שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי אליעזר דמילה · דף קלו:
בתוס' ד"ה דתניא כו' והא דאמר רב בהמפלת כו' וי"ל כו' אדרבה ילפינן ממילה לחומרא לחייבו על ביאת מקדש, קשה לי מאי פריך הגמ' אדרב דנילף ממילה דילמא ס"ל כת"ק דר"י דהכא דבמילה נמי פטרי ולכל מילי גמרי מערכין, גם מ"ש התוס' דנילף לחומרא לחייבו על ביאת מקדש. תמוה דמספק אין לחייב להביא קרבן דהוי ספק חולין בעזרה, אבל בנדה שם כתבו התוס' דנילף לחומרא כדי להטעינו שילוח וס"ל דלרב אפי' לכתחילה, א"צ שילוח. ובזה א"ש דאית לן למילף לחומרא. אכן לפמ"ש התוס' בב"ק (ג':) דמדה היא בתורה דלחומרא מקשינן אפי' בממונא משמע דלאו מטעם ספק מקשינן לחומרא אלא משום ודאי, וא"כ שפיר מהני גם לחיוב קרבן, ואולי דוקא בהיקש ס"ל הכי, אך מ"ש בכרו"פ (סי' ס"א סק"ט) דבממונא לא מקשינן לחומרא הם נגד דברי התוס' הנ"ל וצ"ע]: