שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי עקיבא · דף פז.
בגמ' הוסיף משה יום א' מדעתו, קשה איזו הוספה הי' כיון דבד' אמר לו הקב"ה לפרוש. ואי משום שאמר לשלשת ימים אין זה הוספה במעשה כלל כמו אינך מילי דפירש מן האשה ושבר את הלוחות, ולפי' הרמב"ם ז"ל י"ל כיון דגם לר"י ס"ל בהשכמה עלה כנ"ל א"כ הפרישם קודם אור הבוקר כדי שיטבלו ביום ו' א"כ זה הי' ההוספה, דאי ס"ל כראב"ע היו מותרין כל היום כיון דסגי ג' עונות והוי זה הוספה, אבל לפירש"י באמת היו מותרין עד סוף היום מה הוספה הי', איברא דקשה לרש"י ז"ל מאי ראי' מהשכמה לדרע"ק יותר מלר"י, לכן אפשר דלרע"ק דתליא בעונות לא רצה שיטבלו כל ליל שבת דיהי' זמן קבוע, והפרישם בתחילת היום שעה או ב' כל מה דיכול להקדים ויש ג"כ הוספה דלר"י מותרין כל היום ודוחק. ואולי י"ל דבינתים למד עמהם דין זה דפולטת ביום הג' טמאה, אבל גם זה דוחק דלא מצינו שהיו נוהגין טומאה וטהרה קודם קבלת התורה, ואפשר דבשמים החשבון להיות הלילה נמשכת ליום הקדום נמצא הפי' היום הוא עם הלילה שלאחריו, אבל למטה בעוה"ז הוצרכו להיות כמחר מה מחר כו', ולכן הי' מוכרח להוסיף יום א' מדעתו ולהורות להם דהיום הולך אחר הלילה, גם י"ל דמשה ידע מצב בנ"י שלא יהיו כל כך דואגים במצות ולכן הוסיף יום א' שאינה מסרחת בב' ימים וכדלעיל:
בדרש דהיום כמחר, אפשר לפרש כיון דמצינו בקדשים הלילה הולך אחר היום שלפניו, א"כ י"ל דמאמר השי"ת היום ומחר כפשוטו ליל שאחריו עמו יום ד' ולילה שאחרי' וה' עם לילה שלאחרי', אלא כיון דלדידן נחשב היום אחר הלילה למד משה רבע"ה להיות הפרישה נמי לדידן היום כמחר והיינו ב' ימים לבר מהאידנא. וא"ש נמי מה דקשה מנ"ל דלבר מהאידנא, ולהנ"ל א"ש כיון דגם זה אמת דאצל הקב"ה מתקיים כפשוטו היום ומחר [ בהדי יומא דהאידנא) כנ"ל, והסכים השי"ת להיות גם אצלינו היום כמחר ולא נתן בערב שבת כנ"ל, ולרמב"ם ז"ל י"ל באופן הנ"ל דבאמת כן דרש משה רבע"ה לילו עמו, והיינו דלענין ב' מע"ל דטומאה הוא מקודם אור הבוקר כמ"ש הרמב"ם לר"י, ולכך לא היו יכולין לטבול עד יום ו'. וכדי שלא יהי' הללו הולכין כו' המתין עד שבת דאי לאו הכי היו טובלין בליל ו' והי' הקב"ה נותן התורה בע"ש, אלא שהסכים למרע"ה דב' מע"ל מקודם הבוקר בעינן כנ"ל. והלילה הולך אחר היום כנ"ל:
ובמה שכתבתי י"ל מ"ש ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, וקשה דהא יום ד' הוי בשלמא מ"ש ביום השלישי ירד ה' הי' קודם שהוסיף משה אבל מ"ש ויהי' ביום השלישי כו' קשה [ודוחק לפרש שלישי לימים שלימים שלילן עמם קאמר כפי' רש"י], וגם כי ביום הג' ירד ה' כו' לא משכחת כלל לפרש על ע"ש, דבודאי לא עלה ע"ד הקב"ה ליתן התורה קודם שבת, אלא שלא פי' בהדיא והשאיר מקום למרע"ה שיוסיף, אבל לא שפי' בהדיא להיפוך דאיך יניח משה מאמרו ית' ולדרוש דהיום כמחר כו'. ולפמ"ש י"ל דכיון דהי' סוף הלילה כמ"ש בהיות הבוקר נקרא שפיר יום השלישי, כמ"ש בתשעה לחודש בערב דהפי' ערב שאחר ט' בחודש כן ה"נ י"ל אחר יום שלישי כיון דלילה הולך אחר היום כנ"ל. ומ"מ הפסוק כי ביום הג' ירד אינו מיושב בטוב. ורש"י ז"ל תי' ג"כ בדוחק:
שם בגמ' ת"ש והיו נכונים ליוה"ש, הקשה רש"י דהו"ל להקשות מדכתיב ויהי ביוה"ש בהיות הבוקר, ותירץ לימים שלימים שלילן עמן קאמר, וקשה א"כ גם כאן בהא דכתי' והיו נכונים ליוה"ש הו"מ למימר הכי, והי' אפשר לומר דבאמת עמדו שם כל המעל"ע תחת ההר דכן נראה לשון הכתוב ויתיצבו ואיננו לשעה קלה, כי הגם שהוסיף משה מדעתו יום אחד אבל אכתי לא ידע אם יסכים עמו הקב"ה, וכן הי' קולות וברקים ביום ההוא, ומ"מ הא דכתיב וירד ד' על הר סיני הי' למחרתו ע"ש בלשון הפסוק דמשמע כן, לכן אין להקשות מהך דכתיב ויהי' ביום השלישי דאה"נ הי' אז קולות וברקים, אך לא משמע כן לקמן (פ"ח.) בקושית הגמ' מדקתני בששי לא הי' לו פנאי מאי לאו משום תורה והרי י"ל כמ"ש שלא הי' לו פנאי משום תורה שחשב שיתנו אז תורה:
בתוס' ד"ה ואתה פה כו' וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי כו', תימא על תמיהתם מאין הי' להם לידע מה שנאמר למרע"ה, לא מיבעיא למ"ד (בגיטין ס') תורה חתומה ניתנה. אלא אפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה מ"מ מנ"ל שכתב מיד מה שנאמר לו, בפרט שכתבו מרע"ה במשנה תורה אחר הסתלקות אהרן ומרים ומנ"ל שידעו אהרן ומרים מזה וצ"ע, גם לשון המאמר שהביאו התוס' שמיום שנתיחדה שכינה כו' צ"ע דמשמע קצת דפירש ממנה גם קודם מתן תורה, ועי' ביבמות (ס"ב.) בתו' ד"ה דכתיב דכ' בשם הספרי שמיום שדברה השכינה כו' פי' ממני, אכן באותו הדיבור מבואר בלשון התוס' דכששמע משה מפי הגבורה אל תגשו כו' נשא ק"ו כו' ועשה לה אהל בפ"ע או נתן לה גט ע"ש] ובמ"א כתבתי עוד על סוגיות הללו לכן קצרתי: