אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק רבי אליעזר דמילה › דף קלב.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק רבי אליעזר דמילה · דף קלב.

דף קלא:

בגמ' מיתיבי מנין לפקו"נ כו' מה מילה שהוא אחד מאיבריו של אדם כו', עי' ביומא (פ"ה:) פי' רש"י בשם התוספתא דמילה דוחה שבת לפי שחייבין עלי' כרת], וי"ל עוד דלישנא בעלמא נקט הכי, אבל עיקר הילפותא בק"ו היא, דהא פשיטא דאפי' אי הוי אמרינן בכל עבירות דמחויב למסור נפשו ואין פקו"נ דוחה, היינו דוקא בל"ת כמו מלאכה בשבת, אבל במ"ע ודאי דפקוח נפש דוחה דהא אפי' בג' עבירות דנהרגין עליהן מ"מ דוקא שלא לעבור עליהן במעשה אבל לא בשב וא"ת, **כמ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ו ס"א) גבי ג"ע וש"ד ובש"ך שם (ס"ק ח') דה"ה בע"ז, וכן פי' רש"י ותוס' ביומא (פ"ב.) גבי נערה המאורסה ע"ש, אך בחולין (מ"ז:) בתינוק שלא נבלע בו דמו שאמר ר"נ המתינו לו כו' פי' רש"י דאין לך דבר העומד בפני פקו"נ חוץ מע"ז וג"ע וש"ד משמע דבהני תלת אפי' היכא דהוי שוא"ת דומיא דמילה מחויב למסור נפשו דלא כמ"ש ביומא כנ"ל וצ"ע:** וא"כ פקו"נ ודאי דוחה מילה כיון דהוי שוא"ת ואפי' הכי מילה דוחה שבת מכ"ש דפקו"נ דוחה שבת כנ"ל, גם י"ל פי' הק"ו דאם כל הנפש נדחה מפני השבת א"כ אין מקום לומר שתיקונו של אבר אחת יהי' דוחה את השבת, אכן הא דמקשינן ק"ו מהלכה מי אתי לכאורה קשה דילמא אתי כר"א דיליף לעיל מקרא למכשירין ג"כ, וטפי. א"ש לאוקמא כר"א דהרי ודאי מכשירי פקוח נפש נמי דוחין שבת, ואי נילף דפקו"נ דוחה שבת מק"ו דמילה לר"א א"ש דס"ל מכשירי מילה נמי דוחין, אבל לדידן דלא קיי"ל כר"א א"כ נימא דיו והאיך נלמד מק"ו על מכשירי פקו"נ וצ"ע:

שם בגמ' גדול דכתיב בי' ברית לידחי, פי' רש"י דכתיב וערל זכר וגו' בריתי הפר וע"כ בגדול כו' לכאורה י"ל פי' הפסוק דאם לא ימול בקטנותו בר כרת הוא כשיגדל, ובריתי הפר פי' בעודו בקטנותו, וכ"מ בסנהדרין (נ"ט:) דדרשינן מדכתיב את בריתי הפר לרבות בני קטורה והם מחויבין ג"כ למול ביום השמיני], ועוד האיך נילף ברית מבריתי, ויותר יש לפרש מהא דנאמר לאברהם והי' לאות ברית ביני וביניכם וגו' והתם בגדול משתעי קרא:

שם בגמ' ור"י אמר קרא ביום אפי' בשבת, פי' רש"י ולר"א דאפקי' למכשירין מילה עצמה הלכה היא ופק"נ לא אתיא לי' בק"ו ממילה אלא מקראי כו', וקשה אדרבה לר"א יוכל ללמוד פקוח נפש בק"ו ממכשירי מילה דכתיבא ולא אתיא מהלכה, וצריכין לדחוק ולומר בכוונת רש"י דא"כ אכתי מנ"ל דלמכשירין אתי דלמא למילה גופה, וכי תימא דלמילה גופה א"צ קרא כיון דאיכא הלכה דילמא להכי כתיב קרא כדי ללמוד בק"ו לפק"נ כיון דמהלכה אין למדין לק"ו אכן אפשר עוד לומר דלר"א ליכא למילף כלל מק"ו דלעיל, דבאמת קשה היכי ילפינן ק"ו ממילה לפק"נ דהא י"ל שאני מילה שהיא מצות עשה משו"ה יכולה לדחות שבת, אבל תיקון הגוף בעלמא מנ"ל דדחי. אך ז"א דע"כ מוכח דלאו משום כח המצוה הוא שהרי כולהו מצות אין דוחין שבת ומ"ש מילה. [וראב"ע לא ס"ל הא דאמרינן ביבמות (ה':) דמה למילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות וגם ישנה לפני הדיבור]. וע"כ משום שהוא תיקונו של האבר א"כ כ"ש דפקו"נ דוחה שבת. אבל לר"א דס"ל דגם שאר מצות דוחין שבת שופר ולולב מצה וסוכה. א"כ לדידי' ליכא למילף כלל פק"נ מק"ו דמילה כדכתיבנא. [ובזה מיושב ג"כ מ"ש לעיל בהא דמקשינן ק"ו מהלכה מי אתי דילמא אתיא כר"א דיליף מקרא למכשירי מילה. ולהנ"ל א"ש דלר"א שוב ליכא ק"ו כנ"ל. אך לפמ"ש הרשב"א בשם התוס' דפקו"נ שהוא לקיום כל המצות עדיף טפי ממילה שאינה אלא לקיום מצוה יחידית ע"ש. גם. לר"א י"ל האי ק"ו]:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה