אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק רבי עקיבא › דף פו:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק רבי עקיבא · דף פו:

דף פו.

בגמ' והא טבולי יום נינהו כו' ניתנה תורה לטבו"י כו' ראוי' קאמינא כו' לכאורה הא בע"כ ראוי' ליתן לטבו"י הגם שילכו לטבילה ויהיו הללו הולכין כו' והללו הולכין לקבל את התורה. דאל"כ איזו עצה הי' להם כשיארע קרי לאחד ובע"כ יצטרך לטבול. אך י"ל דאה"נ שמרו עצמם כל הלילה וניערו שלא יצטרכו לטבול בשחרית. הגם שמצינו במדרש שה"ש בפסוק עד שהמלך במסבו ובפדר"א פ' מ"א] שהיו ישנים אז. מ"מ אין הכרח לומר כן. די"ל כמ"ש באבן עזרא בפי' הפסוק והיו נכונים ליוה"ש שלא יהיו ישנים בלילה כו' כדרך כ"ג ביוה"כ ע"ש שלא היו מניחים אותו לישן ליל יוה"כ מטעם הנ"ל. ובאמת למסקנא דראוי' תורה ליתן לטבו"י לא שייך הכא האי טעמא אבל לס"ד דגמ' הומ"ל הכי):

שם בגמ' אר"ח כו' אבל פירשה מן האיש טמאה כ"ז שהיא לחה. צ"ע בפי' מן האשה תוך שלשה אי מטמאה כ"ז שהיא לחה אף אחר ג' דלכאורה נראה כן. אך לפ"ז לא הו"ל לחלק בין איש לאשה והכי הו"ל למימר מחלוקת בפולטת אחר ג' אבל בפולטת תוך ג' טמאה כ"ז שהיא לחה ואפשר דפולטת תוך ג' טמאה עד שישלים ג' ימים ואז תסריח וצ"ע:

בתוס' ד"ה אמר כו' וא"ת א"כ מה צריך ר"י לדרשה דלא מראש בסתר כו'. וי"ל דלפי האמת דלא ניתנה תורה לטבו"י אלא דראוי' קאמינא א"כ באמת כבר טבלו מבעו"י א"כ לקבלו תורה ביני שימשי וע"כ הוצרך לטעם דלא מראש בסתר כו'. ומה שתי' התוס' דביום אם היו מתאחרין היו מתבטלין מת"ת קשה דא"כ עיקר התירוץ חסר בלשון הגמ'. עוד י"ל דפי' שלא יהא הללו הולכין הוא משום דמאחר דישראל קדושים הם כו' ביום. א"כ היו יכולין לטבול בלילה לבד אותם מועטים שנזדמן להם כת"ח ובית אפל כו' אבל רוב אנשים א"צ לטבול בצפרא ויהי' הללו הולכין לקבל תורה והללו כו'. משא"כ הכא בהא דמקשינן דליטבלי ביני שימשי שהיו כל הטובלין צריכין טבילה באותו לילה י"ל דלא שייך כלל הללו והללו כנ"ל:

והנה הרמב"ם בפי' המשניות (במקואות פ"ח מ"ג) מפרש דלראב"ע בעינן ג' עונות ולר"י בעינן ב' מעל"ע מקודם עלות השמש עד יום ב' קודם השמש. ולכך לפעמים ד' כשפירש קודם אור הבוקר ולפעמים ה' כשפירש בתחלת הלילה ופעמים ו' פירש בבוקר ע"ש. ולדבריו הי' נראה דראב"ע ור"י ס"ל דטבלו בשבת בצפרא ולא ס"ל שלא יהיו הללו הולכין לקבל תורה כו' ולפ"ז אלו הקושיות בגמ' כאן אינם אלא אליבא דרע"ק. וראב"ע ור"י תרוייהו למדו מדהמתין הקב"ה ליתן התורה עד יום השבת בבוקר. ולא ס"ל ג"כ הא דלא מראש בסתר דברתי] ולכאורה א"כ קשה קושית הגמ' דישראל קדושים הם גם על ראב"ע ור"י [דלפ"ז אע"ג דלא ס"ל הא דראב"א דבהשכמה ירד איכא עוד עונה אחת כיון שלא שמשו ביום]. והנה על ראב"ע י"ל דלא מצי פריך דמצי לשנויי דס"ל ג"כ שלא יהיו הללו הולכין כו' [ולא קבלו בצפרא דשבתא]. ונפקא לי' ג' עונות מדלא ניתנה תורה בלילה. וס"ל דגם בלילה שייך האי טעמא שלא יהיו הללו הולכין כמו שהקשו התוס' ד"ה אמר. משו"ה כיון דבעי ג' עונות ולא היו יכולין לטבול ביום ע"ש. לא ניתנה תורה בלילה. הא לאו הכי הי' ניתנה בלילה ולית לי' הא דלא מראש בסתר דברתי] אך על ר"י קשה דכיון דפירשו בהשכמה א"כ סגי בפרישה דיום ה' דשוב טובלין בשבת בצפרא. ואי נימא ג"כ דלא יהיו הללו הולכין כו' א"כ מנ"ל דתליא בב' מעל"ע שמא כרע"ק וסגי בה' עונות. וי"ל יותר הא דלא פריך על ר"י די"ל באמת דגם לדידי' בה' עביד פרישה וטבלו בצפרא דשבתא. ודייק דלא סגי בג' עונות מדהמתין עד הבוקר ופליג עם ראב"ע ולית לי' האי סברא דהללו הולכין כו' [דבלילה ליכא למימר הכי כתי' התוס'] והא דאמר לר"י בד' עביד פרישה היא למסקנא דגמ' דבבית אפל מותר כו'. אכן מ"ש רש"י ז"ל יש גורסין לר"א לישמשו ביממא דחמשא לר"י לישמשו בלילה דחמשא לרע"ק לישמשו ביממא דארבעה כו' ולא ידע לפרש כו'. נראה דגירסא זו הי' לפני הרמב"ם ז"ל. א"כ נראה דגם ראב"ע ור"י אית להו דבהשכמה עלה ובהשכמה ירד. ולפ"ז א"ש כל הגירסא שברש"י הנ"ל. ומ"מ בס"ד י"ל דפי' כנ"ל אלא דלבתר דאמר ראב"א בהשכמה ירד לכו"ע אמרינן הכי. והא דלא אמרינן דגם ר"י אית לי' בה' עביד פרישה אלא דטבלו בצפרא דשבתא. י"ל דא"כ אין ראי' אלא דסגי בד' עונות ומנ"ל דדוקא מעל"ע מאור הבוקר לכך צ"ל בד' עביד פרישה ומוכח מדהמתין כנ"ל:

ולהרמב"ם צ"ל פי' בהשכמה היינו קודם אור הבוקר, דלכך גם לר"י לא הי' הללו הולכין כו' דטבלו בלילה קודם שהאיר היום, אך קצת דוחק הוא, ולפירש"י צריך עיון בדעת רע"ק אי תליא דוקא בה' עונות בין לקולא בין לחומרא כדמשמע בתוס' ד"ה וליטבלו, דלכאורה נראה דרע"ק מוסיף רק חומרא דלעולם בעינן ה' עונות לאפוקי מר"י דלפעמים ד' אלא דאף ביום ד' טמאה כל שאין ה' עונות, ואהא קאמר דאם יצאתה מקצת עונה כו' כגון שפי' באמצע יום ד' טהורה באמצע ליל שבת דהוי ה' עונות ויום ד' ג"כ, אבל ה' עונות קודם יום ד' י"ל דטמאה כגון בפי' באמצע ליל ד' טמאה כל יום ו' עד הלילה. וכן משמע קצת ברש"י דלא פי' רבותא זו בדרע"ק ע"ש, וגם קצת יל"ד כן בגמ' דא"כ הא דקתני במתני' טמאה, יהי' דלא כרע"ק, דלדידי' כיון דנפיק ה' עונות גם ביום ג' טהורה ובתוס' ד"ה תני משמע דלמאן דתני טמאה אתיא מתני' כרע"ק], ולמ"ש י"ל שפיר דטמאה לעולם לרע"ק ביום השלישי כנ"ל:

והנה פי' בהשכמה י"ל דהוא קודם אור הבוקר ג"כ. בפרט אי נימא דהנך עונות נחשבים מהנץ החמה ודאי השכמה היא קודם שיעור זה, א"כ לכאורה קשה מה דפריך והא טבולי יום נינהו ודילמא לרע"ק טבלו קודם הלילה דמקצת עונה הי' להם קודם זריחת השמש כיון דהי' בהשכמה כנ"ל, ומה"ט קשה ג"כ מאי פריך למה לי' למימרא כו' ישראל קדושים, די"ל דאמר להו לפרוש שעה קודם הבוקר מה"ט כדי שיוכלו לטבול קודם הלילה ולא יהיו טבולי יום, ולכאורה עוד ראי' לזה דקשה מנ"ל לרע"ק דמצטרפין ב' עונות להשלים מקצת עונה ראשונה, אלא אי נימא כנ"ל א"ש, אכן אי נימא כמ"ש מקודם דגם לרע"ק בעינן דוקא ה' עונות א"ש פירכת הגמ', דלא מצי למימר דטבלו קודם הלילה דהוי ביום ג' וטמאה אף בתר ה' עונות כנ"ל, וצ"ע בדעת רע"ק באמת היכא ס"ל, אלא דבתוס' משמע דרע"ק חולק אף לקולא וצ"ע:

גם יש להסתפק בצירוף דב' עונות לענין אי היום ארוך והלילה קצרה, דודאי ה' עונות הם אף שיהי' ג' לילות קצרים וב' ימים ארוכים או להיפוך אין נ"מ בזה, אבל אי עונה ראשונה היתה ארוכה וחסרה חצי שהיא כמו כל הלילה בעונה ששית, אי סגי להשלים חצי עונה מהלילה כמות שהיא הגם דהיא רבע עונה ראשונה, או בעינן כל הלילה דוקא, וראשון נראה עיקר דהאי עונה נחשבת כדקיימינן בה הן קצרה הן ארוכה, ולפ"ז מיושב יותר מ"ש בסמוך דאי השכמה היא קודם הבוקר משכחת עונה ה' איזה שעה קודם שקיעת החמה כיון דבעצרת היום ארוך מהלילה כנ"ל:

ומ"ש לעיל דקשה מנ"ל לרע"ק דיצאת מקצת עונה משלימין נראה דס"ל להיפוך דמסתמא לא הי' קודם אור הבוקר כיון דעלה וירד והי' הפרישה איזה שעה על היום, ואי אין משלימין [נמצא דבליל שבת הי' עונה חמישית א"כ ע"כ היו טובלין בצפרא דשבתא והיו הללו הולכין כו' ומזה הוכיח דמשלימין, ובזה מיושב מאי דמעיקרא פריך לרע"ק כמאן ובתר הכי פריך ליטבלו בצפרא דשבתא וקשה נימא אה"נ דלא ס"ל בהשכמה ירד אלא דס"ל לרע"ק דהיו טובלין בצפרא ושפיר איכא ה' עונות, ולמ"ש א"ש דא"כ שוב תיקשי כנ"ל מנ"ל דמשלימין דהא ודאי הפרישה הי' קצת קודם הלילה ואיכא ה' עונות אי טובלין בצפרא גם בלי השלמה כנ"ל, ומיושב ג"כ מה דלא אמר דאף דלא הי' בהשכמה מ"מ מצד דישראל קדושים יש ה' עונות, ומאי פריך למה לי' למימר להו כו' דמשמע דמקשה אדרע"ק דילמא אה"נ דלא ס"ל בהשכמה ירד ואפ"ה איכא ה' עונות כנ"ל], ולהנ"ל א"ש דאכתי מנ"ל השלמה כיון דלא שימשו כלל באור הבוקר, והא דפריך למה לי' למימרא להו ולא פריך מנ"ל השלמה, עדיפא מיני' קפריך דכיון דאמר ראב"א הכי דירד בהשכמה]:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה