שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי אליעזר דמילה · דף קלג.
בגמרא הא ל"ל קרא דבר שאין מתכוין הוא, ותמוה דהרי הוא מכוין לגופה של קציצה אלא שאינו מכוין בקציצתו לעבור על האיסור אלא כדי לקיים מצות מילה, ואמאי הוי דבר שאין מתכוין. והי' נראה לומר דכאן איסור קציצת הבהרת הוא כדי לשמור כו' כאשר יורו הכהנים שלא לטהר ע"י הסרת הנגע עצמו אלא ע"י הכהן שיטהרנו וע"ז הקפידה תורה וא"כ כשאינו מכוין בקציצתו כדי לטהרה אין לאסור, שוב מצאתי כעין זה בחי' רשב"א, אך עדיין קשה דבנגעים טהורים לא שייך טעם הנ"ל ואפ"ה אסור לקוצצם, ואולי י"ל דהנגע אינה אלא קרום בעור הבשר משום הכי במילה כיון דקוצץ כל הבשר ג"כ אינו בכלל קציצת בהרת להדיא, אלא דממילא נקצץ גם הקרום משו"ה שפיר הוי דבר שאין מתכוין:
שם בגמרא אמר אביי לא נצרכא אלא לר"י דאמר דשא"מ אסור, ויש לדקדק ללישנא בתרא בפסחים (כ"ה:) דס"ל לאביי דר"י נמי אינו אוסר דבר שאין מתכוין אלא בדאפשר אבל בלא אפשר מודה דמותר וכאן הרי לא אפשר א"כ גם לר"י א"צ קרא, וי"ל דכיון דמצד עצמו אפשר שלא לקוץ אלא מצד המצוה לא אפשר אינו בכלל לא אפשר דהתם וצ"ע:
שם בגמ' והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו כו' בתר דשמעה מרבא סברה, מכאן משמע דבכ"מ שמצינו לשון זה דאמרי תרוייהו אין צ"ל דוקא ששניהם אמרוהו, אלא אפי' היכא שאחד חידשה והשני אינו חולק עליו ג"כ נקרא דאמרי תרווייהו' וכמו כאן דרבא חידשה ואביי קיבלה מיני' כיון דבהרבה מקומות פליגי אהדדי וכאן מסכים כנ"ל ועי' לשון רש"י ז"ל כאן:
שם בגמ' איכא דמתני להא דאביי ורבא אהא כו' אבל אתה עושה בסיב כו' קשה, דכאן עיקר ההיתר הוא משום שאין עושה מעשה ואינו אלא גרמא א"כ אפי' מתכוין לכך נמי מותר ומאי מקשה דבר שא"מ הוא, וע"כ צ"ל הכי דגרמא קיל טפי מדבר שא"מ דעלמא, דאם לא כן למה צריך בשר להתיר לקצוץ כשאינו מתכוין לאביי אליבא דר"י דכיון דכבר נפקא לי' מהכא (וכן תי' הרשב"א דמהכא לא ידעינן להתיר בקוצץ בידים ממש ע"ש א"כ שוב קשה דאפי' במתכוין יש להתיר בכה"ג כנ"ל וצ"ע:
במשנה אם לא שחק מע"ש לועס בשיניו. וכתבו בתוס' אע"ג דאחר מילה חולה שיש בו סכנה הוא מ"מ כמה דאפשר לשנויי משנינין. אפשר דאע"ג דבכל חולה שי"ב סכנה אין צריך לשנות. מ"מ הכא במילה כיון דידע מע"ש והי' יכול לשחוק מע"ש וגם היא מידי דשכיח משו"ה הצריכו שינוי. אבל בכל חולי הזריז משובח וא"צ לעשות בשינוי [כדמשמע מדברי המחבר (באו"ח סי' שכ"ח סעי' י"ב). אבל הרמ"א שם הביא י"א דאם אפשר בלי דיחוי ואיחור יעשה בשינוי ע"ש]: