אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק רבי אליעזר דמילה › דף קלה.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק רבי אליעזר דמילה · דף קלה.

דף קלד:

בגמ' ולא ספק דוחה אה"ש. ותמהו בתוס' דבלא קרא נמי מספק היכי תיסוק אדעתי' לחלל את השבת, ולכאורה אפשר לומר דאתי קרא למימר דאין ספק דוחה א"כ אם עבר ומל חייב חטאת כיון דלא ניתן לדחות משא"כ אי לא הוי אלא מספק לא מצי מייתי חטאת דהוי ספק חולין לעזרה, וגם אי נימא דאפי' אי ממעט לי' מקרא ליכא חטאת משום דמ"מ הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה מספק לדעת רוב הפוס' דסד"א מה"ת לחומרא] מ"מ נ"מ לענין חיוב סקילה בהתרו בו הואיל ומצד ודאי לא ניתן לדחות מכח הפסוק וצ"ע לדינא, מיהו נראה דדברי התוס' מוכרחין בגמ' ג"כ מדמוקמינן לקמן הך דאין ספק דוחה שבת אליבא דר"א דמכשירי מילה דוחין דלחכמים מותר ממ"נ למולו אי בן ח' הוא מחתך בבשר הוא ואינו חילול שבת ע"ש, ואם נפרש כנ"ל שפיר גם לרבנן אסור למול דשמא באמת בן ז' הוא ואעפ"כ אסור למולו בשבת מגזה"כ כיון דספק ערלה אינו דוחה, אלא ע"כ דלא ס"ל לפרש דגזה"כ הוא אלא מה"ט דהוי ספק לא ניתן לדחות אבל אי הוי באמת בן ז' שרי לחלל שבת אף שלא נודע לנו, א"כ כתבו התוס' שפיר, אך יש לעיין למה באמת לא נמהלי' מספק, כיון דודאי מילה דוחה א"כ ספק מילה כשימול יש ספק חילול שבת וכשלא ימול יהי' ספק ביטול מצות מילה, וא"כ כמו דודאי מילה דוחה ודאי מלאכה בשבת כן ידחה ספק זה לספק זה של השבת, [ולפ"ז שוב מיושב קושית התוס' דאי לאו קרא הוי ס"ד למימר דדחי כנ"ל]:

שם בגמ' ולא נולד כשהוא מהול דוחה אה"ש. לכאורה קשה כיון דספק ערלה כבושה היא נמהלי' ממ"נ אי בר מילה הוא שפיר מהיל ואי לאו מקלקל הוא וליכא איסורא דאורייתא, וגם מדרבנן יש להתיר מספק דלגבי שבת הוי סד"ר ולגבי מילה הוי ספד"א] ונ"ל דכיון דמדרבנן חייבין למולו א"כ הו"ל תיקון עכ"פ ושוב איכא ג"כ איסור דאורייתא וצ"ע:

שם בגמ' ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך כו' פי' רש"י חיישינן שמא ערלה כבושה היא. ולמ"ד לקמן דודאי ערלה כבושה היא א"כ דחי שבת ג"כ ובכלל ערלתו ודאי הוי. אין לומר דממעט ולא גר שנתגייר כשהיא מהול דהא אפי' אי נימא דצריך הטפת ד"ב אין דוחה שבת לכו"ע. דבדידי' לא משכחת לעולם גם בערלתו ודאי שידחה שבת כיון דגר שנתגייר. הוי מילה שלא בזמנה. וקשה דהו"ל למעט ולא נימול בתוך ח' דצריך הטפת ד"ב ואין דוחה שבת והי' נראה להביא ראי' מכאן דלא כהש"ך (ביו"ד סי' רס"ב) שכ' דצריך הטפת דם בנימול תוך זמנו, אך אכתי קשה דהא בנימול תוך זמנו בלילה לכו"ע צריך הטפת ד"ב ואכתי אפ"ל דנחלקו ב"ש וב"ה בכה"ג]. לכן נראה דיש לחלק בין נולד מהול וכן נתגייר כשהוא מהול דלא חל עליו חובת מילה מעולם, לבין נולד ערל ונימול תוך זמנו דחל עליו חובת מילה בזה גם ב"ה מודו דכיון דצריך הטפת ד"ב דדוחה את השבת, [כמ"ש הרא"ש בשם הר"ש, אך לפמ"ש הש"ך שם דהטפת ד"ב לחוד לא מצי דחי שבת אי' אפ"ל כן]:

שם בגמרא א דת"ר בן ז' כו' ובן שמונה. אין מחללין עליו את השבת, משמע דבחול צריך למול אותו אע"ג דאינו בר קיימא. [כעין מ"ש הטוש"ע (יו"ד סי' רס"ג ס"ה) בתינוק שמת תוך ח' ימים ע"ש] אכן יש פוס' שפי' בבא זו בחילול שבת בפקו"נ ולא לענין מילה:

בתוס' ד"ה לא נחלקו כו' וה"ג כו', אלא פסקו דקטן א"צ וגר צריך, אפשר דה"ג מפרש מה דאמרינן הכא שנתגייר כשהוא מהול היינו שנולד מהול וי"ל דבגדול לא חיישנן לערלה כבושה דניכרת היא ודוקא בקטן חיישינן, ודוקא נולד מהול פטור דלא רמיא עליו מצות מילה, אבל בנולד ערל ומל עצמו שלא לשם מצוה י"ל דלא נקרא מילה ולכך צריך להטיף ממנו דם ברית וסברא זו כתובה בתוס' ביבמות (מו: ד"ה דר"י) בדברי ה"ג ע"ש, והוא סברא נכונה דגם אי מצות א"צ כוונה במכוין כוונה אחרת לדעת הרבה פוס' גרע טפי ולא יצא, ואי נימא דס"ל להתוס' דגם בגדול אין להכיר שמא ערלה כבושה היא א"כ גם מהך דמייתי ר"י מהא דיבמות בגר שאמר מלתי כו' אין ראי' לבה"ג די"ל דהתם חיישינן שמא נולד מהול וערלה כבושה היא ולעולם גבעוני מהול א"צ להטיף ועי' בבעה"מ וש"פ בזה:

ומ"ש התוס' בסה"ד ור"ח פסק איפכא מה"ג דקטן. צריך וגר א"צ י"ל דסמיך אהא דאר"נ ואדשמואל לא עבר כו', כלומר דמשום הא דעבר אדרב לא הי'. נענש דאין הלכה כרב אלא משום דעבר נמי אדשמואל, וכר"נ קיי"ל אע"ג דבעלמא הלכה כרב באיסורא, וגם רבה ורב יוסף דפליגי אי, וודאי ערלה כבושה אי ספק משמע נמי דלא ס"ל כרב ולכן פסק ר"ח דבקטן צריך ובגר דאין צריך, והך דיבמות י"ל דחיישינן שמא נולד כשהוא מהול הוי [כמ"ש ג"כ בבעה"מ], וא"כ אכתי צריך למול לדידן דבקטן צריך כפי' ר"ח, ושוב אין ראי' מהא שהוא מהול לפנינו, [ומ"ש הרשב"א והר"ן דנולד מהול מיעוטא הוא ור' יוסי לא חייש למיעוטא תמוה דביבמות (ס"ז:) מוכח דר"י חייש למיעוטא כמ"ש הרשב"א גופי' ביבמות שם וצ"ע]:

ועי' ברא"ש שתמה עמ"ש הרי"ף דהלכה כרבה משום דבתראה היא דהא קודם אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב. ותימה על תמיהתו כיון דהכא פליגי רב ושמואל א"כ נהי דהלכה כרב באיסורי מ"מ מצי אמורא לפסוק במקום אחר נגד האי כללא. וכדאמר אביי משמי' דרבה בפ"ק דמכילתין (כ"ב.) כל מילי דמר עביד כרב לגבי דשמואל לבר מהני תלת. והתם נמי הלכה כרבה בהני תלת דלא כרב מה"ט ולכן נדחקו שם התוס' והרא"ש לפרש הא דאמרינן מאי הוי עלה, ואפי' אי נימא דמספקא לן התם אי סמכינן ארבה דעביד כשמואל או דילמא כרב באיסורי [כמ"ש הרא"ש שם בתי' ב' ע"ש], מ"מ אין תימה על הרי"ף בזה, וכן תי' בתפארת שמואל, ומ"ש עליו בקרבן נתנאל אין מובן], ועוד נ"ל דשפיר כתב הרי"ף כיון דכללא היא בגמ' בכל הש"ס דהלכה כרבה לגבי דרב יוסף משמע דגם בהאי דינא דהכא הלכה כרבה, [כיון דליכא הוכחה בגמ' דלא כהאי כללא] מיהו זה יש לדחות וגם מסופק אני די"ל דהא דהלכה כרב באיסורי וגם הא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב, היינו בפלוגתא דנפשייהו אבל היכא דפליגי בדברי תנאי קמאי הלכה כמאן י"ל דליתא להני כללי, אכן לעיל ר"פ במה בהמה מבואר בדברי הרי"ף בפלוגתא דרו"ש אי הלכה כחנניא דבהא נמי הלכה כרב באיסורי, וכן משמע לעיל (כ"ב.) בפלוגתא דהלכה כר"ש בגרירה בפי' רש"י, וכבר האריך בזה בס' יד מלאכי (סי' קמ"ח) להוכיח כן מהרבה מקומות, והניח בתימא דברי המהרש"ל והר"ש אלגזי שכתבו להיפוך ע"ש]:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה