שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי עקיבא · דף פד:
בתוס' ד"ה והא לית לי' טהרה במקוה ע"ש ובדבריהם בב'"ק הוסיפו דאפי' את"ל דלאו דוקא נקט טומאת ז' אלא דין טומאת ז' שיהי' נעשה אב הטומאה מ"מ תמוה דהא כל שאין לו במקוה אינו נעשה אב הטומאה ע"ש. וכ"כ התוס' הכא לעיל בד"ה ומה פכין כו'. ולפע"ד צ"ע מנ"ל הא דדוקא בכלי חרס אמרינן התם בעירובין דאינו נעשה אב הטומאה. אבל במפץ שפיר י"ל הואיל ובמינו יש לו טהרה במקוה שפיר נעשה אב הטומאה כי היכי דאמרינן הכא לענין טומאת מדרס וצ"ע לדינא. גם הרמב"ם (פ"ה מה' טו"מ) לא הביא שאין נעשה א"ה אלא על כלי חרס ע"ש:
ברש"י במשנה בד"ה וא' באמצע כו' והמפרש ד' גרעינן בד' הרוחות טועה דאי כו' ט' זרעונין יש לזרוע כו'. אבל דעת המפרשים נראה דס"ל דצריך שיהי' הרחקת ג"ט דיניקה חוץ ממקום הזרע. ולכן כשאין בין כולם אלא ה' זרעונין נמצא שיש מהאמצעי הרחק ג"ט חוץ ממקום הזרע. דהא נוסף האלכסון מהאמצעי להרוחות ויש ראי' לשיטה זו מלשון הגמ' קים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי משמע שהרחקת כל הזרעונין מטעם הרחקה של יניקה. ולרש"י דוקא הגרעין האחד של האמצעי מטעם יניקה ושברוחות מטעם היכרא. ובאמת קשה על רש"י דמטעם היכר הוא ג"כ א"כ כמו כן אפשר לומר דקים להו לרבנן דהרחקת ג"ט נמי הו"ל היכר והכל משום היכרא ושוב לא הי' צ"ל דהא דקים להו לרבנן מילתא כו'. עוד קשה לפי' רש"י דהשיעור עם מקום זרע הנזרע כמה שיעור לדבר וכמה עובי זרע הנזרע. וצ"ל דכך הוא טבע היניקה שלא יתפשט בין הכל רק טפח ומחצה וכשהגרעין ממלא אותו השיעור שוב אין לו כלל התפשטות יניקה לצדדין אלא תחתיו ומ"ש התוס' דלפירש"י טוב יותר שיוכל למלא בזרעונין כל אורך הרוח ואם יזרע ט' זרעונין יהי' רק גרעינין יחידים. אכתי אינו מספיק דהא בזרע האמצעי יוכל לזרוע ולהרחיב גרעיניו ולעגלם בעגול שיהי' ניכר כעין ראש תור דמהני ושוב יוכל לזרוע עם ט'. אך לשון ד' מארבע רוחות לא משמע כאותו פירוש דהו"ל למיתני מארבע זוית. גם קשה להבין מאי דמקשינן לקמן והאיכא מקום קרנות ע"ש:
גם לשון הרמב"ם במשנה וציורו אין מובן. וי"ל דאה"נ ס"ל כנ"ל שזורע בד' הרוחות אלא דס"ל דכך אמרו חכמים דבמקום שיכול לזרוע בערוגה זו ה' זרעונין יחידים באופן שלא יהי' כלל יניקה. יכול נמי להרחיב מקום זריעת הגרעינין ולזרוע במקומם הרבה ע"י היכר. אבל בפחות מששה על ששה שא"א ביחידים שלא יהיו יונקים זה מזה שוב גם אין היכר מועיל. ובזה אתי שפיר נמי בעיות הגמ' לקמן הפקיע תלם א' ע"פ כולם דפירש"י שם קשה להבין. ולהנ"ל י"ל דהכי מיבעיא להו אי גם זה בכלל היתר כיון שהי' יכול לזרוע גרעינן יחידים בלי יניקה אלו לא הפקיע שורה זו, או דילמא כיון דעכשיו שנזרע זה התלם שוב הוי הפסק ולא מהני שוב להתיר ע"י היכר: