שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי אליעזר דמילה · דף קלז.
בגמ' ושניהם לא למדוה אלא מע"ז. הלשון תמוה דר"א לא יליף כלום מע"ז ואי משום דכל חטאת שבתורה מע"ז נלמד מ"מ לא שייך כאן לומר דשניהם למדוה האי דינא דהכא אלא מע"ז], ולכן הי' נלע"ד דגם לר"ח דהא דר"א מחייב במל את של ע"ש בשבת מיירי דוקא בשקדם ומל את של שבת בע"ש משום דלא ניתנה שבת לדחות ולא טריד במצוה הוא. אבל בשניהם לפנינו א' מע"ש וא' מהיום גם ר"א פוטר. וג"כ נלמוד מע"ז בדרך זה מה ע"ז אמר רחמנא לא תעביד ולית בי' מידי דאמר רחמנא תעביד בכה"ג חייב. אבל ביש לפניו מילה דחד תינוק דאמר רחמנא תעביד פטור גם על השני. ולר"י עיקר הלימוד הוא לענין אי עשה מצוה מיהו לשון הגמ' לקמן לא משמע הכי ודו"ק וגם בפסחים (ע"ב:) משמע דר"א מחייב בכל גווני ע"ש]:
במשנה קטן נימול לשמונה ולט' ול' כו' נולד ביה"ש נימול לט', משמע דיותר טוב לאחר זמן המילה ולמולו בודאי תשיעי. מלהקדים ולמול בע"ש שהיא ספק זמנו ג"כ וגם לא יעבור יום השמיני בלא מילה. ולכאורה מנ"ל הא (כיון דגם אם מל תוך שמונה יצא לדעת הרמ"א ביו"ד (סי' רס"ב) וכן הקשה השאג"א (סי' נ"ב) והביא מכאן ראי' דלא כהרמ"א ע"ש) וי"ל כיון דקודם ח' אינו מחויב למול שוב אינו רשאי למולו להכניסו בסכנה. וכיון דכתיב וביום השמיני נראה לפרש דהכי קאמר דאתה חייב ורשאי למולו ביום השמיני וקודם לכן דליכא חיוב שוב ממילא ג"כ אסור למולו. [ובזה מיושב נמי מ"ש הש"ך ביו"ד שם לדברי הרמ"א דגם בתוך ח' יצא אמאי מילה דוחה שבת מאחר דאפשר למול קודם שבת ע"ש. ולהנ"ל א"ש דאע"ג דאם עבר ומל תוך ח' יצא מ"מ כיון דאסור למול קודם מפני הסכנה שוב הוי לא אפשר בהיתר ומשו"ה שפיר דחי שבת]:
שם במשנה שני י"ט של ר"ה נימול לי"ב. מדלא תנא במתני' בנולד ח' ימים קודם יו"ט בביה"ש דאינו דוחה יו"ט דהא הוי רבותא יותר דאף דהוי ספק מילה בזמנה מ"מ אינו דוחה יו"ט. משמע קצת דבכה"ג באמת דוחה יו"ט שני דספק מ"ע דאורייתא דוחה ספק דיו"ט שני, וגם הרא"ש דסובר דמילה שלא בזמנה אין דוחה יו"ט ב' היינו היכא דודאי שלא בזמנה היא אבל אי הוי ספק זמנה דוחה, אך מלשון המחבר ביו"ד (סי' רס"ו סעי' ח') משמע דבכה"ג נמי לא דחי, אבל בשו"ת נוב"י באו"ח (סי' ל') תמה ע"ז כנ"ל ונדחק בלשון השו"ע ע"ש):
שם במשנה אלו הן ציצין המעכבין כו' בשר החופה את רוב העטרה. פשטא דלישנא משמע דאם נשתייר בשר החופה רוב עטרה מעכב. הא אם לא נשתייר אלא מחצה אינו מעכב. אך י"ל דהכי פי' דמתני' דבשר החופה רוב עטרה צריך למול ואם לא מל בשר החופה רוב אלא החופה מחצה מעכב עדיין את המילה. [וכן משמע מדברי המאירי דאם לא הוסר בשר החופה רוב העטרה אינה מילה ע"ש]. אולם רש"י לעיל (קל"ג:) פי' ציצין שאין מעכבין בשר שאינה חופה רוב העטרה אלא מיעוטה. משמע מדבריו דמדינא כל שאינה חופה רוב העטרה אלא מחצה סגי אך כיון דא"י לצמצם ולמול מחצה משו"ה לא מהני רק שישתייר מיעוט חופה: