שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק רבי אליעזר דמילה · דף קלב:
בגמ' נגעים טהורים מאי איכא למימר טעם הפסול לעבודה משום דהוי בעל מום בעודן עליו. כדתנן בבכורות (פ"ז מ"ח) וכמ"ש הרע"ב שם דבוהק נמי פסול לעבודה. וכ"פ הרמב"ם (פ"ח מה' ביהמ"ק ה' ח') ע"ש], וטעמא דלא דחי להו עבודה, נ"ל כמ"ש התוס' ד"ה הדר דצרעת דוחה עבודה מקרא נפקא וי"ל דהאי קרא כולל גם נגעים טהורים:
שם בגמ' א"נ ציצית וכלאים דבעידנא כו' נראה דס"ל דציצית חובת גברא הוא דבשעת הלבישה הוא דמקיים העשה ונדחה הל"ת שפיר אמרינן דבעידנא דמתעקר לאו מקיים העשה, וכ"נ מלשון רש"י, אבל למ"ד דציצית חובת טלית הוא א"כ מקיים המ"ע גם אם לא לבש [ונהי דמותר ללבוש הבגד משום דליכא מצות ציצית בטלית שאינו עומד ללבישה, דמה"ט אמרי' במנחות (מ"א.) דפטור בזקן שעשאה לכבודו משום דלאו לאכסויי עבידא מ"מ כיון דמקיים העשה למפרע קודם הלבישה לא הוי בעידנא, וא"כ אפי' היכא דמקיים העשה אחר עקירת הלאו נמי נימא דעשה דוחה הל"ת]: