שחרית ישמח משה ע"ש. וצ"ע כי אין דברי הטור הנ"ל מספיקין לדעת פדר"א הנ"ל]: