שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי עקיבא · דף פג:
בגמ' מאי בינייהו כו' א"נ ספינת הירדן כו' דאר"ח בן עקביא כו' עי' פירש"י דמפרש דספינת הירדן קטנה היא וכן נראה בדברי התוס' ד"ה ולחנניא] שהבינו כן, ותימה היא בעיני דא"כ מאי צריך לאתויי מדר"ח ב"ע כו' שטוענין אותה ביבשה כו' גם קשה מאי קאמר ר"ח מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה כיון דלא ס"ל הא דאני' בלב ים למה לא תטמא כיון דקטנה היא, גם אין מובן למה נקט ספינת הירדן דהו"ל למימר א"נ ספינה קטנה כו', ולע"ד הי' פשוט הפי' איפכא דספינת הירדן אף דבאה במדה מ"מ טמאה, כיון דהכי אורחה להשתמש אותה מלאה כדאמר רחב"ע טעמא מפני שטוענים אותה ביבשה ומורידין אותה לים, [וכן מבואר בדברי הראב"ד בה' כלים (פ"ג ה"א) דספינת הירדן אע"ג דבאה במדה טמאה ע"ש]. וכדמצינו בפ' ט"ו דכלים) דיש דברים הטמאין אף דבאין במדה מה"ט דמשתמשין כך [מלאים, וכמ"ש הרמב"ם והרע"ב, וגם לפי' מהר"ם שהביא התיו"ט שם דלא ס"ל כהרמב"ם והרע"ב, י"ל כמ"ש הראב"ד דספינת הירדן שאני שאין דרכה להורידה במים אלא טעונה ע"ש], דבאמת עיקר הטהרה דכלים הבאין במדה הוא בדבר שאין משתמשין מלאים מתוך כבדן, וילפינן מקרא דאע"ג דבהיותם ריקנין מטלטלין אותן אעפ"כ טהורין דצריך להיות דומיא דשק שיהיו ראוין לטלטלן נמי מלאים, אבל בהנך דרגילין להשתמש בהם אף מלאים שפיר טמאים ובהכי א"ש הכל, וא"ש נמי גירסא דידן בגמ' ולחנניא טילטול ע"י שוורים שמי' טילטול אין דתנן כו', ומפי' רש"י ותוס' נראה דלא גרסי אין, אבל לפמ"ש א"ש גירסא שלפנינו כיון דגדולה היא ע"כ צריך שוורים ומייתי ראי' דאע"ג דצריך שוורים מטמא, אבל לפרש"י צ"ל דמילתא באפי נפשי' הוא וקאמר דגם בגדולה טמא לחנניא דהא עד כאן מיירי בקטנה, ואיך שיהי' תמהני על פרש"י כיון דמסקינן דע"י שוורים שמי' טילטול והיינו בגדולה כדפרש"י עצמו בסמוך בד"ה ולחנניא וכו' א"כ למה פי' כאן שהיא קטנה, גם צ"ע מ"ש רש"י נשנית משנה זו של מסכת כלים וכן בתוס' ד"ה ולחנניא כ' ממתניתין דכלים דתנן ספינת הירדן טמאה, וחפשתי ולא מצאתי משנה זו בכלים ואדרבה בפ"ב דכלים מ"ג מצינו דספינה של חרס טהורה ודלא כחנניא א"כ ה"ה דספינת הירדן טהורה, אכן לפמ"ש רש"י לקמן (ק"א:) בד"ה קשרה לספינה כו' מביא לה טומאה יש להוכיח כן ממתני' דאהלות דספינת הירדן טמאה וע"כ פליג אמתני' דהכא, אך לגירסא דידן במשנה דאהלות (פ"ח מ"ה) מביאה את הטומאה י"ל דספינה עצמה טהורה]:
שם בגמ' דאמר ר"ח ב"ע מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה מפני שטוענים אותה ביבשה כו' לכאורה הא דרחב"ע דלא כהלכתא דאנן קיי"ל כתנא דמתני' דכל אני' בלב ים טהורה, ולכאורה הי' נראה לפרש דכיון שכן דרכה לטעון אותה ביבשה א"כ אינה בכלל אני' בלב ים דהיינו דוקא המיוחדת רק לים ולא ביבשה כלל, ולפ"ז הו"ל למימר הנ"מ בינייהו איפכא דלדידן טמאה אע"ג דבאה במדה כיון דליכא למעט מהא דבלב ים וכנ"ל, ולחנניא טהורה כיון דאינה מיטלטל מלא וריקן הגם דמצינו לפעמים בדבר דדרכו בכך טמא גם בא במדה, (]כמו בור ספינה. קטנה ודרדור עגלה בכלים פ' ט"ו) פי' רע"ב שם], אך סוגית הגמ' אינה כן, מיהו נ"ל דמשו"ה הוסיף רחב"ע לפרש הטעם מפני שטוענים אותה ביבשה כו' לומר דאפי' אי באה במדה מ"מ כיון שמיוחדת לכך להכי טמאה אליבא דחנניא וכמ"ש לעיל:
בתוס' ד"ה נלמדנה כו' לבפי דבריהם בספינה המיוחדת לאנשים ולא לסחורה מטמא מדרס, וא"כ קשה דלימא איכא בינייהו הא דלמאן דיליף מאני' בלב ים גם בזה אינו מטמא מדרס, אבל במנחות (ל"א.) בתוס' ד"ה שידה כתבו עוד תי' דכיון דאין הישיבה בספינה אלא כדי לעבור הים לא הוי מיוחד לישיבה ע"ש [ועי' לעיל (מ"ד:) בתוס' ישנים מ"ש בזה], וכן נלע"ד נמי הטעם דכסא של כלה ומשבר של חי' (בפכ"ב דכלים) דס"ל לר"י דאין מטמא מדרס וכ' תויו"ט דלא אתפרש טעמא, ולהנ"ל נראה דאין זה מיוחד לישיבה. אלא דלכבודה יש כסא מיוחדת לפי שעה כשמתכנסין לחופתה וכן היולדת כדי שתלד, אבל אינו לכוונת ישיבה לכן אינו מטמא מדרס, ואח"כ מצאתי שם גם בתוס' חדשים כן בשם הרא"ש: